תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

שלב א’-

בחרו 4 חניכים. לפני הפעולה תנו לכל חניך תיאור של דמות אחת. העמידו כל חניך בפינה אחת של החדר ושימו לידו ספסל ריק. כל אחד יספר בתורו את סיפור הדמות:

קובי- בפוגרום ברוסיה התקרבו לביתו 400 אוקראינים ומפקדם מטיל האימה. קובי ביצר את ביתו והחביא את משפחתו בצורה מתוחכמת, ויצא כמעט לבדו מול האוקראינים.

אבי- בתקופת השואה נתפס בנו יחידו ועמד להישלח לאושוויץ. לאחר שהפעיל קשרים שונים ופרוטקציה, הודיעו לו שאפשר להוציא את בנו מהמשלוח, אבל במקומו יבואו שני צעירים אחרים. אבי העדיף לא לשחרר את בנו.

חלי- מגיל 6 חלמה על חדר משלה, לרהט אותו כרצונה, לברוח אליו כשהיא עצובה, לכתוב בו שירים בשקט. כשהגיעה לגיל 13 עברו הוריה לבית חדש והיא עמדה להגשים את חלומה. כשעברו דירה, גילו בשכנותם משפחה קטנה שאין להם היכן לגור, והחליטו לאמצם לביתם. חלי החליטה לחלוק את חדרה עם ילדה, שגרה אצלה שנים ארוכות.

צחי- כשהיה בן 18 פרצה מלחמת השחרור והוא נהיה למאבטח שיירות לירושלים. באחת הפעמים נתקע המשוריין החלוץ במחסום שהניחו הערבים, והערבים החלו להתקיפם. צחי ירד מהמשוריין אל מול מתקפת האויב וחיפה על נסיגת הכח.

ספרו לחניכים: ביום העצמאות הקרוב מישהו מבין הארבע ידליק לפיד בטקס המרכזי. למי לדעתכם מגיע? על כל חניך להתיישב ליד הדמות שלדעתו תקבל את הדלקת הלפיד. בקש מכל קבוצה שהתיישבה נציג אחד שיסביר מדוע.

לאחר מכן, ספרו לחניכים: אתם גרים בקהילה רחוקה בה אין בי”ס. ביד מי מבין הארבעה תפקידו את חינוכו של בניכם? כל חניך מתיישב ליד הדמות אותה הוא חושב כמתאימה לחנך את בנו. בדיון הפעם- בקשו בעיקר לשמוע את דעתם של אלה שעברו לדמות אחרת.

כעת, שאלו את החניכים שאלה שלישית: אתה נאלץ לצאת לדרך רחוקה בלי לדעת מתי תחזור. איזו תכונה שבאה לידי ביטוי במעשיהם של ארבעת הדמויות היית לוקח איתך?

שלב ב’-

דיון כזה הובא פעם לפני הקב”ה. זוכרים?

קראו יחד עם החניכים את המדרש על בכי האבות לאחר חורבן הבית (בנספח). עיצרו את סיפור המדרש לאחר דבריה של רחל (מסומן לכם במדרש עצמו) ושאלו את החניכים- מה לדעתכם יענה הקב”ה? בזכות מי יגאל את ישראל?

לאחר מכן, סיימו לקרוא את המדרש ושאלו את החניכים מה דעתם? האם גם הם היו בוחרים כך? הפנו את תשומת ליבם של החניכים לקשר שבין המדרש ובין 4 הדמויות שבמשחק (כמובן שאנחנו לא ממש משווים בין מעשי האבות למעשי שאר בני האדם, שהרי היו במעלה עצומה וגדולה מאיתנו. אולם יש ערכים שהם לימדו אותנו ואנו מנסים ליישמם בחיים- כמו למשל 4 הסיפורים שסיפרנו).

 אברהם- מוכן להקריב את בנו (בדומה לאבי)

יצחק- מוכן להקריב את עצמו (בדומה לצחי)

יעקב- מגן על משפחתו גם במצב של יאוש (בדומה לקובי)

רחל- מוכנה לחלוק את בעלה יעקב עם לאה אחותה בשביל שלא תתבייש (בדומה לחלי).

מה אתם בחרתם, ומה בחר הקב”ה?

כיצד ייתכן שלעומת מסירות נפש עד כדי סכנת מוות, הקב”ה בוחר לשמוע דווקא לרחל- שלא סיכנה את עצמה, אלא ויתרה לאחותה?

נסביר לחניכים שאין ספק כי מעשיהם של האבות גדולים ואדירים ויש לנו הרבה מאד מה ללמוד מהם. אבל דווקא בזכות המעשה של רחל- ה’ מחזיר את בניו לגבולם. יש כאן עיקרון חשוב שהמדרש בא ללמד אותנו: את המעשים הגדולים של האבות- ודאי שנעריך ונתפעם מהם, הרי הם ממש הקריבו את עצמם במעשה גדול! אולם אצל רחל לא מדובר במעשה כל כך גדול לכאורה, שאולי לא נבין מספיק את משמעותו, אך יש לו השפעה של ממש לכל החיים: רחל הסכימה שאהובה יישא לאישה את אחותה והיא תחייה איתם כל חייהם! 

המעשה שעשתה רחל הוא מבחינה מסוימת קשה יותר, בכך שהוא אינו חד פעמי, אלא מתמשך לכל אורך חייה, עד מותה. המעשה הזה שלה מביע התמדה. תכונה זו נדרשת מאד בגלות הארוכה שעם ישראל יוצא אליה, ולכן נבין את ה”שכר לפעולתך” של רחל בכך שתכונת ההתמדה של רחל שאותה הורישה לבניה, סייעה להם להתמודד עם קשיי הגלות הארוכה, ובזכותה הם יתגברו על הקשיים האלה ויחזרו הביתה.

סיכום

ראינו בפעולה שהמעשים הגדולים הם חשובים ומשמעותיים, אך לא פחות מהם- המעשים הקטנים היומיומיים- הדורשים התמדה ומסירות נפש מסוג אחר… זוהי המיוחדות של רחל אמנו, שהשרישה בנו את התכונות האלה על מנת להצליח לשרוד לאורך שנות הגלות הארוכות. לסיום, אפשר לשיר יחד: “קול ברמה נשמע”…

נספח

אמר רבי שמואל בר נחמן: בשעה שחרב בית המקדש בא אברהם לפני הקב”ה בוכה וממרט זקנו ותולש שערות ראשו ומכה את פניו וקורע את בגדיו ואפר על ראשו, והיה מהלך בבית המקדש וסופד וצועק…

מיד פתח אברהם לפני הקב”ה ואמר: ריבונו של עולם, למאה שנה נתת לי בן. וכשעמד על דעתו והיה בחור בן שלשים ושבע שנים, אמרת לי העלהו עולה לפני, ונעשיתי עליו כאכזרי ולא ריחמתי עליו, אלא אני בעצמי כפתתי אותו, ולא תזכור לי זאת ולא תרחם על בני?

פתח יצחק ואמר: ריבונו של עולם, כשאמר לי אבא (בראשית כ”ב) “אלקים יראה לו השה לעולה בני”, לא עכבתי על דבריך ונעקדתי ברצון לבי על גבי המזבח ופשטתי את צוארי תחת הסכין, ולא תזכור לי זאת ולא תרחם על בני?

פתח יעקב ואמר: ריבונו של עולם, לא עשרים שנה עמדתי בבית לבן וכשיצאתי מביתו פגע בי עשו הרשע ובקש להרוג את בני ומסרתי עצמי למיתה עליהם, ועכשיו נמסרו ביד אויביהם כצאן לטבחה, לאחר שגדלתם כאפרוחים של תרנגולים וסבלתי עליהם צער גידול בנים, כי רוב ימי הייתי בצער גדול בעבורם, ועתה לא תזכור לי זאת לרחם על בני?

פתח משה ואמר: ריבונו של עולם, לא רועה נאמן הייתי על ישראל ארבעים שנה ורצתי לפניהם כסוס במדבר, וכשהגיע זמן שיכנסו לארץ גזרת עלי במדבר יפלו עצמותי…

…באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב”ה ואמרה: ריבונו של עולם, גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים, וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואי לבעלי, יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי. והוקשה עלי הדבר עד מאד, כי נודעה לי העצה והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני, ולאחר כן נחמתי בעצמי וסבלתי את תאותי ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה. ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי כדי שיהא סבור שהיא רחל… והיה מדבר עמה והיא שותקת ואני משיבתו על כל דבר ודבר כדי שלא יכיר לקול אחותי, וגמלתי חסד עמה, ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה, ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה – ואתה מלך חי וקיים רחמן מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם?

מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן הדא הוא דכתיב (ירמיה ל”א) כה אמר ה’ קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו, וכתיב (ירמיהו ל”א) ‘כה אמר ה’ מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך וגו’ ‘, וכתיב (שם) ‘ויש תקוה לאחריתך נאם ה’ ושבו בנים לגבולם’.

(איכה רבה כד)