מטרות הפעולה

חומרים ועזרים לפעילות:

• ארבע תלבושות מסורתיות
• פתקים קטנים
• קליפ של חג הסגד בארץ + ברקו להצגת הקליפ

מהלך הפעילות

חלק א’:

הצגה של זקני הכפר ( “השמגלוץ'”) יושבים ודנים על בעיה כלשהי שצצה בכפר:

המדריך בוחר שלושה תלמידים ונותן להם תלבושות מסורתיות. המדריך בעצמו לובש תלבושת מסורתית, הוא כרגע “זקן השבט”. כל אחד מקבל כרטיסייה שמסבירה בקצרה מה הדעה שלו בנוגע לבעיה, והם צריכים בזמן ההצגה לפתח על זה דיון. (כדי שזה יהיה דיון פורה אולי כדאי שהמדריך מדי פעם יציג שאלות בפניהם, יאתגר אותם וישתתף בדיון ובכך יעודד אותם לדבר ולהגיע לרעיון).

המדריך מקריא את הסיטואציה:

זקן א’ – אין ברירה, כדי להגיע לפיתרון אמיתי של תופעת הגניבות צריך להחמיר את הענישה. לדעתי, העונש על גניבה צריך להיות נידוי מהקהילה לזמן בלתי משוער, עד שנראה שתופעת הגניבות יורדת. חוץ מזה צריך לדבר על זה בשבת בבית הכנסת, להזכיר את חוקי התורה שאומרים במפורש לא לגנוב ולהודיע בתקיפות שהם דורשים שהמצב הזה ייפסק.

זקן ב’ – אל תגזים, אני מעריך אותך מאוד, אך זהו עונש כבד מדי לגניבות. לדעתי, צריך לנדות כדי להרתיע, אך לפרק זמן מוגבל – שבוע למשל. נראה לי שזה ישיג את המטרה. חוץ מזה כדאי לערוך בירור בין כל משפחות הכפר ולנסות להגיע לחקר האמת, ובעקבות זה לפתרון הבעיה.

זקן ג’ – לדעתי הפתרון הוא שונה לחלוטין. תופעת הגנבות לא צמחה סתם כך משום מקום. היא התחילה מההתנהגות שלנו, המבוגרים. לכן, לדעתי, כדאי לקבל על עצמנו תענית ליום אחד וביום זה תעשה כל משפחה חשבון נפש עם עצמה ותבדוק היכן טעתה בחינוך ילדיה. מלבד זאת, צריך לכנס את כל הכפר לתפילה מיוחדת ולבקש מהקב”ה רחמים על חטאיהם, בעקבות זה אנשי הכפר יחזרו בתשובה וישובו ממעשיהם הרעים.

בסיום ההצגה המדריך יספר שבאתיופיה היו מתכנסים מנהיגי הקהילה והזקנים (הקסים והשמגלוץ’) בערב חג הסיגד, דנים בבעיות שונות שעלו בכפר (לדוגמה – דיני נזיקין, בעיות בין משפחות, בין איש לאשתו) ומקבלים על עצמם החלטות הנוגעות לניהול הקהילה ולעשיית צדק חברתי. בשנים שלפני העלייה לארץ שימש האירוע המרכזי של הסיגד בכפר אמבובר כמרכז להעברת מידע סודי ועדכונים לגבי התפתחויות העלייה לירושלים.

חלק ב’:

בעקבות מה שלמדנו וחווינו כעת, ניתן להציע לכלל החברה לאמץ להם את יום הסיגד כיום של קבלת החלטות סביב עיוותים קהילתיים וצדק חברתי.

נקיים בכיתה “ועידה כיתתית” – כל תלמיד יכתוב על פתק משהו שמפריע לו בהתנהלות החברתית בכיתה או בבית הספר ושהוא היה רוצה לשנות.

המדריך יפתח את הפתקים (או יבקש מאחד התלמידים לעשות זאת) ויקריא אותם, ובעקבות זה ינהל דיון בכיתה כיצד ניתן לתקן את הבעיה הספציפית, תוך כדי ניסיון להביא להחלטות כיתתיות שמחייבות את כולם (סביר להניח שלא יהיה זמן לפתוח את כל הפתקים, אז מספיק לפתוח כמה ולהציע לכיתה להמשיך בזה בזמן אחר).

 (אם רוצים לגרום לזה להיות יותר רציני, ניתן להקים מעין “בית משפט” כיתתי – שופט, עדים, תובעים וכדו’, וכך להגיע להחלטות מעשיות.)

בבתי ספר שבהם זה אפשרי, ניתן להציע לערוך “ועידה בית ספרית” בין הכיתות ולקבל החלטות משמעותיות הנוגעות להמשך שגרת החיים בבית הספר (לדוגמה – נהלי משמעת, עזרה הדדית, קשר בין מורים לתלמידים, קשר בין תלמידים בכיתות גבוהות עם נמוכות וכדו’).

לסיכום, המדריך יספר שכך היו עושים מנהיגי הקהילה באתיופיה כאשר התאספו פעם בשנה בערב חג הסיגד, וכך נשמר הסדר הטוב והקשר הטוב בין המשפחות וכל תושבי הכפר.

חלק ג’:

הקרנת הקליפ של תכנית “השחר” על חג הסיגד בארץ.

בעקבות הסרט המדריך יספר על חגיגות חג הסיגד שממשיכות להתקיים גם היום בארץ. החג מתקיים בשני מוקדים בירושלים – בארמון הנציב ובכותל המערבי. הקסים (מנהיגי הקהילה) צמים עד חצות היום, מתקיימת תפילה והתכנסות המונית בהשתתפות רבים מבני הקהילה, חברי תנועות נוער ואישים בכירים מהממשלה. לאחר מכן בחצות היום שוברים את הצום על ידי טקס ברכה של הקסים על הדאבו (לחם) ואכילתו.

מכאן ניתן לפתח דיון:

• לאור כל מה שלמדנו ושמענו על החג, האם יש עניין להמשיך ולחגוג אותו גם בארץ? הרי לכאורה אחת ממטרות החג המרכזיות הייתה תפילה לגאולה ושיבה לארץ הקודש, ומטרה זו הושגה.

ניתן לחלק את הכיתה לשתי קבוצות – קבוצה אחת צריכה לטעון טיעונים בעד המשך קיום החג בארץ, וקבוצה שנייה תטען טיעונים נגד המשך קיום החג.

סיכום

המדריך יסכם ויאמר שיהודי אתיופיה ראו ביום “הסיגד” הזדמנות לערוך לעצמם חשבון נפש כקהילה, כציבור. יום זה נוצל ל”חשבון נפש קהילתי” על ההישגים ועל המקומות הטעונים שיפור. אם נשכיל גם אנו, כיום, כחברה “לנצל” את יום חג “הסיגד” ליום של “חשבון נפש קהילתי”, נוכל ליצור בסיס טוב לחברה בה יתקיים צדק חברתי.