תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

פתיחה

נפתח בשאלה לחניכים: מי הרב דרוקמן בשבילכם? הכרתם את הרב? שמעתם עליו?
תנו מקום לשיתוף חוויות אישיות, משפחתיות וציבוריות של החניכים.
נספר לחניכים על הרב דרוקמן: הרב דרוקמן עלה לארץ בגיל 11, במהלך השואה. הוא ניצל מהנאצים בפולין מספר פעמים עד שהוריו העבירו אותו לזוג חברים כדי שיחיה בבטחה בארץ ישראל. הרב התחנך בהפועל המזרחי ומגיל צעיר שותף לסוגיות לאומיות וציבוריות כחבר התנועה, כחבר כנסת, כפעיל ביישוב הארץ וכתלמיד חכם. הרב הקדיש את חייו לעשיית טוב ברמה הציבורית, האישית והלאומית. הרב היה מובילה הרוחני של תנועת בני עקיבא.

שלב א’

ערכו מעגל עין טובה- בקשו מחניך אחד להתחיל ולהגיד תכונה טובה שיש בחניך שמשמאלו. הבא יגיד על מי שמשמאלו וכן הלאה עד לסיום המעגל.
בקשו מהחניכים להוריד את הציניות, אם צריך תנו להם לחשוב שתי דקות על התכונה. נסו להגיע למעגל עין טובה מתוך אהבה פשוטה.

שלב ב’

חלקו את החניכים לקבוצות וחלקו לכל קבוצה כרטיסייה (נספח 1).
אופציה א’- בקשו מכל קבוצה לקרוא את הכרטיסייה ולדון עליה. לאחר מכן חזרו למעגל הכללי ובקשו מנציג של כל קבוצה לשתף בנקודות המרכזיות מהכרטיסייה שקראו.
אופציה ב’- בקשו מכל קבוצה לקרוא את הכרטיסייה, לדון עליה ואז העבירו את הכרטיסיות בין הקבוצות. כך על שכל קבוצה תקרא כל כרטיסייה.
הכרטיסיות מספרות תכונות וערכים שהובילו את הרב דרוקמן בחייו. גם כאן, אם יש חניך שמתחבר לסיפור או קטע מסוים, עודדו אותו לשתף ולספר את החיבור.

שלב ג’

לאחר פטירת הרב עובדיה זצ”ל הרב נשא הספד בישיבה הגבוהה באור עציון בתגובה לרבים שהתקשרו לשאול אותו מה יהיה עלינו כשהרב עובדיה איננו. קראו את הקטע מההספד (נספח 2).
אמרו לחניכים שעכשיו הקריאה מופנית אלינו, אתם! אתם צריכים לפעול להוספת תורה, אהבת העם והארץ, לפעול לקרוב הגאולה, מתוך עין טובה על עמ”י , להאמין בשינוי שאנחנו יכולים לחולל בתוכנו ובמציאות כולה, בהוספת אור וטוב בדרך של אמת ושלום.
ערכו סבב בו כל חניך ישתף בערך או תכונה של הרב שירצה לקחת איתו לחייו שלו.

נספחים

נספח 1, כרטיסיות:

כרטיסייה 1-
“כדי לקיים את המצוות המקיפות את כל חיינו בכל יום ובכל עת ובכל שעה צריך לדעתן תחילה. וכדי לדעת צריך ללמוד. ולא זו בלבד קיום המצוות אינו דורש רק את ידיו ופיו של האדם כי אם גם את ליבו.. איננו רוצים שחניכנו יקיימו מצוות כדרך מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת ידי חובה בלבד, אלא אנו רוצים שיקיימו מצוות באהבה ובכוונה, ורק לימוד תורה יכול להביאם לידי כך”.
דברים אלו של הרב נאמרו בועידה השישית של התנועה, בשנת תשט”ו. בועידה זו הוחלט על חיוב חברי התנועה בלפחות שנת לימוד תורה בישיבה.
מה דעתכם על דבריו של הרב? האם אתם מזדהים איתם?

כרטיסייה 2-
הדסה שפירא-רוסין, חברת שבט גאולים ואשתו של אמנון שפירא שכיהם לימים כמזכ”ל התנועה, זוכרת את חיים דרוקמן הקומונר מעודד חניכים וחניכות תוך כדי עלייה להר מירון, במסגרת טיול של התנועה בצפון שהתקיים בסמוך לל”ג בעומר. “העלייה הייתה קשה והחניכים היו קרובים לשבירה, אך חיימקה, לא איש כמוהו ייתן לזה לקרות. בקולו הצרוד, אך החם והמרגיע הוא עודד: עוד צעד קטן, עוד צעד קטן. וראה זה פלא, בצעדים הקטנים והמדודים הגיעו כל החניכים לראש ההר, מחויכים ומעודדים. חיים היה מאמין גדול באמירה “עוד צעד אחד קטן”. לימים הפכה אמירה זו לחלק מתפיסתו החינוכית כרב וכמחנך. הוא האמין שאת היעדים הגדולים משיגים באופן הדרגתי, בהתעקשות אך בסבלנות, צעד אחר צעד.
מתוך הספר הנני, מחבר: אלישיב רייכנר
איך הייתם מגדירים את אמונה זו של הרב? נסו לדמיין סיטואציה בה היה נכון ללכת לאט, בהדרגתיות, שלב שלב. מה אפשר ללמוד מכך?

כרטיסייה 3-
אני רוצה לספר סיפור שילמד אולי איך הוא נגע בכל כך הרבה אנשים. אני למדתי אצלו בישיבה. רק איתי בישיבה למדו אז 400 תלמידים, בישיבה התיכונית. לא חידשתי שם הלכות, לא הייתי מאוד בשיעורים שלו ואם תכריח אותי לספר אם אני זוכר משהו מהשיעורים שנמנמתי בהם- לא זוכר. אם היו לו עשרות אלפי תלמידים, אז אני הייתי בעשירון התחתון של מי שהיה ראוי לקבל איזשהו יחס. ואז, 5 וחצי שנים אחרי שעזבתי את הישיבה, התחתנתי. היה מנהג מוזר מאוד אז לשלוח הזמנה לרבנים מהישיבה, ויחד עם זה לקוות שלא יבואו, כי באמת לא היו לי איתם כלום בשנים האלה. אז שלחתי הזמנות לרבנים, וגם לרב דרוקמן. התחתנו על הדשא במשק שגדלתי בו, נגמרה החתונה, 12 בלילה, כולם הלכו הביתה. השולחנות עירומים ממפות, החבר’ה של גן האירועים סיימו את עבודתם, נשארנו על הדשא המשפחה של רעייתי, המשפחה שלי והצלם. ואז מישהו מגיע ואומר: הרב דרוקמן הגיע. עכשיו החתונה נגמרה! כולם הלכו. אז עצרנו את הצילומים והלכנו אליו, הוא בא בזמן שהנהג שלו נשאר ברכב המונע כי לא הייתי החתונה היחידה באותו ערב. והרב דרוקמן נכנס ושואל: “יש יין? אפשר לברך בורא פרי הגפן?” אז הביאו יין והתיישבנו בשולחן עירום ממפה, רעייתי, הרב דרוקמן ואני. הוא בירך בורא פרי הגפן, איחל לנו חיים טובים ומאושרים ורץ לדרך לחתונה הבאה. וכשזה נגמר אמרתי לאשתי: 600 אורחים היו בחתונה הזאת, אחד לא נשכח לעולם.
קלמן ליבסקינד בתכנית הרדיו בכאן רשת ב’, יום לאחר פטירת הרב.
איזו תחושות נתן הרב למספר? מה המעשה הקטן יכול לעשות? האם פגשת באדם נגיש ואכפתי לעשרות מאות ואלפי אנשים בבת אחת?

כרטיסייה 4-
הרב אליעזר ולדמן זצ”ל והרב דרוקמן למדו בחברותא בכל יום ראשון. שנים ארוכות נסע הרב דרוקמן לקרית ארבע, לישיבה שבה עמד הרב ולדמן. בנו הרב נעם ולדמן מספר כי ערימת הספרים שלמדו הלכה וגבהה. גם בימי הקורונה למדו יחד, כמו שאמר הרב דרוקמן: “זה חיוני!”. בשנה שעברה נפטר הרב ולדמן. הרב דרוקמן נסע להלוויתו שהתקיימה ביום ראשון ובכה מעל בימת ההספדים: “היום יום ראשון, נסעתי לקרית ארבע כבימי ראשון, ונותרתי לבד”.
בריאיון לערוץ 14 בשנה שעברה נשאל הרב דרוקמן על החברותא הקבועה: מה היית אומר לו אם היית פוגש אותו עכשיו?
ועונה הרב דרוקמן: בוא נתיישב, אנחנו צריכים להמשיך, אנחנו באמצע.
המסירות של הרב התבלטה בתחומים רבים. מה אפשר ללמוד מהסיפור?

נספח 2, קטע מהספד של הרב דרוקמן לרב עובדיה:
“אז אני רוצה להגיד כך: פתחנו בדסרי הירושלמי על תלמיד חכם שמת מי יתן לנו תמורתו? אני מבקש לומר, ורבותי אני אומר זאת על יד ארון הקודש: מי יתן לנו תמורתו? אתם! אתם! זה תלוי בכל אחד ואחד! כל אחד צריך לומר “הנני!” כמה שיוכל רבותיי, כמה שיוכל, מה שיוכל”.