מטרות הפעולה

תחשוב טוב, יהיה טוב? האם בצבע המשקפיים בו אני בוחר לראות את החיים- תלוי הטוב בעולם???

 מהלך הפעולה

…

שלב א'-
נשחק במשחק סולמות וחבלים– לוח רגיל כאשר הסולם והחבל נמצאים באותו ריבוע (שממנו אפשר לרדת בחבל או לעלות בסולם). מתחלקים לקבוצות. כל קבוצה שמגיעה למשבצת מקבלת סיטואציה מסויימת (נספח מספר 1). אם הם ראו בה משהו טוב- הם עולים בסולם (וכמובן הם צריכים להגיד מה הטוב שראו בכך…). אם לא מצאו בסיטואציה משהו טוב- הם יורדים בחבל.

שלב ב'–
נתחלק שתי קבוצות- לאחת משקפיים שחורים ולאחת ורודים.
המדריכים אומרים התחלה של מקרה (נספח מספר 2) וכל קבוצה צריכה להציג את הסוף לפי המשקפיים שלה.
נשאל את החניכים: מה יותר כיף? מה באמת יותר מועיל לאדם? לעולם?

נסביר שלפעמים יותר נוח לנו להתלונן, להתעצב על המצב שנוצר. במקום זה, אם נסגל לעצמנו מבט חיובי יותר, עצם המבט החיובי יעודד אותנו לעשייה חיובית בעצמנו. העשייה החיובית הזאת מאליה- תשפיע עוד ברכה ואור בעולם.

שלב ג'-

נחלק את השבט לזוגות- כל זוג מקבל דף ועט.(כדאי להשקיע שהדף יהיה עם כותרת מושכת ומקושט) הזוגות יוצאים החוצה לסביבה הקרובה כדי לעשות רשימה של דברים טובים שיש בחוץ. לאחר כרבע שעה כולם חוזרים והזוג שיש לו את הרשימה הכי גדולה של דברים טובים- זוכה.

נגלה כי המון אור וטוב נמצאים מסביבנו, ונדרשת הסתכלות אמיתית מצידנו כדי לא להתלונן ולחפש את הרע, אלא למצוא את הטוב.

שלב ד'-

נביא עיתונים (שנבדוק מראש שהם נקיים מתמונות או אמירות לא מתאימות…)
מפזרים בחדר שמיניות בריסטול כאשר על כל שמינית בריסטול כתוב שם של אחד החניכים.
החניכים עוברים בין הבריסטולים וצריכים לגזור מהעיתון מילים, כותרות, תמונות וכו' שמאפיינות דברים טובים שיש בחניך ולהדביק על הבריסטול שלו. כל חניך צריך להדביק לפחות דבר אחד לכל חניך כך שבסוף כל חניך יוצא עם שמינית ועליה כל הדברים הטובים שחברים שלו חושבים עליו.

לשבטים בוגרים יותר במקום כתבות ניתן לתלות בחדר מעטפות כאשר על כל מעטה יש שם של חניך והחניכים עוברים בין המעטפות וכותבים על פתקים קטנים תכונה או משהו טוב על החניך.

 סיכום הפעולה

…

ראינו כי ראיית הזוית הטובה על המציאות מעודדת את האדם לפעול לטובה, וכך להרבות את מעגל הטוב. זוהי הדרך הנכונה להסתכלות על סיטואציות בחיים, וזו היא הדרך הטובה גם להתבוננות בחברים ובזולת שסביבנו. אם נתמקד בטוב שבאחר ולא בחסרונותיו- נוכל לחיות בשמחה ובחיבור גדול יותר יחד, עצם ההתמקדות שלנו בטוב-  מעודדת את הזולת סביבנו ואף את עצמנו להמשיך ולהעצים את אותו טוב.

לסיום, ניתן ללמוד מתוך פסקה רפ"ב בליקוטי מוהר"ן (בנספח מס' 3)

 נספחים

…

נספח מספר 1 – סיטואציות:
אבדו לי חמישים ש"ח דמי חנוכה שכבר שנה אני מתכנן לקנות בהם משחק מחשב ממש מגניב.

פספסתי את האוטובוס לעיר, האוטובוס הבא הוא בעוד שעתיים וחצי ובינתיים אני תקועה באמצע שום מקום.

נשברה לי היד/הרגל שבוע לפני המשחק/ להגיש את הציור לתחרות ביה"ס.

אני צריכה לשמור על אחי הקטן בזמן שקבענו ללכת לסרט כל החברה.

הלכה לי לאיבוד עבודה לבית הספר שעבדתי עליה הרבה זמן.

ארגנתי מפגש לכל השבט והגיעו רק ארבע חברה.

אמצע הקיץ- שיא החום ויש הפסקת מים…

 קבעתי עם חברה, היא לא הגיעה והיא לא עונה לטלפון.

חבר שלי כבר שבוע לא מדבר איתי ולא עשיתי לו כלום.

הייתי אצל חברה שלי ואחיה התינוק בכה, אמא שלה עבדה כל הזמן והיא בשיא השלווה ישבה וצפתה בסרט.

ראיתי ילד שחוטף מילד אחר בכיתה שלי כדור

בקשתי מהשכן מגרפה והוא אמר שאין לו. בדיוק לפני שבוע ראיתי אותו מוציא מהמחסן שלו מגרפה ועובד בגינה.

אבא הבטיח לקנות פיצה בדרך מהעבודה וכבר שלושה ימים הוא לא קנה.

המורה הבטיחה לי תפקיד בהצגת סוף שנה ובסוף נתנה אותו לילד אחר.

נספח מספר 2 – סיטואציות:
אתה בסופר ויש תור ארוך. פתאום איש אחד מתחיל להתקדם מהר לראש התור כל האנשים התחילו ל…

כבר יומיים את מחפשת את הדיסק החדש שלך והיום ראית אותו אצל חברה בחדר. את נעמדת מולה ומיד…

בדיוק כשסיימת לנקות את החדר והתיישבת אחיך הקטן והחברים שלו נכנסו לחדר עם נעלים מלאות בוץ אז פשוט…

יש לך עוד שלושים שניות אוטובוס אתה רץ לתחנה ו…

פעם ראשונה שהכנת עוגה לבד הגשת את העוגה לאורחים ו…

נספח מס' 3 – ליקוטי מוהר"ן, מתוך פסקה רפ"ב

"דַּע כִּי צָרִיך לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר צָרִיך לְחַפֵּשׂ וְלִמְצא בּוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב, שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמְּעַט אֵינוֹ רָשָׁע וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמּוֹצֵא בּוֹ מְעַט טוֹב, וְדָן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת עַל יְדֵי זֶה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת וְיוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ בִּתְשׁוּבָה וְזֶה בְּחִינַת (תְּהִלִּים ל"ז) "וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ" … עַל יְדֵי שֶׁמּוֹצֵא בְּהָרָשָׁע עוֹד מְעַט טוֹב, שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע עַל יְדֵי זֶה וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ הַיְנוּ כְּשֶׁתִּתְבּוֹנֵן וְתִסְתַּכֵּל עַל מְקוֹמוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ וְאֵינֶנּוּ שָׁם עַל מְקוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן כִּי עַל יְדֵי שֶׁמּוֹצְאִין בּוֹ עוֹד מְעַט טוֹב, אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה, וְדָנִין אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת עַל יְדֵי זֶה מוֹצִיאִין אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ כַּנַּ"ל וְהָבֵן וְכֵן צָרִיך הָאָדָם לִמְצא גַּם בְּעַצְמוֹ כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁ צָּרִיך הָאָדָם לִזָּהֵר מְאד לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד וּלְהַרְחִיק הָעַצְבוּת מְאד מְאד  וַאֲפִלּוּ שכְּשֶׁמַּתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל בְּעַצְמוֹ וְרוֹאֶה שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם טוֹב, וְהוּא מָלֵא חֲטָאִים …אָסוּר לוֹ לִפּל מִזֶּה רַק צָרִיך לְחַפֵּשׂ וְלִמְצא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב כִּי אֵיך אֶפְשָׁר שֶׁלּא עָשָׂה מִיָּמָיו אֵיזֶה מִצְוָה אוֹ דָּבָר טוֹב וְאַף שֶׁכְּשֶׁמַּתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל בְּאוֹתוֹ הַדָּבָר הַטּוֹב הוּא רוֹאֶה שֶׁהוּא גַּם כֵּן מָלֵא פְּצָעִים וְאֵין בּוֹ מְתֹם הַיְנוּ שֶׁרוֹאֶה שֶׁגַּם הַמִּצְוָה וְהַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁזָּכָה לַעֲשׂוֹת הוּא גַּם כֵּן מָלֵא פְּנִיּוֹת וּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וּפְגָמִים הַרְבֵּה עִם כָּל זֶה אֵיך אֶפְשָׁר שֶׁלּא יִהְיֶה בְּאוֹתָהּ הַמִּצְוָה וְהַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה אֵיזֶה מְעַט טוֹב כִּי עַל כָּל פָּנִים אֵיך שֶׁהוּא, עַל כָּל פָּנִים הָיָה אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה בְּהַמִּצְוָה וְהַדָּבָר טוֹב שֶׁעָשָׂה … וְ עַל יְדֵי זֶה שֶׁמְּחַפֵּשׂ וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ עֲדַיִן מְעַט טוֹב עַל יְדֵי זֶה הוּא יוֹצֵא בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת וְיוּכַל לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה בִּבְחִינוֹת "וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ" כַּנַּ"ל הַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁצְּרִיכִין לָדוּן אֲחֵרִים לְכַף זְכוּת אֲפִלּוּ אֶת הָרְשָׁעִים וְלִמְצא בָּהֶם אֵיזֶה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת וְעַל יְדֵי זֶה מוֹצִיאִין אוֹתָם בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת … כְּמוֹ כֵן הוּא אֵצֶל הָאָדָם בְּעַצְמוֹ שֶׁ צָּרִיך לָדוּן אֶת עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת וְלִמְצא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה…"