איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים ליום חול“אח שלי, אני אוהבת אותך”, “אין כמוך ילד, ידעתי שאפשר לסמוך עליך!” “תעזוב כבר את המחשב, בוא לארוחת ערב”.
פעולה זו תעסוק ביחס שלנו למשפחתנו ולהורינו ובקשר היום-יומי שלנו עימם. ניפגש עם הצורך בקשר ובחיבור חיובי עם המשפחה ונבין שזה מה שמחבר אותנו להמשכיות המשפחה שלנו כחלק מעם ישראל. מתוך כך נברר את האחריות שלנו ליצירת קשר עם המשפחה ולהקדשת זמן איכות למשפחה.
החניך יבין את הצורך שבמפגש עם המשפחה.
השיר ‘אחים’ של חנן בן ארי מגלם את המתח והיחס בין אחים כשאחד בורח מהבית: https://goo.gl/zXLiYF
ציוד נדרש: מקרן ומחשב (רשות), פתקים, נספחים.
שלב א
פתיחה: שחקו עם החניכים ‘וואה’ – בחרו חניך שיתחיל, וכולם ‘יטעינו’ אותו – יאמרו ‘בזז’ ויכוונו כלפיו את ידיהם. הוא ירים כדור דמיוני ויצעק “וואה!”, ושני החניכים שעומדים מצדדיו יכוונו אליו את הידיים ויצעקו “וואה!” בשביל לתת לו כוח למסור את הכדור הדמיוני. הוא ימסור את הכדור לחניך אחר אגב כיוון הידיים אליו וקריאת “וואה!”. מי שיקבל את הכדור ירים אותו אגב קריאת “וואה!”, ושני החניכים שמצדדיו יכוונו את הידיים אליו ויצעקו “וואה!”, וכן הלאה.
דרך משחק זה נרצה להדגיש שאנו מקבלים הרבה חיות ואנרגיות מהמטענים שמעניקים לנו האנשים שבסביבתנו.
– מה לדעתכם הבעיה בסיפור ובסרטון שראינו?
– האם הבעיה הזאת יכולה להיפתר? האם יש לכם רעיונות?
– האם גם אתם הרגשתם את הבעיה הזאת פעם?
– האם חשוב לדעתכם לעסוק בנקודה הזאת? למה?
הסבירו לחניכים שהקשר עם המשפחה מייצב אותנו ושומר עלינו עם כל התזזיתיות שיש ביום-יום. אם זה אחרי שחוזרים ממחנה הביתה ומרגישים את הנחת והשמחה, ‘סוף-סוף הגעתי הביתה’, ואם זה כשאנו בבאסה ובבלגן עם חברים וכדומה, וכשמגיעים הביתה אפשר לדבר עם אימא, אבא, אח או אחות.
יש לשים לב: הקשר אינו חשוב רק במצבי קיצון. דווקא הקשר היום-יומי והתדיר של המפגש, של השיח, הוא שנותן לנו את הכוחות ביום-יום והוא שגם במקרי הקיצון יתממש ויצא לפועל לפי הצרכים שיהיו.
כמו כן אנו צריכים להבין שכשאנחנו אוכלים ארוחת ערב, ושקועים בוואסטפ לדוגמה, אנו לא באמת עם המשפחה. אנו לא באמת מקשיבים למה שאומרים ולא חלק מכולם. אותו דבר גם אם אנו שקועים במחשב, בטלוויזיה או בטלפון כל היום ולא מדברים קצת עם המשפחה. אי אפשר לדבר עם ההורים רק פעם אחת ביום. התפרסם מחקר שעולה ממנו שנערים מדברים עם ההורים שלהם כ-14 דקות ביום בלבד, כולל ימי שבת וחג! אנו צריכים לחולל שינוי ולהפוך את המפגש עם המשפחה למשמעותי יותר.
שלב ב
בחלק הזה של הפעולה נעסוק בדיונים ובשיח משפחתי כללי. איך אנחנו בוחרים להתבטא במסגרת המשפחה? מה המאפיינים של התקשורת שלנו: האם היא זורמת, זהירה, פתוחה או מסויגת?
שאלה: איך נראים דיונים משפחתיים? האם יש כאלה? על מה הם? האם אעדיף להשתתף בהם או שלא? מה החשיבות של תרבות דיון במשפחה?
שאלה: האם אתם מרגישים מהוססים או זהירים מדי כשאתם מדברים במסגרת משפחתית? האם אתם חושבים שזה טוב? מה המצב האידיאלי?
שלב ג – אל תשתדלו, תעשו
אפשרות א: חלקו לכל חניך וחניכה עט, מעטפה ודף, ובקשו מהם לכתוב מכתב לאחד מבני משפחתם, משהו שחשוב להם להגיד ולא יצא להם, משהו שהיו רוצים להודות עליו, משהו שהיו רוצים או מקווים שיהיה בבית וישמחו להשתתף בו.
אפשרות ב: תנו לכל חניך וחניכה עט ומעטפה וכמה דפים או פתקים. הציעו להם לכתוב על המעטפה (ללא ציון שמם) אתגר כלשהו שהם רואים בחיי המשפחה. פרסו את המעטפות בחדר כשהשאלות כלפי מעלה, וכל אחד יתבקש לכתוב בפתקיו עצות או רעיונות בנוגע לאתגרים שכתבו חבריו. בסוף ייקח כל אחד בחזרה את המעטפה שלו ובה העצות של חבריו לשבט.
סיכום
התחלנו במשחק ‘וואה’. כמו במשחק, כך בחיים: אי אפשר לצאת לדרך בלי שהסביבה הקרובה שלנו, המשפחה, תיתן לנו את הכוחות להתחיל. כמו כן לפני כל צעד משמעותי שאנו עושים חשוב שיהיו לידנו שני האנשים הקרובים ביותר אלינו, יעודדו אותנו וייתנו לנו את הכוחות לזה – ההורים שלנו.
הקשר למשפחה ובמשפחה תלוי גם בנו: בואו נשנה ונשפר ונעשה את המשפחות שלנו טובות עוד יותר.
ערכו סבב, וכל חניך ישתף באחת מהנקודות האלה: 1) משהו שאעשה כדי להרגיש מחובר/ת יותר למשפחה שלי; 2) מישהו במשפחה שלי שאני רוצה להצליח לדבר איתו יותר.
נספחים:
נספח 1: הגדרות וסיפור
מי שהגיע לפעולה בשבת: קוראים לי דניאל, אני בן 14 ואני גר פה. ממש פה, איפה שאנחנו מדברים. זה התחיל לפני שנה וחצי…
מי שיש לו אחות: אחותי הגדולה כל הזמן הייתה יורדת עליי ואומרת כמה שאני חנון ולא מצליח בשום דבר. הייתי יורד עליה בחזרה והיינו צוחקים, אבל זה לא הרפה ממני, וכל הזמן הייתי חושב על מה שהיא אומרת…
מי שרוצה לשפר את הקשר עם ההורים שלו: אני ממש אוהב את ההורים שלי. אימא שלי היא הכול בשבילי. בזמן האחרון אני מרגיש שההורים עדיין מתייחסים אליי כמו אל ילד קטן, ואני כבר די גדול. אני לא יודע איך לומר להם את זה.
מי שיצא למחנה בקיץ: כשאני בחוץ עם חברים, הרבה פעמים אני מרגיש מוערך ואהוב יותר. אולי אני צריך להיות יותר עם חברים… זה מה שמשמח אותי.
מי שאין לו טלפון נייד: אבל אני חושש. אני לא רוצה להתרחק מהמשפחה שלי. אני אוהב אותם מאוד, ואני יודע עד כמה הם אוהבים אותי. מה ארוויח אם נהיה פחות בקשר?!
מי שיצא לו ללוות את אחיו או אחותו בלילה: אחותי, כמה שהיא יורדת עליי, בסוף היא עושה הכול בשבילי. תמיד עוזרת ומחבקת. היא כתובת לדיבור על דברים שקשים לי וכשעצוב לי.
המדריכים: אני מאוד רוצה לדבר עם ההורים שלי ועם אחותי, אבל לא יודע איך. מתי אפנה אליהם ומה בדיוק אגיד? תעזרו לי?
נספח 1ב: סיפור
קוראים לי דניאל, אני בן 14 ואני גר פה. ממש פה, איפה שאנחנו מדברים. זה התחיל לפני שנה וחצי…
אחותי הגדולה כל הזמן הייתה יורדת עליי ואומרת כמה שאני חנון ולא מצליח בשום דבר. הייתי יורד עליה בחזרה והיינו צוחקים, אבל זה לא הרפה ממני, וכל הזמן הייתי חושב על מה שהיא אומרת…
אני ממש אוהב את ההורים שלי. אימא שלי היא הכול בשבילי. בזמן האחרון אני מרגיש שההורים עדיין מתייחסים אליי כמו אל ילד קטן, ואני כבר די גדול. אני לא יודע איך לומר להם את זה.
כשאני בחוץ עם חברים, הרבה פעמים אני מרגיש מוערך ואהוב יותר. אולי אני צריך להיות יותר עם חברים… זה מה שמשמח אותי.
אבל אני חושש. אני לא רוצה להתרחק מהמשפחה שלי. אני אוהב אותם מאוד ויודע עד כמה הם אוהבים אותי. מה ארוויח אם נהיה פחות בקשר?!
אחותי, כמה שהיא יורדת עליי, בסוף היא עושה הכול בשבילי. תמיד עוזרת ומחבקת. היא כתובת לדיבור על דברים שקשים לי וכשעצוב לי.
אני מאוד רוצה לדבר עם ההורים שלי ועם אחותי, אבל לא יודע איך. מתי אפנה אליהם ומה בדיוק אגיד? תעזרו לי?
נספח 2: סרטון
