מהלך הקטע:

לילה אחד חלם אדם חלום.

הוא חלם שהוא הולך על שפת הים, מטייל עם אלוקיו.

מולו בשמיים הבזיקו תמונות מתוך חייו.

בכל תמונה שהבזיקה בשמיים,

הבחין בשתי זוגות רגליים שהיו בחול:

זוג אחד שלו וזוג אחד של אלוקיו.

הביט האדם לאחור על העקבות בחול.

הוא הבחין כי פעמים רבות

יש רק זוג אחד של פסיעות לאורך הדרך.

הוא גם הבחין כי דווקא בתמונות

האומללות והעצובות של חייו נשנה הדבר.

פנה האדם לאלוקיו ושאל:

“אלוקים, אתה אמרת לי שכאשר אחליט ללכת אחריך

תלך איתי לאורך כל הדרך.

אך הבחנתי כי בתקופות הקשות ביותר של חיי

יש עקבות של זוג רגליים אחד.

אינני מבין מדוע בתקופות הקשות ביותר של חיי צעדתי לבדי.

אינני מבין מדוע בזמנים שנזקקתי לך ביותר – עזבת אותי!”

ענה לו אלוקים:

“בני, אוהב אני אותך ולעולם לא אעזבך.

באותן תקופות שבהן כה רב היה סבלך,

כשאתה רואה זוג אחד של עקבות,

לא היו אלה עקבותיך.

היו אלה עקבותיי שלי כשנשאתי אותך על כפי”.