איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים ליום חול
מתאים לשבת
ארכיאולוגים ומומחים קבעו כי על הדיונות הללו בגוש קטיף אין כל סימנים של חקלאות או התיישבות כלשהי. מעולם לא הצליח איזשהו בן תמותה להפריח את הדיונות הללו. רק בקרקעית הדיונות נמצאת אדמה קשה, שעליה נתגלו ממצאים של מאהלים מהתקופה התרקומיתית או מהתקופה הישראלית. ממצאים אלה הוכיחו שמעולם לא נבנו שם מבני קבע, והשטחים שימשו לכל היותר לאוהלים של שבטים נודדים. שטחים אלה הם מסוג דיונות נודדות, ועל כן אין לבסס עליהן ישוב אזרחי.
כשהחלו מתיישבי נצר חזני להקים את החממות הראשונות, התקשו ערביי הסביבה להבין את השיגעון שאחז ביהודים. חממות בחול? אין שום סיכוי שמשהו גדל שם. אם הערבים שכל כך הרבה שנים גרים שם אומרים שזה שיגעון, הם בטח יודעים על מה הם מדברים.
עובדה: עד שהגיעו למקום לא היה שם שום עץ, שום ירק, שום עשבים, שום חרק, שום מקק, שום ציפור- שום דבר חי. הם, המתיישבים, היו הדבר החי היחיד בחולות.
בהתחלה הם התקשו להאמין שאפשר לגדל עגבניות בחול. היו משוכנעים שאיזה משוגע הביא את הרעיון מניו-זילנד. המדריך החקלאי טען שעל החול אפשר בהחלט לגדל ירקות, אבל אם רוצים לגדל עגבניות, צריכים להביא אדמת כבול מאזור החולה בגליל, כי בלי הכבול אין סיכוי לראות ולו זנב עגבניה.
קיבלו את הצעתו. החקלאים החלו חופרים תעלות בחול, ולתוכם דחסו את אדמת הכבול, שהצמח יקלט בכבול ואז יגדל. רק לאחר שנתיים שלוש גילו שהעגבניות דווקא מסתדרות מצוין בחול גם בלי הכבול, וכל המאמץ היה מיותר לחלוטין. בעמק החולה, דווקא באותן שנים, החלו להתייאש מהחקלאות באדמת הכבול כשהתברר שמדובר באדמה קלוקלת.
למרבה הפלא, כעבור שנים החלו מעבירים חול מגוש קטיף לצפון, כדי לגדל שם עגבניות מוצלחות. היום כבר אין ספק שהחול טוב יותר לעגבניות מאדמה.
ואפילו הערבים השתכנעו: לימים הם לא הסתירו את שביעות רצונם מהשכנים היהודים החדשים, שסיפקו להם מקור פרנסה חדש, נוח ויעיל. הם גם טענו שמאז שהיהודים הגיעו יורדים יותר גשמים…
(הסיפור מובא בסיוע “מדרשת הדרום”)