איתור סניפים וכפרי בוגרים
בפעולה זו נרצה לעזור לחברים ולעצמנו לסגל נקודת מבט של אדם שרואה את שקורה סביבו. אנחנו חיים בשכונה, אבל האם אנחנו באמת שמים לב מה קורה בה? האם אנחנו רואים את הקושי של השכן שלנו בדלת ממול? את הכאב של השכנה מלמטה? את התסכול של הנער מהשכבה מתחתינו? האם אנחנו מודעים למצוקות בשכונה, לקשישים עזובים, לברזילים לא צבועים, למחטטים בפחי הזבל, לכלבים משוטטים? נקודת המבט הזו מתחילה בקטן. האם אני שם לב שהחבר שלידי בכיתה צריך עזרה קטנה בשיעורי בית או שאחותי הקטנה מחפשת מישהו שיקשיב לה אחרי שרבה עם החברה שלה?
הראו לחברים את הסרטון עם האנשים שמוסרים כדורסל.
אם החברים מכירים את הקאץ’, הראו להם את הסרטון השני.
(בשני הסרטונים אם הכתוביות אינן בעברית לחצו על כפתור ההגדרות בתחתית הסרטון ובחרו כתוביות בעברית).
ספרו לחברים כי את הניסוי ביצעו שני חוקרים מארצות הברית בעקבות מקרה שאירע ב-9 בפברואר 2001. הצוללת הגרעינית יו-אס-אס גרינוויל, ששייטה בסמוך להוואי שבארצות הברית, ביצעה “צלילת חירום”, תמרון פתאומי שבמהלכו הצוללת שוקעת בחטף ומתרוממת חזרה במהירות מרבית עד שחרטומה עולה אל מחוץ למים.
לפני תמרון כזה חייבים לוודא שאין שום כלי שיט אחר בסביבה. ואכן, קומנדר סקוט ואדל, מפקד הצוללת, הביט בפריסקופ, ומאחר שלא ראה כל כלי שיט הורה על ביצוע התמרון. אלא ששניות לאחר שהחלה הצוללת לעלות אל פני המים נשמע רעש מחריש אוזניים וכלי הברזל הזדעזע כולו; הצוללת פגעה בעוצמה בספינת דיג יפנית ששמה “אהימה מארו”. בתוך פחות מעשר דקות שקעה הספינה, ותשעה מנוסעיה (ובהם ארבעה נערים) נהרגו.
המשיכו לספר כי אף שנכתב על התקרית דו”ח מקיף של 59 עמודים שאלה אחת נותרה פתוחה ומטרידה: כיצד ייתכן שקומנדר ואדל וקצין הסיפון התבוננו בפריסקופ, הביטו היישר לאזור שבו שייטה הספינה ולא הבחינו בה? האם יכול להיות שאדם שראייתו תקינה יסתכל על דבר מה כה בולט ופשוט לא יראה אותו?
לפי הפסיכולוגים כריסטופר שברי ודניאל סימונס, התשובה חיובית. בספר שכתבו הובאו האירוע הזה ורבים אחרים כדי להדגים סוג מסוים של עיוורון שאינו נגרם מליקוי בראייה. במקרה הזה מדובר בעיוורון קשבי: אי-הבחנה בגופים בלתי צפויים שמופיעים ממש במקום שאליו מסתכלים משום שתשומת הלב מופנית לדבר מה אחר (הרחבה ומקור הכתבה בנספח מס’ 1).
שאלו את החברים:
סכמו את הדיון הקטן ואמרו שתשומת הלב למה שמתרחש סביבנו חשובה וגורמת לנו להיות אנשים רגישים ואכפתיים כלפי הסביבה שלנו. כמו כן תשומת הלב למה שקורה סביבנו היא כלי מרכזי כאשר רוצים להוביל תהליך ושינוי, כי השינוי מתחיל פעמים רבות מהדברים שלידנו.
קראו עם החברים את הסיפור (נספח 2) ובקשו מהם לשתף בתהייה או בשאלה שעולה להם מהסיפור. עוררו דיון סביב הסיפור. הצעה: על כל תהייה או שאלה שמועלית בקשו משאר החברים להציע פתרון לשאלה שהועלתה. כך גם נוצר דיון סביב הסיפור וגם עוררתם את החברים לחשוב 🙂
שאלות הכוונה:
הסיפור רוצה להציג רעיון שגם כאשר אדם עסוק כל כולו במעשה חשוב מאין כמותו כמו לימוד תורה, אבל החושים שלו אינם קשובים לשמוע את מצוקת האדם שנמצא לידו, את בכיו של התינוק שבחדר הסמוך, משהו אינו שלם בלימוד התורה שלו. כי מעשה גדול שגורם לאדם לא לשמע את מצוקת מי שנמצא מסביבו כנראה אינו יכול להיות שלם.
כעת נרצה לחבר את הרעיון של הסיפור לחיי החברים שלנו. שאלו את החברים:
אספו את הדיון והתשובות ואמרו כי תשומת הלב למה שקורה סביבנו היא כלי מרכזי כאשר רוצים להוביל תהליך ושינוי, כי השינוי מתחיל מהדברים שלידנו, ופיתוח האכפתיות והרגישות שלנו כלפי הסביבה שלנו מתרחש על ידי תשומת הלב הזו.
הערה למדריכים: לקראת מתודה זו תידרש הכנה מסוימת. כמה ימים לפני הפעולה צאו להליכה קצרה בשכונה ושימו לב לדברים שמתרחשים ברחוב או לכאלו שקיימים בו בדרך קבע: תשתית לא מוצלחת, ברזילים לא צבועים, מעברי חצייה לא מסומנים בבירור, גינה לא מטופחת, כלבים ובעלי חיים אחרים משוטטים ועוד, תופעה של קשיש שיושב על ספסל לבדו באופן קבוע, ילדים בעלי מראה מוזנח שמסתובבים בחוסר מעש, אדם שמחטט בפחי הזבל ועוד. רשמו את הדברים, אולי אפילו תצלמו אותם (אם מתאים), והביאו את התמונות מפותחות לפעולה. כדאי שיהיו אלו דברים טריוויאליים עד כדי גיחוך או כאלו שלעין פחות נעים לראות.
חלקו לחברים דפים וכלי כתיבה וערכו להם מעין דמיון מודרך. בקשו מהם לדמיין יום שגרתי בשכונה. אפשר להתחיל ביציאה שלהם מהבית בבוקר לבית הספר. הנחו אותם לכתוב באופן מדויק ככל האפשר מה קורה מרגע היציאה מהבית ועד ההגעה לבית הספר. היה להם בבית הספר יום די סבבה, המורה קצת עצבנה, היו שיעורי בית במתמטיקה ובאנגלית, אבל בסוף היום הזה נגמר והם בדרכם הביתה. גם בדרך חזרה הביתה בקשו מהם לתאר בפירוט ככל האפשר מה קרה ומה התרחש מרגע היציאה מבית הספר ועד הגעתם הביתה בשכונה. את התיאורים האלו עליהם לכתוב בדפים שקיבלו בהתחלה.
עצרו את הדמיון המודרך והנחו אותם לשתף בזוגות את מה שכתבו. אמרו מהם לבדוק אילו דברים הופיעו אצל שני בני הזוג, ואילו הופיעו רק אצל אחד מהם. לאחר כמה דקות אספו את השיח בזוגות ובקשו מכמה זוגות לשתף בכמה מההתרחשויות שכתבו בדפים שלהם. תוך כדי השיתוף שאלו את החברים האחרים אם שמו לב להתרחשויות הללו אי פעם, אם הדברים חדשים להם או שממש לא. אם יש התרחשויות שהן חדשות לחלק מהחברים, הציפו בחלל החדר את השאלה מדוע לא שמו לב אליה עד עתה.
לאחר שיתוף קצר הניחו על הרצפה את הדברים ששמתם לב אליהם בסיבוב הקצר שערכתם בשכונה בהכנה לפעולה. שאלו את החברים אם מישהו שם לב אי פעם לדברים האלה. כאשר יש תופעה שאחד החברים משתף שלא שם לב אליה שאלו אותו מדוע לדעתו לא שם לב אליה עד עתה, והמשיכו לתופעה הבאה.
לאחר המעבר על כל התופעות שאלו שוב: מדוע יש דברים שלא שמנו לב אליהם? הרי הדברים האלה מתרחשים בשכונה כמעט יום-יום! האם לא אכפת לנו? האם התרגלנו? האם חוסר תשומת הלב נובע מאדישות? אם לא, ממה הוא נובע? ייתכן שהחברים ייכנסו לעמדת מגננה; נסו עזרו להם לצאת מעמדה זו ולעורר בהם את הרצון להעיר את תשומת הלב למה שקורה סביב.
לסיכום שלב זה אמרו כי תשומת הלב הזו אינה רק עניין ליישום בשכונה, אלא גם בבניין שלי, בשכנים בדלת ממול, וכמובן בבית שלי, עם המשפחה שלי. זה לא אומר שצריך להיכנס לבתים של אנשים בבניין או בשכונה, ממש לא, אבל האם שמתי לב שהשכנה המבוגרת מהקומה מעלינו לא יצאה מהבית כבר כמה ימים, ואולי היא זקוקה לאדם שילווה אותה ויעזור לה לרדת את המדרגות ולצאת לסיבוב קצר? ומה עם אחותי הקטנה, שרבה אתמול עם חברה, אבל אימא חזרה מאוחר הביתה מהעבודה, ואחותי לא הספיקה לספר לה ולכן מסתובבת עצובה כל היום? ומה עם החבר מבית הספר, שאני יודע שקשה לו עם שיעורי הבית באנגלית, ולי דווקא הולך סבבה ויכול להיות שאוכל לעזור לו קצת?
שאלו את החברים כיצד לדעתם הם יהפכו לאנשים ששמים לב יותר למה שקורה סביבם. לאחר שיעלו כמה רעיונות חלקו להם פתק וכלי כתיבה ובקשו מהם לכתוב מעשה אחד שהם מקבלים עליהם לעשות כדי לשים לב יותר למה שקורה סביבם.
הצעות:
בקשו מהחברים לקפל את הפתקים ולרשום מבחוץ את שמם, ואספו אותם. אמרו לחברים שבפעולה הבאה תחלקו להם אותם, ועד אז יש להם שבוע ליישם את המעשה שקיבלו עליהם J
הניחו על הרצפה כרטיסיות ממצאים מהיום-יום בשכונה (כפי שמפורט בתחילת המתודה ‘ממצאים מהשכונה’ ודמיון מודרך). חלקו את החברים לזוגות, וכל זוג יקבל ‘ממצא’ אחר. אם אין די ‘ממצאים’, מובאים בנספח 3 רעיונות נוספים שאפשר לחשוב עליהם. בקשו מכל זוג לחשוב על ה’ממצא’ שקיבל כיצד יוכלו לשים לב יותר בפעם הבאה למציאות כזו או דומה לו שתתרחש ברחבי השכונה. במילים אחרות, איך נוכל להיות אנשים שפוקחים את העיניים ושמים לב למה שקורה סביבם? בקשו מהזוגות לשתף את הקבוצה כולה ברעיונותיהם.
נספח 1כתבה על הניסוי
https://www.haaretz.co.il/magazine/1.1652736
נספח 2 לשמוע קול בכיו של תינוק
מסופר על בעל ה’תניא’ שהיה צריך לגלות ממקומו עם נכדו, בעל ה’צמח צדק’, והתגלגל למקום מסוים שבו קיבל דירה של שלושה חדרים, חדר לפנים מחדר, והכניסה לחדר הפנימי הייתה דרך החדר האמצעי. ויהי היום ובעל ה’תניא’ יושב ולומד בחדר הפנימי, ה’צמח צדק’ בחדר האמצעי, ובחדר החיצוני שכב תינוק בעריסה. לפתע החל התינוק לבכות. ה’צמח צדק’, שחדרו היה סמוך לחדרו של התינוק, היה שקוע כל כך בלימודו שלא שמע את בכיו של התינוק. בעל ה’תניא’, שחדרו היה רחוק יותר, שמע, הפסיק את לימודו ויצא להרגיע את התינוק. משסיים להרגיעו החזירו למקומו, חזר לחדרו, עבר דרך חדרו של בעל ה’צמח צדק’ ואמר לו: “כשלומדים תורה ולא שומעים בכיו של תינוק יהודי משהו פגום בלימוד”.
נספח 3: רעיונות נוספים