תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

פתיחה: רוחות פנימיות

משחק הזיכרון יעזור לנו להבין שיש הרבה סוגים של רוחות פנימיות, וכל אחד מאיתנו עשוי להיות מובל על ידי רוח אחרת. פזרו במרחב כרטיסים שעליהם שמות של סוגי רוחות פנימיות וכרטיסי הגדרות של כל רוח (נספח 1). על החניכים להתאים בין כרטיס של סוג רוח לכרטיס ההגדרה המתאימה לה. כל חניך וחניכה בתורם ירימו שני כרטיסים. אם ימצאו התאמה בין סוג הרוח להגדרה, ישאירו את הכרטיסים פתוחים במקומם ויפתחו עוד זוג כרטיסים. אם לא ימצאו התאמה, יחזירו את הכרטיסים הפוכים למקומם, והתור יעבור למי שלצידם. המשחק יסתיים כשכל זוגות הכרטיסים יהיו מותאמים. אחר כך אפשר לעבור על הכרטיסיות ולתת דוגמאות מחיינו.

התאמה לשבטים גדולים: הדפיסו כמה פעמים את הכרטיסיות וחלקו את השבט לקבוצות קטנות, וכל קבוצה תשחק במשחק משלה.

שלב א: רוח מובילה

חלקו את החניכים לשלוש קבוצות (שבטים גדולים אפשר לחלק למספר קבוצות גדול יותר, רק שיתחלק בשלוש)

כל קבוצה תקבל כרטיס מידע על דמות אחת מאלו: הרב דרוקמן, דוד בן-גוריון, עדי אלטשולר (נספח 2).

בקשו מכל קבוצה לקרוא את כרטיס המידע, לדון יחד ולענות על השאלות:

1. מה הייתה הרוח הפנימית שהניעה את הדמות הזו?
2. מה הם הערכים או האמונות שהובילו את הדמות לפעולה?
3. איך הרוח הזו באה לידי ביטוי במעשים של הדמות?

לאחר שהקבוצות יענו על השאלות בקשו ממתנדב להציג את הדמות שלהם במליאה ואת הרוח שגרמה לה לפעול.

שלב ב: עיתונים מדברים רוח

בקשו מהחניכים להישאר לשבת לפי קבוצות, וחלקו לכל קבוצה גיליון בריסטול, כמה עיתונים (יומונים, שבועונים, מגזינים ועיתוני נוער), מספריים ודבק.

הערה למדריכים: כדאי לבדוק את העיתונים מראש כדי לוודא שאין בהם תכנים שאינם הולמים הן מבחינה דתית והן מבחינה נפשית.

בקשו מכל קבוצה למצוא בעיתונים כותרות, כתבות, תמונות או מילים שמתחברות לרוח הפנימית של הדמות שלהם, לגזור אותן ולהדביק על הבריסטול. הסבירו לחניכים שהמטרה היא למצוא אלמנטים שיכולים לשקף את הערכים ואת החזון של הדמות, גם אם מדובר באירועים עכשוויים, בכתבות על דמויות אחרות או בנושאים חברתיים שיכולים להיות קרובים לליבן של הדמויות.

• אפשר לשאול שאלות מנחות: אילו כותרות עוסקות בשינוי חברתי? אילו כתבות עוסקות בחינוך או במנהיגות? האם יש כתבות שמתארות פעולה שנעשתה מתוך אומץ לב או מחויבות ערכית? האם יש מילים שמסמלות נתינה לזולת או קבלה של האחר? אפשר לבקש מהחניכים לחשוב איך הדמות הייתה מגיבה על האירועים המתוארים בעיתון או איך הרוח הפנימית שלה הייתה מתבטאת במקרה כזה. עודדו את החניכים לחשוב באופן יצירתי ולא שגרתי. לא כל חיבור חייב להיות ישיר או מובן מאליו; הם יכולים להשתמש בדמיון שלהם כדי ליצור חיבורים מרתקים בין הרוח של הדמות לאירועים או לנושאים בעיתון.

כל קבוצה תתבקש להציג לפני שאר השבט מה מצאה בעיתונים .כל קבוצה תדבר על אחת או שתיים מהכותרות או המילים שמצאו, תסביר איך הן מתחברות לרוח של הדמות שלהן ותנמק למה בחרה בהן.

שלב ג: מה מתחבר אליי?
הושיבו את החניכים במעגל ושאלו אותם לאיזו דמות הכי התחברו, איזו דמות אהבו. בקשו מהם לשתף מה בדמות תפס אותם ומה הם יכולים ללמוד מדמות זו.

סיכום: הפעולה נועדה לחבר את החניכים למושג של רוח פנימית ולהראות כיצד דמויות מגוונות השתמשו ברוח הזו כדי להוביל שינוי ולהשפיע על החברה. המסר המרכזי הוא שכל אחד יכול לגלות בתוכו את הרוח הפנימית שמניעה אותו לפעול ולעשות טוב, וכל אחד יכול להיות מנהיג ומשפיע בזכות הרוח הפנימית הייחודית שלו.

נספחים:

נספח 1 – סוגי רוח

1. רוח הגבורה – מעלה שמניעה אדם או קבוצה לפעול באומץ ובנחישות למען ערכים ומטרות נעלות גם לנוכח קשיים ואתגרים עצומים. זו הנכונות להתעלות מעל פחדים וספקות, להקריב מעצמך למען האחר ולעמוד איתן מול כל מכשול מתוך אמונה בצדקת הדרך וביכולתו של היחיד להשפיע על המציאות.דוגמה: חיילים שיוצאים לקרב למען הגנה על מדינתם יודעים שהם עלולים להיפגע או להיהרג, אך הם מוכנים להקריב את עצמם למען מטרות נעלות יותר. הגבורה נובעת מהבנה שהערך שהם מגינים עליו חשוב מהפחד האישי שלהם.

2. רוח ההשראה – מעלה שמובילה אדם לשמש מקור כוח לאחרים, לעודד ולעורר את רוחם של הסובבים אותו.
   
   דוגמה: מורה שתלמידיו לומדים דוגמה אישית מהמחויבות ומהיחס שלו למקצוע, ומתחילים לשאוף ללמוד ולהשקיע יותר בעצמם. הדמות ההשראתית לא רק פועלת בעצמה אלא גם מעוררת באחרים רצון לפעול.
3. רוח השלום – אנשים שמנסים להשכין שלום בין איש לרעהו.דוגמה: אהרן הכוהן השקיע רבות בהשכנת שלום בין אנשים ובין איש לאשתו כדי לשמור על אחדות ושלום בתוך עם ישראל. אהרן היה ניגש לאדם שנמצא במריבה, מדבר איתו ברוך ומנסה לפשר בין הצדדים. לעיתים קרובות הוא היה מתחיל בשיחה עם אחד הצדדים ומספר לו כמה הצד השני מצטער ורוצה להתפייס, ולאחר מכן היה ניגש לצד השני ועושה את אותו דבר. בזכות תכונותיו אלו הצליח אהרן להביא לידי שלום ואחדות בקרב העם.
4. רוח הסובלנות – מעלה שמובילה לקבלה ולהבנה של האחר, להימנעות משיפוט מהיר ולכיבוד דעות, תרבויות או אורחות חיים שונים.דוגמה: שכנים דתיים וחילונים שמסתדרים זה עם זה ומכבדים זה את זה, תיאום בין שכנים שלפיו דלת הבניין נעולה כל השבוע ופתוחה בשבת או מעלית שבת אשר גורמת לחילונים לחכות יותר זמן אבל מאפשרת לדתיים להשתמש בה בשבת.

1. רוח ההתנדבות והנתינה – מעלה שדוחפת אדם לעזור לאחרים ולתרום לקהילה לא בשביל רווח אישי אלא מתוך תחושת מחויבות ואכפתיות.דוגמה: מתנדבים בארגונים כמו מד”א או ארגוני סיוע לנזקקים, המקדישים מזמנם וממרצם כדי לעזור לאחרים בעיתות משבר. הרוח הפנימית שלהם מבוססת על ערך הנתינה ואהבת הזולת.

6. רוח היצירה – דחף ליצור, להמציא ולהביע רעיונות חדשים גם כשאין תמיכה או הבנה מהסביבה.דוגמה: אומנים או ממציאים שמקדישים את חייהם לפיתוח רעיונות ויצירות חדשות, לעיתים תוך כדי מאבק במוסכמות חברתיות או כלכליות. רוח זו דוחפת אותם להמציא, לחדש ולחלום.

7. רוח החזון – ראייה רחבה אל העתיד ויכולת לדמיין ולהניע שינויים גדולים למען הכלל.דוגמה: מנהיגים כמו בן-גוריון, שהובילו חזון להקמת מדינת ישראל מתוך אמונה חזקה בעתיד העם היהודי. רוח החזון מבוססת על אמונה ביכולת לשנות ולעצב את העתיד בצורה חיובית.

נספח 2 –

הרב דרוקמן:

הרב חיים דרוקמן (1932–2022) היה דמות מופת בציונות הדתית, רב, מחנך, ראש ישיבה ומנהיג ציבורי. הוא עמד בראש ישיבת אור עציון, וכן היה רב היישוב מרכז שפירא, נשיא איגוד ישיבות ההסדר ויושב ראש מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא. הרב דרוקמן שימש חבר כנסת וסגן שר הדתות מטעם המפד”ל והוביל את מערך הגיור במשרד ראש הממשלה. הוא נולד בפולין ועלה לישראל כשהיה ילד, במהלך מלחמת העולם השנייה. היה פעיל בתנועת בני עקיבא וממובילי תנועת גוש אמונים.

הרב דרוקמן הנחיל לדורות של תלמידים ערכים של תורה, ציונות ומסירות לעם ישראל. הוא זכה בפרס ישראל על מפעל חיים ופעל תמיד לקרב בין חלקי העם באהבת ישראל אמיתית. הרב היה מעורב בפתרון סכסוכים בתחומי הדת והמדינה ובמערכת היחסים בין חלקי החברה הישראלית. הוא נחשב לדמות משפיעה ומוערכת מאוד בחברה הישראלית והשאיר אחריו מורשת חינוכית ורוחנית עמוקה.

פעולות חשובות שביצע הרב דרוקמן:

1. ייסוד ישיבות ופעילות חינוכית: ייסד את ישיבת כרם ביבנה, היה ראש ישיבת אור עציון והקים סניפים של תנועת בני עקיבא. קידם את השילוב בין לימוד תורה לשירות צבאי דרך ישיבות ההסדר.
2. מעורבות בתנועת גוש אמונים: פעל להקמת יישובים ביהודה, בשומרון ובחבל עזה, התיישב בחבל ימית לפני פינויו והשתתף בליל הסדר ההיסטורי בחברון.
3. ראש מערך הגיור: כשעמד בראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה חתם הרב על כ-50,000 תעודות גיור ושם דגש על קירוב לבבות.
4. פיתוח תנועת בני עקיבא: הרב חיזק את הצביון התורני של התנועה ועודד את חניכיה לשלב לימוד תורה עם שירות צבאי ומעורבות בחברה הישראלית.
5. פעולה נגד פינוי ימית: הרב פעל נגד פינוי חבל ימית ופרש במחאה מתפקיד סגן שר הדתות.
6. כתיבת ספרים והגות: הרב כתב ספרים בתחום המחשבה היהודית, ובהם עסק בגאולת ישראל וקיבוץ גלויות. אחד הספרים האלה הוא ‘קמעא קמעא’.

מעשיו של הרב דרוקמן תרמו לעיצוב החברה הדתית בישראל, והוא נחשב לאחת מהדמויות המשפיעות ביותר בתנועה הציונית הדתית (ויקיפדיה).

דוד בן-גוריון

דוד בן־גוריון (1886–1973) היה ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל וממנהיגי תנועת העבודה. הוא היה חבר במפלגות פועלי ציון ואחדות העבודה ושימש מזכ”ל ההסתדרות הכללית ומנהיגה הראשון של מפא”י. במהלך תקופת המנדט הבריטי עמד בראש הנהגת היישוב העברי בארץ ישראל והיה יושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית. בן־גוריון מילא תפקיד מרכזי בניסוח מגילת העצמאות, הכריז על הקמת מדינת ישראל בה’ באייר תש”ח (14 במאי 1948) וחתם עליה ראשון. כשהיה ראש ממשלה ושר הביטחון הוא קידם את רעיון הממלכתיות, פירק את המחתרות, ייסד את צה”ל והורה על הפגזת אוניית הנשק אלטלנה. בתקופתו נחתם הסכם השילומים עם גרמניה, נערכה מלחמת סיני, הוקם הכור הגרעיני בדימונה ונקלטו בארץ מאות אלפי עולים. בן-גוריון פרש מראשות הממשלה בשנת 1963, ובשנת 1965 הקים את רשימת פועלי ישראל (רפ”י). בשנת 1970 פרש לחלוטין מהחיים הפוליטיים.

חמש החלטות מרכזיות של בן־גוריון בין 1948 ל-1949 אשר עיצבו את פניה של מדינת ישראל:

1. ההחלטה על הקמת מדינת ישראל – בניגוד לדעת רבים שסברו שיש להגיע להסדר מדיני קודם עם הערבים.
2. ההחלטה להקים את צה”ל כצבא אחד ויחיד – בעמידה נחרצת מול הפלמ”ח והאצ”ל גם בעיצומם של הקרבות.
3. ההחלטה לפתוח את שערי הארץ לעלייה המונית – של כל יהודי, גם במהלך מלחמת העצמאות.
4. ההחלטה לקיים את הבחירות לכנסת הראשונה בינואר 1949 – לקראת סוף המלחמה, הצהרה על דמוקרטיה והליך דמוקרטי.
5. ההחלטה לקבוע את ירושלים לבירת ישראל – אף שלפי הסכם החלוקה הייתה אמורה להיות עיר בין-לאומית (ויקיפדיה).

עדי אלטושלר

עדי אלטשולר (נולדה ב-23 בנובמבר 1986) היא אשת חינוך ויזמת חברתית ישראלית הידועה בפועלה לקידום שילוב אנשים עם צרכים מיוחדים ולחינוך כוללני.

תנועת כנפיים של קרמבו

כשהייתה בת 12 החלה עדי אלטשולר להתנדב עם ילד ששמו כפיר קובי, שסבל משיתוק מוחין והיה מרותק לכיסא גלגלים. ההשראה מהקשר עם כפיר ומשפחתו הובילה אותה להקים מסגרת חברתית שתספק לילדים עם צרכים מיוחדים, מקום שבו יוכלו להרגיש שייכות, ליהנות ולהיפגש עם ילדים אחרים. כשהייתה בת 16 הצטרפה אלטשולר לארגון LEAD, שמטרתו לפתח מנהיגות בקרב בני נוער, ושם נולד הרעיון להקים את תנועת הנוער כנפיים של קרמבו.

הסניף הראשון של התנועה הוקם בהוד השרון, ובעקבות ההצלחה נפתחו סניפים נוספים ברחבי הארץ. המטרה המרכזית של כנפיים של קרמבו היא לשלב ילדים ובני נוער עם צרכים מיוחדים בפעילות חברתית, להעניק להם חוויה של כיף וחברות ולאפשר להוריהם זמן מנוחה. כמו כן התנועה מחברת בין בני נוער מהחינוך הכללי לבני נוער עם צרכים מיוחדים, ובכך תורמת לשינוי חברתי ולתפיסה חיובית לגבי יכולתם של אנשים עם מוגבלויות להיות חלק משמעותי מהחברה.

מיזם זיכרון בסלון
בשנת 2010 הקימה אלטשולר עם בן זוגה נדב אמבון את מיזם זיכרון בסלון. המיזם עוסק בהעברת סיפורם של ניצולי השואה וההיסטוריה היהודית דרך מפגשים בסלון הבית, ומטרתו לשמר את זיכרון השואה ולהנחיל אותו לדורות הצעירים.

הכרה והשפעה
בשנת 2014 בחר המגזין טיים באלטשולר לאחת ממנהיגי הדור הבא בעולם, והיא נאמה באו”ם כנציגת היזמות והיצירתיות הישראלית. ביום העצמאות ה-72 של מדינת ישראל הוזמנה להשיא משואה בהוקרה על פועלה.

הצעות לתפקידים ציבוריים
בשנת 2020 הציעה ראש האופוזיציה יאיר לפיד שאלטשולר תשמש יו”ר יד ושם, אות כבוד לפועלה ולהשפעתה בתחום ההיסטוריה והזיכרון.