תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

פתיחה: כמה אנשים מכירים אותי באמת? 

אפשרות א: הרוח נושבת
כולם יושבים במעגל על כיסאות. עמדו באמצע ואמרו היגדים: "הרוח נושבת לכל מי ש…" (נספח 1).
מי שההיגד נכון לגביו צריך לקום ולהחליף מקום עם מישהו אחר שקם.

אפשרות ב: ציר היכרות
הכנה: בנספח 2 יש שמונה היגדים. קחו שמונה דפים, כתבו על כל אחד מהם היגד ושרטטו ציר. את הדפים האלו תלו ברחבי החדר לפני הפעולה.
כשהחניכים ייכנסו חלקו להם מדבקות ובקשו מהם להדביק מדבקה בכל הדפים במקום המדויק על הציר להרגשתם. הם לא צריכים להסביר או להצדיק, פשוט להיות כנים. אחרי שכולם ידביקו, שקפו לחניכים את התוצאות.

ערכו דיון:

• האם התוצאות הפתיעו אתכם?
• למה לרובנו יש מעט מאוד אנשים שמכירים אותנו באמת?
• האם זה דבר טוב או דבר רע? למה?
• מה מונע מאיתנו לתת לאחרים להכיר אותנו באמת?

סכמו: הפעולה שלנו תעסוק במסכות. כרגע נחשפנו למסכה שלנו: האם הסביבה והחברים שלנו מכירים אותנו באמת?

שלב א: סיפורי מסכות מהתנ"ך

אפשרות א: חלקו את החניכים לשתי קבוצות. כל קבוצה תקבל כרטיס שכתוב עליו סיפור תנ"כי של מסכה (נספח 3). תנו לחניכים לקרוא את הסיפור ולדון עליו, והחזירו אותם לשבת במעגל. בקשו מכל קבוצה נציג שיספר בקצרה על האירוע שהם קיבלו, על הדילמות ועל הקולות מהשטח שעלו.
* אפשר להחליט שמציגים לכל השבט את שני הסיפורים ושלא מתחלקים לקבוצות, לבחירתכם.

אפשרות ב: הציגו את הסיפורים בעצמכם או תנו לחניכים להציג אותם, ולאחר מכן ערכו דיון.

סכמו: אנחנו רואים שכבר מימי התנ"ך אנשים היו עוטים על עצמם מסכות. לפעמים כדי להגן על עצמם, לפעמים כדי להשיג משהו ולפעמים מתוך פחד. אבל כמעט תמיד כשהמסכה יורדת, גם אם זה מפחיד, יש תחושת הקלה ושחרור.

שלב ב: מסכות בחיים שלנו

חלקו את החניכים לכמה קבוצות, וחלקו לכל קבוצה דילמה שנוגעת בתחום אחר של מסכות בחיים שלנו (נספח 4).

לאחר שכל הקבוצות יסיימו לדון בדילמה שקיבלו, חזרו למליאה. בחרו נציג מכל קבוצה שיספר בקצרה על הדילמה של הקבוצה שלו ומה הציף הדיון בקבוצה.

סכמו: לכולנו יש מסכות, אך עלינו להבין שהמסכה היא מחסום שמונע מאיתנו להיות אנחנו, מונע מאיתנו לפעמים ליצור קשרים אמיתיים וטובים וגם משפיע על השמחה שלנו. ככל שהפער בין החוץ לפנים גדל, אנחנו עלולים להרגיש בודדים יותר.

שלב ג: מתי אנחנו באמת אנחנו?

חלקו לחניכים את מילות השיר 'מי את' (נספח 5) וקראו אותו יחד. השיר מדבר בדיוק על השאלה המרכזית שלנו: מתי אנחנו באמת אנחנו? לאחר קריאת מילות השיר ערכו דיון עם החניכים.

שאלות לדיון:

• איזה משפט במילים הכי דיבר אליכם? למה?
• "ומתי לא התחפשת, ומי זכה לראות?" מתי אתם הכי אתם עצמכם? עם מי?
• בסוף השיר כתוב "תשאירי לך פתח למי שאת באמת". מה לדעתכם הכוונה?

סכמו: השיר מסכם את מה שדיברנו עליו לאורך כל הפעולה. אנחנו מתחפשים לא רק בפורים. אנחנו מתחפשים למה שמצפים מאיתנו להיות, למה שהתפקיד שלנו מחייב ולמי שהתרגלנו להיות. אבל מתי אנחנו באמת אנחנו?

סיום

חלקו לכל חניך וחניכה פתק קטן ובקשו מהם לחשוב על מרחב אחד בחיים שלהם (בית, חברים, רשתות חברתיות, בית ספר) שבו הם מרגישים שהם עוטים מסכה. בקשו מהם לכתוב על הפתק מחויבות אחת קטנה לעצמם שתעזור להם להיות אמיתיים יותר באותו מרחב בחודש אדר (דוגמאות בנספח 6).

סכמו: משנכנס אדר מרבים בשמחה, אבל לא שמחה מזויפת, שמחה אמיתית. שמחה שמגיעה כאשר אנחנו אמיתיים עם עצמנו ועם הסביבה. בפורים המסכות מזכירות לנו שיש עומק מעבר למראה, אבל בחיים האמיתיים המסכות שאנחנו עוטים על עצמנו לא נותנות לאנשים לראות מי אנחנו באמת. לכן בחודש הזה ננסה להסיר מסכה אחת, להיות קצת יותר אנחנו, ונראה אם באמת זה משפיע על השמחה האמיתית שלנו.

נספחים

נספח 1 –

הרוח נושבת לכל מי

• שלבש פעם בגד או נעל שהוא לא אוהב רק כי זה מה שכולם לובשים עכשיו
• שאמר "הכול טוב" כששאלו אותו מה נשמע, למרות שהיה לו יום הפוך
• שמתרגשת בטירוף לפני מצגת בכיתה אבל מנסה להיראות הכי אדישת בעולם
• שנעלב פעם מחבר אבל צחק כאילו זה לא הזיז לו
• שמעלה סטורי או תמונה ומתלבטת שעה אם זה נראה מספיק מגניב
• שהסכים עם דעה של חברים למרות שבפנים הוא חשב לגמרי אחרת
• שמעריכה אנשים שמעיזים להיות מוזרים או שונים ולא דופקים חשבון לאף אחד
• שהרגיש טוב בלב כשמישהו שאל אותו "אבל מה שלומך באמת?"
• שמפחדת לפעמים לענות תשובה בכיתה כדי שלא לטעות ושלא תהיה לה פדיחה
• שכתב הודעה בקבוצה, התחרט ומחק הכול לפני שלחץ "שלח" או מייד אחר כך
• ששמה אמוג'י צוחק על בדיחה שבעצם בכלל לא הצחיקה אותה
• שמעריך חברים שאומרים את האמת גם כשזה לא פופולרי

נספח 2 –  כרטיסי היגדים וצירי זמן

שלט 1: כמה אנשים מכירים אותי באמת? (ציר מ-0 עד 10) // "מכירים אותי באמת" = יודעים מה אני מרגיש/ה, מה עובר לי בראש, מה מדאיג אותי, מה משמח אותי באמת

שלט 2: כמה פעמים קורה שאני עונה "בסדר" כשלא באמת בסדר?" (ציר: אף פעם, לפעמים, הרבה, כל הזמן)

שלט 3: כמה אני מרגיש/ה "אני" במהלך היום-יום? (ציר מ-0 עד 10)

שלט 4: עד כמה מה שאני מעלה ברשתות משקף את מי שאני באמת? (ציר: בכלל לא, קצת, די הרבה, לגמרי)

שלט 5: עד כמה אני נוטה לשפץ את התמונה שלי לפני הפצה שלה ברשתות (גם בפרופילים)? (ציר מ-0 עד 10)

שלט 6: כמה קל לי לשתף דברים אישיים? (ציר: קשה מאוד, קשה, בינוני, קל, קל מאוד)

שלט 7: האם יש מישהו שביכולתי לספר לו הכול? (ציר: כן, יותר מאחד, כן, אדם אחד, כמעט, לא, אין אדם כזה)

שלט 8: מתי בשבוע האחרון הייתי הכי אני? (ציר: עם המשפחה, לבד בחדר, עם החברים הקרובים, ברשתות, בבית הספר, לא זוכר/ת)

נספח 3 –  סיפורי מסכות מהתנ"ך:

כרטיס 1: יעקב מתחפש לעשיו (בראשית כז)

הסיפור מהמקורות:
וְרִבְקָה אָמְרָה אֶל יַעֲקֹב בְּנָהּ לֵאמֹר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי אֶת אָבִיךָ מְדַבֵּר אֶל עֵשָׂו אָחִיךָ לֵאמֹר. הָבִיאָה לִּי צַיִד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים וְאֹכֵלָה וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי ה' לִפְנֵי מוֹתִי. וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ. לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ כַּאֲשֶׁר אָהֵב. וְהֵבֵאתָ לְאָבִיךָ וְאָכָל בַּעֲבֻר אֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ לִפְנֵי מוֹתוֹ.

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל רִבְקָה אִמּוֹ הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק. אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה.

וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי וְלֵךְ קַח לִי. וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח וַיָּבֵא לְאִמּוֹ וַתַּעַשׂ אִמּוֹ מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהֵב אָבִיו. וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן. וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁה עַל יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו.

וַיָּבֹא אֶל אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי מִי אַתָּה בְּנִי. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי קוּם נָא שְׁבָה וְאָכְלָה מִצֵּידִי בַּעֲבוּר תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ.

וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל בְּנוֹ מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי וַיֹּאמֶר כִּי הִקְרָה ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְפָנָי. וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם לֹא. וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו. וְלֹא הִכִּירוֹ כִּי הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו שְׂעִרֹת וַיְבָרְכֵהוּ.

וַיֹּאמֶר אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו וַיֹּאמֶר אָנִי. וַיֹּאמֶר הַגִּשָׁה לִּי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי וַיַּגֶּשׁ לוֹ וַיֹּאכַל וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ. וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק אָבִיו גְּשָׁה נָּא וּשְׁקָה לִּי בְּנִי. וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרְכֵהוּ (בראשית כז, ו–כז).

הסיפור בקצרה:
יצחק מבוגר וכמעט עיוור. הוא רוצה לברך את עשיו, בנו הבכור. רבקה, אימם של יעקב ועשיו, שומעת ומחליטה לעזור ליעקב לקבל את הברכה. היא מלבישה את יעקב בבגדי עשיו ומכסה את ידיו בעורות עיזים כדי שיהיה שעיר כמו עשיו. יעקב נכנס אל אביו, מתחזה לעשיו ומקבל את הברכה.

שאלות לדיון:

• איזו מסכה לבש יעקב?
• יעקב אומר "אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע". איך הוא מרגיש עם המסכה?
• למה הוא עשה את זה? (פחד? רצון? לחץ מאימא?)
• מה הרווח? מה המחיר?
• האם לפעמים אנחנו מתחפשים למישהו אחר כדי לקבל משהו?

כרטיס 2: יוסף ואחיו במצרים (בראשית מב–מה)

הסיפור מהמקורות:
וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה. וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם וַיֹּאמְרוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר אֹכֶל. וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ (בראשית מב, ו–ח).

וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו. וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו (שם מה, א–ג).

הסיפור בקצרה:
אחיו של יוסף מכרו אותו לעבדות, והוא הגיע למצרים. שנים אחר כך הוא היה למשנה למלך מצרים. כשבא הרעב ירדו אחיו של יוסף למצרים לקנות אוכל, אבל הם לא זיהו אותו. יוסף זיהה אותם, אבל התחפש. הוא דיבר איתם באמצעות מתורגמן, התנהג כמו מצרי ולא גילה מי הוא. זמן רב הוא שמר על המסכה, עד שלא יכול לשאת זאת עוד ופרץ בבכי: "אני יוסף!"

שאלות לדיון:

• מה עבר ליוסף בראש כשראה את אחיו ולא התגלה?
• "וידבר איתם קשות" – איך המסכה גרמה לו להתנהג?
• "וייתן את קולו בבכי" – מה קרה ברגע שהמסכה הוסרה? למה?
• האם לפעמים אנחנו מסתירים מי אנחנו באמת מפני אנשים שפגעו בנו?

נספח 4 –  דילמות

דילמה 1: הסטורי באינסטגרם

שחר העלה סטורי ממסיבת יום ההולדת של איתן. בתמונות כולם צוחקים, משחקים ונראים מאושרים. למחרת אתה פוגש את שחר בדרך הביתה. "איך היה אתמול?" אתה שואל. שחר נאנח: "האמת היא שלא נהניתי בכלל. אני לא זוכר מתי הרגשתי ככה בודד לאחרונה. כולם היו בקבוצות שלהם, לא ממש הצלחתי להתחבר לאף אחד. אבל אתה יודע, כולם העלו סטורי, אז גם אני העליתי".

אתה חושב על הסטורי המושלם שראית אתמול ועל המחשבה שיכול להיות ששחר בכלל עמד בפינה וגלל בטלפון רוב המסיבה.

שאלות לדיון:

• למה שחר העלה סטורי שונה מהמציאות? מה נתנה לו המסכה?
• האם יצא לכם לעשות משהו דומה?
• אם שחר היה מעלה סטורי אמיתי ("קצת בודד פה במסיבה"), איך לדעתכם החברים היו מגיבים?

דילמה 2: "מה שלומך?"

זה יום רביעי, ואת מרגישה שהשבוע לא זז. את עייפה, התווכחת עם ההורים בבוקר, ובמבחן במתמטיקה קיבלת ציון נמוך בהרבה ממה שציפית. את מרגישה שהכול קצת יותר מדי.

בהפסקה נועה ניגשת אלייך בחיוך ואומרת: "היי! מה שלומך?" בלי לחשוב, את עונה: "בסדר ב"ה, תודה. ואת?" נועה עונה: "גם בסדר גמור", וממשיכה הלאה.
את נשארת עומדת ותוהה לעצמך: למה עניתי "בסדר"? למה לא אמרתי את האמת? והאם היא באמת רצתה לדעת או סתם שאלה לשלומי מתוך נימוס?

שאלות:

• מה המסכה (לענות רק "בסדר") נותנת לנו? מה אנחנו מרוויחים מעטייתה?
• כמה פעמים ביום אנחנו מפספסים חבר שבאמת רצה להקשיב לנו בגלל התשובה "בסדר"?
• אם נועה הייתה עונה: "האמת? היה לי בוקר קשוח", מה זה היה פותח ביחסים ביניכן?

דילמה 3: החבר המושלם

רועי הוא החבר שאצלו הכול תמיד מסודר. ציונים מעולים, פופולרי, ספורטיבי, מצחיק. כולם חושבים שהוא הילד המושלם.

יום אחד בשיעור חינוך המורה שאלה: "מה הדבר שהכי קשה לכם?" כולם שתקו. כולם חוץ מרועי, שלהפתעת כולם הרים את היד וענה: "להרגיש שאני צריך להיות מושלם כל הזמן. שאני לא יכול להיכשל כי כולם מצפים ממני להצליח".

הכיתה המשיכה לשתוק, פתאום רועי נראה אמיתי מאי פעם.

שאלות:

• מה הרוויח רועי מהסרת המסכה?
• האם יש תחום בחיים שלכם שאתם מרגישים בו לחץ להיות מושלמים? (בית ספר, משפחה, חברים, רשתות חברתיות)

דילמה 4: קבוצת הוואטסאפ של הכיתה

בקבוצה של הכיתה כולם משתפים ממים ובדיחות מצחיקות על דברים שקרו היום בכיתה. תמיד יש מישהו שכותב משהו שנוי במחלוקת, ואז מתחיל דיון סוער. את מאוד לא מסכימה עם מה שנכתב. יש לך דעה מוצקה בנושא. אבל את יודעת שאם תכתבי את מה שאת חושבת באמת, זה יכול להיגמר במבוכה, בוויכוח, או שפשוט יתעלמו ממך.

לכן את מגיבה באמוג'י צוחק ושותקת.

שאלות לדיון:

• על מה אנחנו מוותרים כשאנחנו עוטים מסכה (אמוג'י)?
• כשאת מגיבה באמוג'י צוחק על משהו שאת לא מסכימה איתו, את מי כל החברים בוואטסאפ מכירים עכשיו, אותך או דמות שהמצאת?
• מה המחיר שאנחנו משלמים כשאנחנו זורמים עם הרוב?

דילמה 5: יש צחוקים ויש חלאס

אתם יושבים עם אותה חבורה כמו תמיד להפסקת צהריים. השיחה נעה בין בדיחות, תוכניות לפורים והעברת חוויות מהפעולה של אתמול. 

פתאום מישהו אומר משהו על ערכים שאתם מאמינים בהם, וזה פוגע בכם. לא בכם ישירות, אבל בנושא שמאוד חשוב לכם.

כולם צוחקים. גם אתם מחייכים. אבל בפנים משהו בכם מתכווץ. אתם יודעים שאתם לא מסכימים. אבל להגיד משהו עכשיו? להיות מי שהורסים את הכיף? להסביר למה זה פוגע? פחות.

אז אתם ממשיכים לאכול בשקט.

שאלות לדיון:

• מה הרווח שלנו כאשר אנו משאירים את המסכה וזורמים עם הצחוקים?
• מה היינו צריכים כדי להרגיש בטוחים להגיד את האמת?
• האם חברות שבה אנחנו חייבים לשתוק כשפוגעים בערכים שלנו היא חברות אמיתית?

נספח 5 – מי את (יעל קלו מור)

אָז לְמִי הִתְחַפַּשְׂתְּ הַיּוֹם
וְאֶתְמוֹל וּמָחָר וּבָרֶגַע הַזֶּה
לְמִי הִתְחַפַּשְׂתְּ בַּבֹקֶר וּבָעֶרֶב
אֶת מִי שִׂחַקְת בַּמַּחֲזֶה

אָז לְמִי הִתְחַפַּשְׂתְּ הַיּוֹם
לְמָּה שֶׁצִּפּוּ, לְמָּה שֶׁקָּבְעוּ
לְמָּה שֶׁהַתַּפְקִיד מְחַיֵּב
לְמִי שֶׁהִתְרַגַּלְתְּ
לַזֹּאת שֶׁלֹּא הִכַּרְתְּ
וְאוּלַי לְמִשְאֶלֶת הַלֵּב

וּמָתַי לֹא הִתְחַפַּשְׂתְּ
וּמִי זָכָה לִרְאוֹת
וּמָתַי הָיִית רַק זֹאת
שֶׁאַתְּ רוֹצָה לִהְיוֹת?

תַּשְׁאִירִי לָךְ פֶּתַח
לָבוֹא וְלָצֵאת

תַּשְׁאִירִי לָךְ פֶּתַח
למִי שֶׁאַתְּ בְּאֱמֶת

נספח 6 –  דוגמאות למחויבויות:

• אני מתחייבת לעצמי להעלות תמונות ברשתות רק כשאני באמת רוצה ולא כי כולם עושים
• אני מתחייב לעצמי לענות תשובה מפורטת יותר לפחות פעם אחת כשמישהו שואל אותי מה שלומי
• אני מתחייבת לעצמי לשתף חברה אחת במשהו אמיתי שקורה לי
• אני מתחייב לעצמי שאגיד את הדעה שלי בקבוצת הוואטסאפ גם אם היא שונה מהמקובל