איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים ליום חול
מתאים לשבת
נבקש מכל חניך לקחת כיסא ולשבת במעגל. נוסיף כיסא ריק למעגל ונסביר לחניכים את כללי המשחק:
במעגל יש כיסאות כמספר החניכים ועוד כיסא אחד. מי שלשמאלו הכיסא הריק צריך לקרוא בשמו של אחד מהנוכחים במעגל בתנאי שאינו יושב מימינו או משמאלו (ליד הסיא הריק…). החניך שקראו בשמו עובר לכיסא הריק והחניך שמשמאלו נמצא הכיסא הריק קורא לחניך נוסף וכך הלאה.
מדריך שים לב! את הפעולה הזו בכלל ואת שלב א’ בפרט אפשר וכדאי לנצל להיכרות.
החניכים עדיין חדשים וחלקם אינם מכירים אחד את השני. אף אתה לא מכיר אותם!
כמו כן, כדאי לשמור על קצב ומהירות במשחק זה, לאתגר את החניכים.
כאשר אתה מרגיש שהחניכים “מיצו” את המשחק, עצור ושאל את החניכים:
נערוך סבב בין החניכים. על כל חניך להגיד איך קוראים לו ומדוע. (למדריכים המשקיענים ולאלה שרוצים לגוון קצת, אפשר לפזר בחדר חפצים שונים ועל כל חניך לבחור חפץ שקשור לשם שלו. לאחר מכן המדריך יערוך סבב בין החניכים. על כל חניך לספר איזה חפץ בחר ומדוע ?!)
כעת נפזר על רצפת החדר כרטיסיות של שמות מקומות וכרטיסיות של משמעות השמות (נספח מספר 1). על החניכים להתאים בין שם המקום לבין המשמעות.
נניח כרטיסיות עם ציורים שונים שקשורים לר’ עקיבא (נספח ס 2 ) נשאל את החניכים :
המדריך יתחפש לר’ עקיבא (חלוק, זקן, כובע כיד הדמיון…) וימחיז לחניכים את הקטע הבא:
ר’ עקיבא מונולוג
אל תסתכלו עלי ככה… היום אני אולי נראה לכם מכובד, אדם גדול, כן. ב”ה הצלחתי להעמיד בעם ישראל 24,000 תלמידים, אבל עד גיל 40 הייתי ממש עם הארץ. לא קראתי, לא כתבתי, לא ידעתי מה זה בכלל תורה.
כן, האדם מסוגל לעבור הרבה במשך חייו. האמת היא שאהבתי את הטבע. הייתי מסתובב לי עם עדרי הצאן של כלבא שבוע ופשוט נהנה. לא הייתי צריך יותר מזה.
איך החיים שלי השתנו?
אה… זה בזכות אשתי הנפלאה. היא מספרת שהיא פשוט הביטה בי וראתה שיש לי תכונות טובות… זה לא כל כך נעים לי לספר בקול רם אבל אם אתם שואלים… והרי אנחנו חברים… אז בינינו… כך היא מספרת. ראתה שאני מעולה וצנוע. היא שאלה אותי אם אני מוכן לקדש אותה, אבל היה לה תנאי – אם אנחנו מתחנים, אני חייב ללכת ללמוד תורה בבית המדרש.
הסכמתי. את הכל עשינו בסוד בלי שאבא שלה ידע על כך. אבל אתם יודעים כזה דבר אי אפשר לשמור בסוד. וכשנודע לו על דבר החתונה הוא הוציא אותה מביתו ואמר שאין לה כל חלק בירושה שלו. כלבא שבוע היה אדם מאוד , מאוד עשיר, אז באמת לא קיבלנו וילה או פנטהאוז ופשוט גרנו בגורן. אני כמובן הייתי צריך לקיים את ההבטחה שלי לרחל וללכת ללמוד תורה, שתיים עשרה שנה. שלא תחשבו שזה היה לי כל כך קל ללמוד תורה זו באמת משימה קשה, אבל אמרתי לכם אני אוהב טבע. בשעות משבר הייתי יוצא החוצה להסתובב, לנשום אוויר. פעם אחת עמדתי ליד הבאר וראיתי אבן בעלת צורה מיוחדת. שאלתי את עצמי – ” וואו, איך קורה דבר כזה בטבע?”
ופתאום שמתי לב שטיפות המים היורדות עליה כל הזמן הן הגורמות לכך. נזכרתי מיד כי גם התורה משולה למים. “וכי ליבי קשה מאבן? אלך אלמד פרשה אחת מן התורה”.
וכך עשיתי שלב אחר שלב, עד שברוך ה’ זכיתי להגיע למה שאני.
בשלב הראשון והשני ראינו שלכל אחד ואחד מאיתנו יש שם, ללא שמות לא היינו מסתדרים.
ראינו שאי אפשר להחליף שמות בקודים או במספרים. זה לא בא בחשבון כי השם מבטא משהו, לכל שם יש משמעות ורעיון שמסתתר מאחוריו.
אם זה שם פרטי שההורים בוחרים לילדיהם או שם של מקום, תנונעה או ארגון מסוים שבא להביע רעיון כלשהו שהורים, המייסדים רוצים להקים, להנחיל.
בשלב השלישי ראינו שדמותו של ר’ עקיבא היא דמות מיוחדת שמסמלת יותר מכל שם אחר את רעיון תורה ועבודה. ר’ עקיבא היה גם פועל, גם רועה צאן, גם לוחם לאומי וגם תלמיד חכם והשקיע עצמו בלימוד התורה וההלכה. דמותו של ר’ עקיבא היא גילום של רעיון תורה ועבודה.
הדגש שניתן לעבוד יחד עם תורה, הינו דגש עתיק הנזכר יחד בדברי המשנה במסכת אבות ( א’, ב’ ) : “על שלושה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים”.
שלושה ערכים העומדים יחד כמשלימים ומחזקים זה את זה. צמד המילים תורה ועבודה מבטאות את ההדרכה לאורח חיים של קיום תורה ומצוות, יחד עם מימוש פעולות מעשיות, לבניין האומה והארץ.
מרוחו של ר’ עקיבא, מתוך מסירות נפש ואהבה לכלל ישראל, תנועת בני עקיבא הייתה ותהיה כוח מוביל לגאולה שלמה.
אנו תלמידיו של ר’ עקיבא אנו בני עקיבא.
שנזכה לממש ולייצג שם זה על הצד בטוב ביותר!!!
מדריך יקר ! מצורף קטע להרחבה ( נספח 3 ) מתוך דבריו של הרב בר שאול, הקטע עוסק בשאלה מדוע אנו קרויים “בני עקיבא” ולא “בני ר’ עקיבא”
1. תל אביב – תרגום שמו של ספר “אלטניולנד” שכתב בנימין זאב הרצל. שם זה נזכר בספר יחזקאל כעיר בבל, שבה ישבו גולי יהודה.
2. גבעת זאב – על שמו של זאב ז’בוטינסקי
3. נווה דקלים – של שם הדקלים שיש באיזור
4.באר שבע – על שם השבועה שיצחק נשבע עם אבימלך מלך גרר
הסבר:
למה לא “בני רבי עקיבא” ?
בטקס הנחת אבן הפינה לסניף ירושלים (לפני הרבה שנים), שבו השתתפו בין השאר הרב קוק זצ”ל והרב בר-אילן זצ”ל, נשאלה השאלה: מדוע נקרא הארגון “בני עקיבא” ולא “בני רבי עקיבא”. ומשנה תוקף לשאלה, כי בתקופת התנאים לא מצאנו שייקרא מי מהם בשם סתם ללא תוספת “רבי”. היו שרצו לתרץ את הקושיה בשטחיות: לשם קיצור נקראנו “בני עקיבא”, שכן לא נוח לומר “בני רבי עקיבא”… אך הרב בר-אילן (והסכים עמו הרב זצ”ל) נתן פירוש אחר: תואר יוצר חיץ. תואר בא לומר שהנושא גדול מאוד ורחוק מאוד מאתנו, ולמרות הכל נושא התואר הגדול ביותר – בניו יקראוהו “אבא” ופנו אליו בלשון נוכח “אתה”. כך אנו המרגישים עצמנו קרובים לאיש ולרעיון וקוראים לעצמנו “בני-עקיבא”. דוגמא לכך נמצא גם בתנ”ך, כשיצחק אומר “הקול קול יעקב והידיים ידי עשו”, אין להניח שהתכוון במלה “קול” לצליל מוסיקלי, אל שיצחק היה רגיל שעשו יפנה אליו בגוף שלישי כמו שבאמת עשו אמר אח”כ: “יקום אבי ויאכל מציד בנו” והנה מגיע עשו המדומה הוא פונה בנוכח :”קום נא שבה ואכלה מצדי” שהיא לשונו הרגילה, לשון שבקרבה, של יעקב, ועל כן הוא אומר “הקול קול יעקב” קול הקרבה של יעקב לאביו יצחק.
אך שאלה גדולה יותר עלינו לשאול, מה פתאום דווקא “בני עקיבא”, למה לא “בני טרפון” או “בני ר’ יוחנן”? גם שם זה לבטח היה משתרש אצלנו! ואכן, לא לשווא נפלה הבחירה על ר’ עקיבא, כי ר’ עקיבא מגלם באישיותו את אותו חזון שאליו אנו מחנכים. הוא עמוד התורה שבע”פ ולמעשה עמוד ההלכה, כי התוספתא, המשנה, הברייתא, הספרא והספרי “כולהו אליבא דרבי עקיבא”! (-כולם לפי רבי עקיבא)
הוא גדול מרביצי התורה בישראל. עשרים וארבעה אלף תלמידיו, אין הם סתם מספר סטטיסטי. הם מראים את כוחו הגדול של האיש כמחנך דגול וכמורה הדור. הוא גדול בנסתר. שכן ר’ עקיבא דרש תלי תלים של הלכות על כל תג ותג שבתורה, אולם קווים זערערים, שבעינינו אין להם שום משמעות, הפכו בפי ר’ עקיבא לתורה ולעולם מלא. ואל נשכח שבין הארבעה שנכנסו לפרד”ס (לעולם הנסתר), יצא בשלום רק ר’ עקיבא.
הוא מנהיג גדול – מנהיג רוחני של מרד שלם. ואף על גב שתוצאה מעשית לא הייתה לו, לאותו מרד, מכל מקום, השפעה חינוכית רבה נודעה לו ברעננו את כוחות העם ובהעמיקו את התקוות המשיחיות בלב ישראל. צירוף של גדול המנהיגים, גדול המחנכים וגדול התורה, הם שמהווים סמל ומופת לדרכנו החינוכית – מעשית…
נשאל – והרי אין אנו דומים כלל לר’ עקיבא! לא גדולים כמוהו, לא מחנכים כמותו ולא מנהיגים כמוהו! אך התשובה פשוטה: עצם התלכדותנו הציבורית מאפשרת לנו למלא תפקידים שהיחיד אינו יכול למלאותם, והגלומים באישיותו של המנהיג, המחנך והגאון – רבי עקיבא.
בדורנו זקוקים אנו לאופק רחב. לא יכול לבוא אדם ולומר “אני את נפשי הצלתי” ודי. אנו אומרים בפירוש שברצוננו לכבוש את כוח הארץ, ואת כל היהדות להכניס בעול התורה – ואנו מחנכים גם לכך. אל נשכח, מה שיש היום – אתמול לא היה עוד, ושלשום לא חלמנו עליו, ואלמלא יצאנו במבט רחב לפני הדור – כי גם אז את שיש לנו היום לא היה לנו. ואם לעתיד נוסיף ונרחיב מבטנו, נשיג יותר מאשר אנו יכולים להעלות אף בדמיוננו! לא לחינם דווקא “בני עקיבא” הם שחוללו את המהפכה הגדולה – “המהפכה בישיבות” ויצרו את הטיפוס בן-הישיבה החדש של היום. לא לחינם זכינו אנו לכך שהכוח הדוחף של ההתיישבות החקלאית-דתית בארץ, היה שלנו, כי לנגד עינינו עמד כוח התנופה של ר’ עקיבא, כסמל חינוכי, ואליו הרגשנו קירבה אבהית. אין ספק, אין רבי עקיבא מתבייש בבנים כ”בני-עקיבא” ומי ייתן וירבו לו כאלה.. .