תקציר הפעולה

מהלך הפעולה :

שלב א’

הצב בארבע פינות החדר את החפצים הבאים:

פינה 1:

דגל ישראל

סמל המדינה

מגילת העצמאות

תמונת הכנסת

פינה 2:

תפילין

סידור

קיצוש”ע

תנ”ך

פינה 3:

כלי עבודה

מברשת סיד

מפת העיר

פינה 4:

מודעות על מופעי תרבות

ספרים

עיתונים

מפת מסלולי סיור

תרמיל משקפת

הפנה לחניכים את השאלה הבאה: כשאני אומר היום ירושלים, מה זה אומר לכם?

בקש מכל חניך לעמוד באחת הפינות שמדברות אליו ולבחור פריט שמסמל בשבילו את העיר בימינו. לאחר שכל החניכים נעמדו, שאל כמה מהם מדוע בחרו בחפץ המסויים.

ועכשיו נעלה את השאלה המרכזית-

כשאנחנו אומרים: “לשנה הבאה בירושלים הבנויה”, למה אנחנו מתכוונים?

שוב בקש מכל חניך להיעמד על יד הפריט שמסמל בעיניו את משמעותו של המשפט.

האם בחרו עכשיו פריט שונה מן הפריט שבחרו בשאלה הקודמת? מדוע?

שלב ב’

הבא בפני החניכים את דבריו של אנטולי שרנסקי, במטפט שנערך לו במוסקווה (נספח 1)

אנטולי מבטא את הכמיהה העצומה שלו עם ישראל במשך כל הגלות לשוב לציון. לאחר מכן נביא את הדברים שאמר בעת שכבר הגיע לארץ (נספח 2 )

שאל את החניכים – מה דעתכם על דבריו? האם הם מסכימים איתו?האם לתפילה באמת רק משמעות סמלית? האם אנו אומרים אותה כיום רק כזכר ל – 2000 שנות הגלות?

שלב ג’

(זהו שלב ביניים המתאים לחניכים ברמה גבוהה)

פרוס על הרצפה סרגל ארוך, בקש מכל חניך להציב את הפריט שבחר על גבי הסולם במקום המתאים.

ברור שכיום ירושלים הולכת ונבנית ואין להכיר בין ירושלים של תקופת הגלות, לבין המעמד שקיבלה מאז הפכה בירת ישראל היא הפכה עיר מרכזית בחיי העם היהודי בכל התחומים:

הכלכלה שלטון ותרבות. מרכז התורה שבה התעצם והיא מלאה ישיבות, בתי מדרש ותלמידי חכמים. אולם לבנין הרוחני לא רק שאין סוף אלא שאנו עדיין בתחילת הדרך. ירושלים של מעלה לא נמדדת בבניניה אלא ביסודות הרוחניים שאנו מניחים בה.

והנה דבריו של אסיר ציון נוסף, שכבר הבין מהי משמעותה האמיתית של “ירושלים הבנויה” (נספח 3 ) ואת ההבדל בין שתי התפיסות של אנטולי שרנסקי ושל יוסף ביגון להרחיב ולדבר גם על משמעותה של מדינת ישראל.

הנה דבריו של בנימין זאת הרצל (נספח 4)

לסיכום נקריא את דבריו של אחד העם שנכתבו לפני הכותל המערבי:

יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו. אמן.

נספחים

נספח 1

מראשית חקירתי אמרו לי הק.ג.ב כי אשפט ל – 15 שנות מאסר או למוות! אולם אני לא שיניתי את עמדתי… אני חש כחלק מתהליך היסטורי – תהליך תקומתה של יהדות ברה”מ ושובה למולדתה – לישראל.

… במהלך 2000 שנות גלות היו בני עמי נפוצים על פני העולם כולו ולמראית עין משוללים כל תקוה לשוב לארצם.

ובכל זאת, מדי שנה היו מאחלים היהודים איש לרעהו. בעקשנות ולכאורה – ללא כל סיבה: “לשנה הבאה בירושלים”

והיו כשאני מרוחק יותר מתמיד מחלומי, מבני עמי, וכאשר לפני שנים ארוכות של בתי כלא ומחנות עבודה, אני אומר לבני עמי: “לשנה הבאה בירושלים!!!”

(נתן שרנסקי)

נספח 2

בפעם הראשונה, כשאגיד עכשיו “לשנה הבאה בירושלים” תהיה סוף סוף רק משמעות סמלית למילים הללו. שהרי גם אני, גופי, ונפשי שרויים בבירת ישראל”.
(נתן שרנסקי)

נספח 3

יש אומרים ש”לשנה הבאה בירושלים הבנויה” יש יותר עומק כשאתה בגולה. גם אני כלילות הארוכים של בית הסוהר, ליל פסחים שאלתי את עצמי: נו, וכשאגיע לירושלים, מה הלאה? איזו משמעות תהיה למילות ההגגדה שם, בארץ ישראל? והנה אני בירושלים ועדיין אומר באותה כוונה שבלב ובאותה עוצמה של תקווה ותפילה: “לשנה הבאה בירושלים הבנויה”, כי ירושלים הבנויה , זה בית המקדש, זה סנהדרין, זה חיים יבודיים מלאים. ודווקא כאן, מאז עליתי, אני רואה ומודע יוץתר לחסרונות ולעיכובים שבחיינו, דוקא כאן אני מבין יותר את התוכן הרוחני, לא הפיזי, לא הגיאוגרפי, של השאיפה ירושלים הבנויה ובליל הסדר אני מסוגל להגיד את המילים האלה מתוך תפילה עמוקה בלב שגם אני אוכל לתרום את חלקי בבנייתה של ירושלים זו, שהלוואי ותיבנה במהרה” 
(יוסף ביגון)

נספח 4

ואני מאמין באמת כי גם לאחר השגת ארצנו – ארץ ישראל, לא תחדל הציונות להיות אידיאל. כי בציונות כפי שאני מבין אותה, כלולה לא רק השאיפה אל כברת ארץ מובטחת – כחוק בשביל עמנו האומלל.

אלא השאיפה לשלמות מוסרית רוחנית!!!

(בנימין זאת הרצל)