איתור סניפים וכפרי בוגרים
כפתיח לפעולה זו, ננסה להתייחס לשלב בו החניכים שלנו נמצאים כעת. ננסה להציף מתוך החניכים את ההרגשות והמחשבות שלהם על נקודת החיבור שלהם לארץ ישראל. לפניכם שתי אפשרויות, כיצד להוציא מהחניכים את יחסם אל הארץ. נסו לחשוב איזו אפשרות מתאימה יותר לחניכים שלכם.
אפשרות א: פאזל של ארץ ישראל.
נשאל את החניכים: מה מחבר אותך לארץ ולמה אתה קשור אליה?
נדגיש בפני החניכים שאנו מבקשים את התשובה הכי אמיתית שהם מרגישים מהבטן שלהם ולא תשובה חיצונית ששמעו בבי”ס או בבית…
נכין מראש פאזל שמרכיב את ארץ ישראל. כל חניך שמשתף בנקודת החיבור והשייכות שלו לארץ, יקבל לאחר דבריו חתיכה של פאזל. לאחר שכל החניכים עונים על השאלה ומקבלים את חתיכות הפאזל, נבקש מהם להרכיב את כל החתיכות ולגלות מה יוצא מהתמונה…
במידה והשבט שלכם גדול, תוכלו לצלם את הפאזל פעמיים ובעזרת סימונים לחלק את השבט לשתי קבוצות שיתחרו ביניהם מי מרכיב את הפאזל מהר יותר.
אפשרות ב: כדור וחיבור לארץ
העמידו את החניכים במעגל ותנו לאחד מהם כדור. החניך יצטרך לזרוק את הכדור לאחד החניכים (לא לאלו שמצדדיו) ותוך כדי זריקה של הכדור להגיד מה מחבר אותו לארץ ישראל? / מדוע הוא קשור אליה?
אחרי שכל החניכים קיבלו לפחות פעם אחת את הכדור, מתחיל סבב חוזר: כל חניך יצטרך למסור את הכדור לחניך שזרק אליו את הכדור ולחזור תוך כדי זריקה על מה שאמר החניך שזרק אליו את הכדור בתשובה לשאלה: מה מחבר אותו לארץ. כמובן שמתחילים מהחניך האחרון ומגיעים בסוף שוב אל החניך שקיבל ראשון את הכדור. אמרו לחניכים כבר בסבב הראשון שהם יצטרכו לחזור על הדברים שאומרים החברים שלהם ולכן כדאי להם להיות קשובים.
חניך שלא זוכר מה אמר החניך שזרק אליו את הכדור נפסל ויוצא מהמשחק.
לאחר שבשלב הפותח של היחידה החניכים הציפו מתוכם את הקשר שלהם לארץ, קשר שמן הסתם היה מורכב גם מחוויות אישיות וגם מתודעה לאומית כל שהיא, אנחנו נבקש בשלב זה להתקדם עוד צעד קדימה ולהבין שיש היום לא מעט אנשים מעם ישראל שהקשר שלהם לארץ נחווה אצלם במובן האישי והקטן: נולדנו פה אז אנחנו פה.
נקרא לחניכים את מילות השיר: “כאן נולדתי” (נספח מס’ 1).
כמובן שאם החניכים מכירים את השיר, כדאי לשיר איתם יחד. אם הפעולה ביום חול, אפשר אפילו להשמיע לחניכים את השיר – מה שתמיד מוסיף סקרנות ועניין…
נבקש מהחניכים עוד לפני שנתחיל לקרוא/לשיר, שיקשיבו היטב למילים ושינסו לחשוב: מה נקודת החיבור של מי שכתב את השיר לארץ ישראל. נשאל את החניכים מה מחבר השיר היה עונה אם היה משתתף במשחק הקודם ונשאל: מה נקודת החיבור שלך לארץ ישראל?
לאחר קריאת השיר, נפזר על רצפת החדר את כרטיסיות. על הכרטיסיות כתובות מילים שונות ומגוונות והחניכים יצטרכו למיין על פי זיכרון בלבד: איזה מהציורים מתאר את הקשר של מחבר השיר לארץ ישראל ואיזה לא.כדאי לצלם את הכרטיסיות כמה פעמים, לחלק את השבט לכמה קבוצות ולערוך תחרות: מי מצליח ראשון למיין את הכרטיסים בהתאם לשיר.
המילים שבכרטיסיות שמופיעות בשיר: חברים, משחק, באר, דשא, ילדים, שירים, טיולים, צבא, בית, שולחן, אוכל, שכנים.
המילים שבכרטיסיות שלא מופיעות בשיר: הבטחה מהקב”ה, אבות האומה, היסטוריה, מלחמות, מקום נעים, נופים יפים, ארץ זבת חלב ודבש, מצווה, צמחים מיוחדים, חיות מיוחדות, ירושלים, הר הבית, קדושה, טכנולוגיה מתקדמת, עליה לארץ.
לאחר שהחניכים מצליחים את המשימה, נכריז על הקבוצה המנצחת ונשאיר את הכרטיסים על הרצפה, שכן נצטרך אותם בשלב הבא.
לאחר שבשני השלבים הראשונים נגענו בקשר השטחי והפשוט שקיים לכל יהודי לארץ, בשלב זה נתחיל לחדד את העובדה שבין יהודי לארץ ישראל קיים בעומק קשר מהותי יותר לאדמה.
(אגב, תוך כדי המתודה שבשלב זה חשוב לזכור ולפעול ברוח ההערה הבאה: החניכים שלנו צעירים מאד ולא כדאי לנפץ להם את השייכות הבריאה שלהם לאדמה. הקשר הבריא והנורמלי לאדמה הוא הבסיס לכל קשר ומפגש משמעותי ועמוק יותר. אנו לא רוצים לשבור להם את הציור התמים הראשוני, אלא לבנות על גביו קומות גבוהות יותר)
נשאל את החניכים: אתם אוהבים את ארץ ישראל? (התשובה מן הסתם תהיה- כן)
נשאל שוב: אתם באמת באמת אוהבים אותה? אתם בטוחים?
לאחר שהחניכים יענו נחרצות שהם אוהבים אותה, ניקח כרטיס אחד מאלו שפזורים עדיין על הרצפה מהשלב הקודם- מתוך מילות השיר, ונשאל את החניכים:אתם עדיין אוהבים? למרות שלקחתי לכם את_______ ?
(סביר להניח שהתשובה עדיין תהיה- כן)
נמשיך וניקח לאט לאט עוד ועוד כרטיסיות שיבטאו כל מיני קישורים טכניים לארץ שאנחנו לוקחים להם ובודקים בכל פעם האם גם כשאין: בית, דשא, באר, ילדים, נולדתי פה וכו’ הם עדיין אוהבים את הארץ. (אין צורך לקחת את הכל, עדיף לקחת את הכרטיסיות היותר משמעותיות).
נשאל בכל פעם: האם אתם עדיין אוהבים את הארץ: למרות שאין לכם כבר חברים בה, ולא נולדתם בה, ולא טיילתם בה ולא…
נמשיך עד שנבלבל את החניכים שכבר לא ממש יודעים מה יש להם עם הארץ הזאת אם אין להם כאן כלום.. כשהבלבול מגיע (נסו לחשוב לפני הפעולה מה יגרום לחניכים שלכם להתבלבל), סכמו ואמרו שכנראה שיש משהו יותר עמוק שמחבר אותנו לארץ ישראל.
לפני שנעבור לשלב הבא בואו ננסה יחד להבין מהו הדבר העמוק הזה שמחבר אותנו לארץ ישראל, נשאל את החניכים:
האם יש לכם רעיון מה מחבר אותנו לארץ גם כשכל כך קשה לחיות פה?
האם יש לכם רעיון מה לנו ולארץ הזאת גם כשלא נולדנו בה?
נשאל את החניכים: מי יודע מתי מוזכרת ארץ ישראל פעם ראשונה בתנ”ך? (תנו להם רמז: אין הכוונה דווקא למילה “ארץ ישראל” אלא גם לכינויים אחרים שיש לארץ בתנ”ך)
במידה והחניכים לא מצליחים לבד, תנו להם רמז ועזרו להם להגיע אל התשובה: אברהם אבינו..
נקרא לחניכים את המדרש (בנספח מס’ 2). מקורו של המדרש הוא בבראשית רבה, כאן מובאת גרסה בעיבודה של רבקה אליצור שמספרת את המדרש בשפה נעימה לילדים.
נשאל את החניכים:למה אנחנו קוראים לאברהם: אברהם אבינו? מה המדרש מספר על הקשר של אברהם אבינו לארץ ישראל?
נספר לחניכים שהקשר שלנו לארץ מתחיל כבר בראשית דרכנו. אברהם אבינו הוא ההתחלה של יצירת עם ישראל (לכן הוא נקרא אבינו…) אנחנו מכירים בספר בראשית המון סיפורים על אברהם, אבל המפגש הראשוני שלנו איתו הוא כשהקב”ה אומר לו: “לך לך” ומצווה עליו ללכת אל “הארץ אשר אראך”. הקשר שלנו לארץ ישראל התחיל אפילו קודם שנהיינו לעם. אברהם לא נולד בארץ ישראל, אלא באור כשדים אבל הקב”ה ציווה אותו ללכת אל הארץ והבטיח לו שזו הארץ ששייכת לו ושבה ישבו הצאצאים שלו, שהם אנחנו…
תוכלו ללמד את החניכים את השיר שהולחן על הפסוק הבא וגם להכין להם צ’ופר ממנו:
“כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם”(בראשית פרק יג)
נכתוב את המשפטים הבאים על שלט, ונשאל את החניכים מי לדעתם אמר את הדברים הבאים:
“לא ארץ נוכרייה לקחנו, ולא ברכוש זרים משלנו
כי אם נחלת אבותינו
אשר נכבשה בעת מן העיתים בלא משפט,
וכאשר היה לאל ידינו,
השיבונו אותה אלינו”.
לאחר כמה ניחושים, נגלה לחניכים שהיה זה שמעון החשמונאי שאמר זאת ליוונים לפני כ-2,160 שנה. נראה כי לאורך השנים, אל מול כל אומות העולם, נשארנו בתודעה הברורה שארץ ישראל היא נחלת אבותינו, ניתנה לנו כמתנה וכירושה ע”י הקב”ה, ואנו שמחים לשוב אליה אחרי אלפיים שנות גולה, ולחיות מחדש במקום הראשוני הזה…
התחלנו בלנסות לחשוב מה הקשר של החניכים כלפי ארץ ישראל. הקשר הראשוני בו נגענו היה קשר מאד שטחי (“כאן נולדנו”) אך במחשבה יותר מעמיקה גילינו שיש משהו יותר מהותי ופנימי שקושר אותנו לארץ הזאת. עסקנו מעט בקשר שלנו לארץ ישראל שמתחיל מיד בראשית דרכנו, כהבטחה אלוקית לאבות האומה ובקשר שהמשיך לאורך שנות ההיסטוריה. אם נשאר עוד זמן לפעולה, נסיים בסיפור קצר על אהבה לארץ ישראל, שאינה תלויה בשום דבר (נספח מס’ 3)…
כאן / עוזי חיטמן
כאן ביתי פה אני נולדתי
במישור אשר על שפת הים
כאן החברים איתם גדלתי
ואין לי שום מקום אחר בעולם
כאן ביתי פה אני שיחקתי
בשפלה אשר על גב ההר
כאן מן הבאר שתיתי מים
ושתלתי דשא במדבר.
כאן נולדתי כאן נולדו לי ילדי
כאן בניתי את ביתי בשתי ידי
כאן גם אתה איתי וכאן כל אלף ידידי
ואחרי שנים אלפיים סוף לנדודי.
כאן את כל שירי אני ניגנתי
והלכתי במסע לילי
כאן בנעורי אני הגנתי
על חלקת האלוהים שלי.
כאן נולדתי כאן נולדו לי ילדי
כאן בניתי את ביתי בשתי ידי
כאן גם אתה איתי וכאן כל אלף ידידי
ואחרי שנים אלפיים סוף לנדודי.
כאן את שולחני אני ערכתי
פת של לחם פרח רענן
דלת לשכנים אני פתחתי
ומי שבא נאמר לו “אהלן”.
כאן נולדתי כאן נולדו לי ילדי
כאן בניתי את ביתי בשתי ידי
כאן גם אתה איתי וכאן כל אלף ידידי
ואחרי שנים אלפיים סוף לנדודי.
“שכשנתן לו הקב”ה לאברהם את הארץ, לא גילה לו אותה מיד, אלא היה הולך בדרכו ועל כל חבל ארץ שנכנס בה היה שואל האם זו הארץ שאתה רוצה להראות לי? והיה אומר לו לא! וכך על כל מקום. כשהגיע לארץ ישראל מיד הרגיש באוויר המיוחד שלה, ונתמלא ערגה עליה, והיה אומר בלבו הלוואי שזאת הארץ שאקבל. אמר לו הקב”ה אותה אתה רוצה? יהי כן, זו הארץ שתקבל. ובכך התחבבה הארץ בעיניו של אברהם אבינו”.
מובא בתלמוד (מסכת כתובות קי”ב ע”א): “רבי אבא מנשק כיפי (=סלעי) עכו”. ואמר הרב שמחה קוק (רבה של רחובות), כך פירש זאת הראי”ה קוק:
מה המיוחד בסלעים הללו, ומדוע נישקם רבי אבא?
סלעים אלו אינם עושים פירות, ואף על פי כן נישקם רבי אבא. לו היה רבי אבא מנשק את רגבי האדמה, סבורים היינו שעושה הוא זאת, מפני שהאדמה סופה שתיתן פירות, וחשיבותה וקדושתה של ארץ ישראל היא רק בגין המצוות התלויות בה (תרומות, מעשרות וכו’). אולם, אהבתו של רבי אבא לארץ ישראל היתה אהבה שאינה תלויה בדבר, וקדושתה עצמית, לפיכך נשק אף לאבנים ולסלעים…
(מלאכים כבני אדם, על הראי”ה קוק / מאת שמחה רז)