תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

פתיחה: משיבים את הרוח

חלקו את החניכים לשתי קבוצות (אם השבט קטן, אפשר לשחק בקבוצה אחת). כל קבוצה תעמוד בטור. הניחו מראש מטרות, דגלים או פיסות בד, בצד השני של החדר.

המטרה של כל קבוצה היא להעביר את הדגל מצד לצד, אבל בלי ידיים, רק בנשיפות (כלומר ברוח). בכל פעם חניך אחד רץ עד הדגל, נושף על הדגל וחוזר לסוף הטור, וכשחוזר נותן כיף לחברו, והוא ממשיך ורץ לנשוף וכן הלאה. הקבוצה הראשונה שמצליחה להעביר את הדגל מהקצה האחד לשני מנצחת.

שלב א: לחיי העם הזה

חלקו את החניכים לקבוצות קטנות (אם השבט קטן, אפשר לקבוע הסתובבות חופשית בין התחנות). כל קבוצה עוברת בין כמה תחנות שבהן יכירו דמויות מתקופות ומעדות שונות בהיסטוריה של עם ישראל. בתחנות אלו יש פעילויות קצרות שקשורות לדמויות. בכל תחנה יקבלו החניכים מידע קצר על הדמות (נספח 1) וישחקו משחק קטן שמאפיין אותה.

1. תחנת דוד המלך: משחק קליעה למטרה – החניכים צריכים לפגוע במטרה כמו דוד שנלחם בגוליית.
2. תחנת הרבנית שרה שנירר: תולים על הקיר נייר רצף גדול שבראשו כתוב המשפט: “חינוך זה חשוב כי…” על החניכים להשלים את המשפט.
3. תחנת חכמי אתיופיה: החניכים עומדים בשורה וצריכים להעביר מגילה מיוחדת (אפשר לגלגל דף ולכתוב עליו “תורת ישראל – יהדות אתיופיה”), סמל לתורתם של חכמי יהדות אתיופיה שנשמרה לאורך הדורות, בשלושה שלבים:
   • א. החניכים צריכים להעביר את המגילה זה לזה דרך מנהרה קטנה (אפשר להשתמש בחישוק או סדין).
   • ב. החניכים צריכים להעביר את המגילה תוך כדי הליכה אחורה, בלי לראות את הכיוון שאליו צועדים.
   • ג. החניכים צריכים להעביר את המגילה כשכל חבר בקבוצה נוגע בה רק ביד אחת.
4. תחנת משה רבנו: החניכים משחקים “ים – יבשה”, שמדמה את המעבר של עם ישראל ביבשה בתוך הים בהובלת משה רבנו. מחלקים שבט מסוים לשניים: ים ויבשה. כאשר המדריך או אחד החניכים מכריזים ים או יבשה, על כולם להיות בחלק המייצג אזור זה, וכאשר אומרים ‘ימבשה’ צריך לדרוך בשני החלקים.
5. תחנת הרב קוק: החניכים מקבלים קופסאות קטנות שבהן זרעים של צמחים, ועליהם לזרוע את הזרעים בעציצים קטנים. מומלץ לשים גם אדמה ומים כדי להמחיש את תהליך הזריעה.
6. תחנת אסתר המלכה: החביאו בחדר תמונה של אסתר המלכה (נספח 2) או של כתר, והחניכים צריכים למצוא אותה. תוך כדי החיפוש תנו רמזים כמו במשחק “חם וקר”.
7. תחנת בן-גוריון: החניכים מקבלים קוביות לגו או בלוקים גדולים ומנסים יחד לבנות מגן דוד שמסמל את המדינה.
8. תחנת רבי עקיבא: החניכים מקבלים כלי קטן (כוס או כפית) וצריכים לאסוף חול בעזרת הכלי ולהעבירו מנקודה אחת לנקודה השנייה.
9. תחנת הרמב”ם: משחקים “מדרגות החכמה” – הכינו מראש שלבי “מדרגות” על הרצפה, ועל כל שלב כתבו ערך או מידה טובה (נספח 3). החניכים צריכים לעבור מדרגה אחרי מדרגה, והמעבר כרוך בהסבר של חניך או חניכה על איך כל מידה עוזרת להם להתקדם בחיים.
10. תחנת רחל המשוררת: החניכים צריכים לכתוב שורות קצרות של שיר שמבטאות את הרוח של עם ישראל. כל קבוצה כותבת שורה משלה, ולאחר מכן מחברים את כל השורות לשיר אחד משותף.

אספו את החניכים והסבירו להם: הכרנו דמויות מעם ישראל ממגוון תקופות ועדות, וכל דמות כזו תרמה לרוח הלאומית של עם ישראל בדרכה בחינוך, בתורה, באמונה ובבנייה.

שלב ב: גיבורים תשפ”ד

הסבירו לחניכים כי בשנה האחרונה, כמו שהם יודעים, עם ישראל התמודד בגבורה עם מלחמת חרבות ברזל, שפרצה בשמחת תורה. במלחמה גילינו הרבה גיבורים. שאלו את החניכים: האם אתם מכירים גיבורים מהשנה האחרונה?

ספרו לחניכים על סיפור הגבורה של משה ואליעד אוחיון, אב ובן תושבי אופקים (נספח 4). אפשר לספר סיפור גבורה אחר מהשנה האחרונה הקרוב אליכם, למשל על בוגר מהסניף או על אדם אחר הקרוב אליכם.

שאלו את החניכים: מה לדעתכם הופך את משה ואליעד לגיבורים? איך אפשר לדעתכם להראות גבורה גם במצבים יום-יומיים ולא רק בקרב?

שלב ג: פועלים למען עם ישראל

הסבירו לחניכים שכעת זה הזמן שלנו לפעול כדי לרומם את רוח העם. אוכלוסיות רבות נפגעו במהלך המלחמה וזקוקות לחיזוק, וזה הזמן לבחור לעזור להם. בחרו איתם או בעצמכם התנדבות אחת שמתאימה לשבט:

1. הכנת חבילות לחיילים: החניכים יכינו כרטיסי ברכה אישיים ויכתבו בהם מסרים חמים ומעודדים לחיילים בצה”ל או לשוטרים. הכרטיסים יכולים להכיל ציורים, ברכות ואיחולים חמים. נוסף על כך יאספו החניכים חטיפים וממתקים משאר חברי הסניף ויארזו אותם יחד לחבילות, והחבילות יישלחו לחיילים באזורכם או בשטחי כינוס ובבסיסים.
2. איסוף מזון לנזקקים: החניכים יאספו מזון מחברי הסניף ויעבירו לגמ”ח הפועל קרוב לאזורכם שעוזר לנזקקים בסביבה.
3. הכנת שלטים לחיזוק הרוח במקום מגוריכם: החניכים יכינו שלטים מנייר רצף וצבעי גואש ויתלו אותם במקומות מרכזיים במקום מגוריכם. בשלטים ייכתבו משפטים מחזקים: “עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה”, “אין לי ארץ אחרת”, “עם ישראל לא מפחד”, “נצח ישראל לא ישקר”, “עם ישראל חי” וכדומה.

סיכום

בחודש הזה עסקנו ברוח, “עם אשר רוח בו”. ראינו איך בכל אחד מאיתנו יש רוח פנימית מרוממת ומחזקת וגם רוח שלילית שיכולה לחבל לנו, ולמדנו כיצד אפשר להתמודד איתה. הבנו שכאשר מאחדים כוחות אפשר לחזק ולהגדיל את הרוח, והיום ראינו כיצד הרוח הזו מפעמת בעם ישראל לאורך הדורות וכיצד אנחנו יכולים להמשיך ולהשיב אותה.

נספחים

נספח 1 – קטעי מידע לפי התחנות

קטע מידע: דוד המלך היה המלך השני של ממלכת המאוחדת ישראל, שהתחיל את שלטונו לאחר המלוכה של שאול המלך. הוא נודע כאיש מלחמה וכמנהיג חכם והוביל את ישראל לניצחונות צבאיים רבים, בנה את ירושלים לבירת הממלכה וכתב את מזמורי תהלים. לפי המסורת היהודית, ממנו יצא המשיח.

קטע מידע: הרבנית שרה שנירר (1883–1935) הייתה מנהיגה חינוכית ותורנית יהודית חסידית, סופרת יידיש ומחזאית. יזמה את הקמת מערכת החינוך החרדי לנשים. היא הקימה את רשת בתי הספר “בית יעקב” לנערות, שהשפיעה רבות על חינוך נשים דתיות.

קטע מידע: חכמי אתיופיה, הידועים גם בשם קסים, הם מורי תורה ורבנים מהקהילה היהודית באתיופיה. הם מילאו תפקיד מרכזי בשמירה על המסורת היהודית המקומית, כולל טקסים, תפילות ולימוד תורה. הקסים שמרו על הידע הדתי וההיסטורי של הקהילה מאות שנים והיו אחראים להובלת חיי הדת והקהילה האתיופית.

קטע מידע: משה רבנו המנהיג הוביל את עם ישראל ממצרים לארץ ישראל. הוא שימש נביא, קיבל את התורה על הר סיני והנחיל את עשרת הדיברות ואת יתר מצוות התורה. משה נחשב לאחת הדמויות המשפיעות ביותר בתנ”ך ובמסורת היהודית.

קטע מידע: הרב אברהם יצחק הכהן קוק (1865–1935) היה הרב הראשי הראשון של ארץ ישראל ומנהיג רוחני דומיננטי בציונית הדתית. הוא נודע בהגותו העמוקה ובתמיכתו בתהליך הגאולה הלאומית של עם ישראל. הרב קוק האמין בצמיחה פנימית וסבר שעם ישראל תמיד צריך לשאוף לצמוח ולפרוח, בדומה לזרעים שגדלים להיות עצים גדולים. הרוח הפנימית שלנו היא שמניעה אותנו לגדול ולפרוח.

קטע מידע: אסתר, גיבורת מגילת אסתר, נלקחה לארמון המלך אחשוורוש בפרס והצילה את העם היהודי מהשמדה על ידי המן הרשע באמצעות גבורתה ואומץ לבה, ונודעת בחג הפורים, שבו חוגגים את הצלת עם ישראל. אסתר הסתירה תחילה את עמה ומולדתה, אך האומץ והרוח הפנימית שלה אפשרו לה לחשוף את זהותה ולהציל את עמה.

קטע מידע: דוד בן-גוריון (1886–1973) היה מנהיג ציוני ומייסד מדינת ישראל, עמד בראש ההסתדרות הציונית והיה ראש ממשלת ישראל הראשון. הוא הכריז על העצמאות של ישראל וקבע את יסודותיה, והיה דמות מרכזית במאבק להקמתה. בן-גוריון הוביל להקמת המדינה מתוך חזון ואמונה עמוקה, וגם החניכים צריכים לעבוד יחד כדי “להקים” את המדינה שלהם בעזרת רוח של שיתוף פעולה ויצירתיות.

קטע מידע: רבי עקיבא היה אחד מהתנאים הגדולים של התנאים ופוסקי ההלכה הידועים ביהדות. היה מורה חשוב של התורה שבעל פה ותרם רבות לפיתוח ההלכה היהודית, ופיתח את עקרונות התלמוד וההלכה. רבי עקיבא האמין בהתמדה ובעבודה קשה והבין שבכוח הרצון אפשר להשיג דברים גדולים גם באמצעים קטנים. החניכים ילמדו שרוח ההתמדה יכולה להוביל להישגים משמעותיים.

קטע מידע: הרמב”ם (רבי משה בן מימון, 1138–1204) היה פילוסוף, רופא ופוסק הלכה גדול מתקופת ימי הביניים. הוא נודע בחיבוריו החשובים, כגון “מורה נבוכים” ו”משנה תורה”, ותרם רבות לפיתוח ההגות היהודית וההבנה של ההלכה. הרמב”ם האמין שהדרך לחיים טובים היא דרך עבודה מתמדת על תיקון המידות ושיפור עצמי. הרוח הפנימית שלנו עוזרת לנו לטפס במעלה המדרגות האלו ולהיות אנשים טובים יותר.

קטע מידע: רחל המשוררת (1890–1931) הייתה משוררת נודעת, שכתיבתה, אשר עסקה במושגים של חיי חקלאות, אהבה וכאב אישי, השפיעה רבות על השירה העברית. היא נחשבת לדמות מרכזית בתקופת התחייה הלאומית ובתרבות היהודית בארץ ישראל. רחל ביטאה ברגישות את אהבתה לארץ ישראל דרך שיריה.

נספח 2 – אסתר המלכה

נספח 3 – מידות טובות

1. עזרה לזולת
2. סבלנות
3. התמדה
4. כנות
5. כבוד
6. הכרת הטוב
7. הקשבה
8. אחריות
9. נדיבות
10. צניעות

נספח 4 – משה ואליעד גיבורי אופקים, מלחמה של גיבורים, הדסה בן ארי

“את השמחה הזאת הם לא ייקחו ממך, ובשמחה הזאת, אחי, אני איתך”, שר הזמר נצ’י נצ’ ואיתו גם אליעד אוחיון ברגעים שמישהו, לפעמים גם הוא, היה צריך קצת עזרה לשמוח.

אליעד התנדב בעמותות עם ילדים מיוחדים שרק צריכים שמחה כזו, מידבקת. הוא העניק להם אהבה, שיחק, שר ורקד איתם כאילו היה אחיהם הגדול.

אחרי שחניך שלו, אופיר חי, נפטר ממחלת הסרטן, אליעד רצה לעשות משהו מיוחד לזכרו. הוא החליט לבנות ספסלי עץ שיונחו מול נופים יפיפיים, עם השם של אופיר חי, כדי שכל מי שישב לנוח עליהם יכיר ולא ישכח אותו.

לאליעד היה מורה טוב לנתינה, אביו משה אוחיון. שניהם היו פעילים חברתיים בולטים באופקים. הייתה להם מסורת לארח ילדים חולים מעמותת ‘קו לחיים’ אצלם בבית לשבת. “יום אחד אליעד התקשר אליי, אמר שהוא עומד לקנות רכב סטיישן גדול”, מספר אחיו אמיתי. “‘למה אתה צריך רכב כל כך גדול?’ שאלתי אותו. ‘ככה יהיה לי מקום לארבעה ילדים עם כיסאות גלגלים’ הוא אמר לי”.

בשבת של 7 באוקטובר אירחו משפחת אוחיון וחבריהם ארבעים ילדים מהעמותה.

בכל יום שישי, לקראת שבת, משה היה שולח בוואצאפ תמונה של פרחים מהחצר לכל החברים שלו אך באותו יום שישי הוא צילם את החצר המלאה בילדים מהעמותה וכתב בהתרגשות: “הפעם אין פרחים, אבל ההכנות לשמחת תורה מיוחד אצלנו בחצר המלאה בפרחים זוהרים ומחייכים”.

למחרת, כשהתחילו האזעקות, משה מיהר להכניס את הילדים לממ”ד בבית ורץ עם אליעד לעזור לשכנים שאין להם ממ”דים. הם רצו לחפש מפתח למקלט השכונתי, אבל כשנשמעו יריות פרצו את המקלט והכניסו את השכנים במהירות.

בתחילה הם ישבו עם השכנים, אך כששמעו קולות מלחמה מבחוץ, הם לא יכלו להישאר במקומם. “תישארו איתנו”, ניסתה לשווא לשכנע אותם אחת השכנות. למורת רוחה הם יצאו לרחובות אופקים ונהרגו בזמן שנלחמו בגבורה עם המחבלים ומנעו מהם לפגוע בתושבים.

כעת הפרחים שלהם ימשיכו לפרוח בזכותם ולמענם.