מהלך הקטע : 

לפני חופת בתו של רבי עקיבא, באו אליו מספר רואים בכוכבים ואמרו לו שבתו תמות ביום חתונתה ע”י הקשת נחש. רבי עקיבא היה עצוב מאד, אך לא ידע איך לפתור בעיה זו.

הגיע יום החתונה, וכל נכבדי העיר הגיעו לראות את חתונת בתו של רבי עקיבא. השולחנות היו ערוכים כיד המלך, הנגנים ניגנו, ואצל כולם היתה שמחה אמיתית.

כולם היו עסוקים בשמחת החתן והכלה, אך איש לא שם לב שפתח האולם עמד לו יהודי מבויש. היהודי היה לבוש בבגדים קרועים, ופניו ביו שקועות בקרקע בעצבות. כך הוא הסתכל על השמחה, ובכה.

עד שלפתע שמה לב הכלה ליהודי שעמד שם מבויש. ניגשה אליו ושאלה אותו לעצבותו. ענה לה שרעב הוא ולא אכל, והגיע מאוחר ולא הספיק להנות מסעודת המצווה הרחבה שהיתה.

הלכה בתו של רבי עקיבא אל שולחנה, הביאה לו את הצלחת שלה, ואמרה לו: “אל תדאג יהודי יקר, תאכל מצלחת זו ובע”ה תהיה שבע וישמח לבבך”. שמח העני ובירך אותה בכל טוב.

בערב, כשהלכה לישון, הסירה הכלה את סיכת ראשה והכניסה אותה בין אבני הקיר. לכשהתעוררה הכלה בבוקר והוציאה את הסיכה מהקיר, הרגישה כאילו נתקעה במשהו חזק. אחרי שמשכה ומשכה, יצאה הסיכה ואיתה ראש של נחש.

בבהלה הלכה לאביה ר’ עקיבא. ר’ עקיבא שאל אותה: “בתי, מה עשית אתמול בערב?” סיפרה לו הכלה על האיש העני ועל כל שהביאה לו מצלחת האוכל שלה על מנת שלא יתבייש ולא יהיה רעב.

שמח רבי עקיבא ואמר: “מצווה עשית”. סיפר לה מה אמרו לו הרואים בכוכבים, והוסיף: “צדקה תציל ממוות”…