למקם על הרצף

מניחים על הרצפה דף שכתוב בו ‘חילונים’ ועוד דף שכתוב בו ‘חרדים’ במרחק של חצי מטר ממנו, מבקשים מכל חניך שרוצה להגיד איפה לדעתו ממוקמים הדתיים לאומים. רוב החניכים ימקמו באמצע או יותר קרוב לחילוניחרדי אבל נחכה לחניך שימקם את הדתי לאומי בכלל רחוק משניהם על רצף אחר.

מסר

דתי לאומי לא שואף להיות חילוני או חרדי או ”לשלב את שניהם” בכל האלמנטים שיש בהם, כלומר: לצאת למועדונים כמו ”חילוני” ולהניח תפילין כמו ”חרדי”. לא להכניס ציציות בפנים או להוריד את הכיפה, לא להתחיל לקלל ולא לשמור נגיעה ”כדי להיות חלק מהחברה שלא שומרים תורה ומצוות”. וגם לא להתחיל לדבר רע על הצבא, או לזלזל ”בממלכתיות” כשנפגשים עם הצד החרדי. הדתי לאומי זו תפיסה מלאה וגדולה בפני עצמה שאוהבת את כולם אבל לא מתפשרת.

מציגים לחניכים קטעים מהסדרה ”שבאבניקים” (נספח 1)

הסדרה מתארת זלזול של העולם החרדי בדתי לאומי, את ההתנשאות ואת ההיבדלות של החרדי.

מציגים להם שדתי לאומי זה לא אחד שעושה את המינימום מבחינה דתית, כלומר מניח תפילין, אלא זה אחד שיכול לקום בחמש וחצי בבוקר לתפילה, ויכול ללמוד דף יומי ולסיים ש”ס וגם לעבוד במערכת הביטחון וכל דבר אחר.

כמו שכתוב בגמרא בקידושין: וכבר היה רבי טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה בלוד נשאלה שאילה זו בפניהם תלמוד גדול או מעשה גדול נענה רבי טרפון ואמר מעשה גדול נענה ר”ע ואמר תלמוד גדול נענו כולם ואמרו תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה. חשיבות הלימוד תורה כמפתח לחיי המעשה בקדושה ובטהרה.

דיון: מה צריך להיות יותר ? ”דתי” או לאומי?”

כשנשאל הרב ד”ר יוסף בורג [(31 בינואר 1909 – 15 באוקטובר 1999; ט’ בשבט ה’תרס”ט – ה’ בחשוון ה’תש”ס) שהיה פוליטיקאי ישראלי,מורה ורב, ממנהיגי תנועת המזרחי והמפד”ל, חבר הכנסת ושר בממשלת ישראל] מה יותר חשוב הוא ענה תשובה מאוד חזקה: להיות המקף שמחבר בין שניהם.  אפשר להוסיף ולהדגיש שברור כי בציבור החרדי עולם החסד גדול ועולם התורה שוקק חיים ויש עוד מעלות רבות וחשוב להדגיש שאנו לא נגד אף אחד אלא רק רוצים להעצים את עם ישראל בדרך תורה ועבודה, דרך הדתי לאומי.

סיכום

דתי לאומי זה לא באמצע, אמצע זה אומר לקחת טיפה מכל דבר, אנחנו משהו שלם, משהו גדול ולא שואפים להיות חיקוי של צד אחר, אלא לשמור על עצמנו כמו שאנחנו ועדיין לאהוב את כולם.

כל הכוח שלנו להשפיע בכל תחום נובע מתוך התורה הקדושה ”גדול תלמוד שמביא לידי מעשה”.

הסיירת הם אלה שמובילים, אם נהיה מובלים ולא מובילים אז באמת נהיה ”סוג ב” (כמו שהוא אומר בשבאבניקים).

אפשר לחלק לחניכים צ’ופר (נספח 2).

נספחים

נספח 1

נספח 2 – צ’ופר לחלוקה לחניכים

דתי – לאומי זה קשה להבנה יותר

דתי – לאומי זה קשה ליישום יותר

דתי – לאומי זה מסובך יותר

דתי- לאומי זה  אתגרי יותר

דתי – לאומי זה גם תורה וגם עבודה

דתי- לאומי זה פשוט יותר!

דתי- לאומי זה  כמו סיירת! סיירת של תורה, סיירת של חסד, סיירת של טוב לב, סיירת של אהבת ישראל, סיירת של קצינים בצבא, סיירת של אנשי ביטחון, סיירת של רופאים ורופאות,  סיירת של אנשי הייטק, סיירת של מחנכים ומחנכות, סיירת של אנשי ציבור, סיירת של ישיבות, סיירת של מדרשות ,סיירת של בתי מדרש, סיירת של אנשי מפתח בכל תחום שהוא!  

דתי לאומי זה סיירת וסיירת זה לטובים ביותר!