איתור סניפים וכפרי בוגרים
פעולה זו פותחת את מערך בר המצווה ובת המצווה לשבט מעלות. עם כניסת החניכים לגיל מצוות הם פותחים בבירור ובגיבוש של זהותם מתוך שאיפה למצוא שייכות ומקום בחייהם האישיים. בפעולה זו ניגע במעגלים המרכיבים את זהותם של החניכים: החניך והחניכה, משפחתם, סביבתם ועמם, הקשורים כולם לשייכות לשרשרת הדורות של העם היהודי ושל החניך והחניכה, שממשיכים אותה בחייהם.
שחקו את משחק המשימות בשני שלבים:
בשלב הראשון חלקו לכל חניך וחניכה פתק ובו רשימת משימות שעליהם לבצע (נספח 1).
בשלב השני חלקו לכל חניך וחניכה פתק ובו משימה אחת שעליהם לבצע לפי סדר המשימות של החניכים האחרים (נספח 2).
לאחר המשחקים שאלו את החניכים:
מה הרגשתם כשביצעתם את המשימות לבד, ומה הרגשתם אחר כך, כשביצעתם משימה עם כולם?
לאיזה שלב התחברתם יותר? איך זה בא לידי ביטוי?
שחקו ‘ספיד דייט’: אמרו לחניכים להתיישב בשני מעגלים, מעגל חיצוני ומעגל פנימי: כיסאות המעגל הפנימי יכוונו החוצה, וכיסאות המעגל החיצוני יכוונו פנימה, כדי שייווצר מעגל של יושבים זה מול זה. בכל חמש דקות קראו בקול שאלה (נספח 3), והחניכים יענו עליה זה לזה בשלוש דקות.
הסבירו לחניכים: שנה זו, שנת בר המצווה ובת המצווה שלכם, מסמלת את החיבור שלכם לשרשרת הדורות, ויותר מזה את ההמשך שלה. כשאתם לומדים לקראת האירוע שמציין את הכניסה שלכם לגיל מצוות ומכינים את הדרשה, אתם בעצם ממשיכים בעצמכם את שרשרת הדורות. מאברהם אבינו ושרה אימנו דרך משה, שמואל, דוד, הנביאים, התנאים והאמוראים, הגאונים ותנועת החסידות, ועד מבשרי הציונות ומקימי מדינת ישראל, ובהם המשפחה שלכם, עד היום.
בעצם החיים שלכם כיהודים אתם חלק ממשהו. לעולם אינכם פועלים לגמרי לבדכם, בכל מקום ובכל דבר שאתם עושים אתם ממשיכים בטוויית חוט עדין של העם היהודי, והמשמעות של להיות יהודי מרכיבה חלק גדול בזהות שלכם.
פזרו על הרצפה מרכיבי זהות (נספח 4).
תנו לחניכים זמן להסתובב ביניהם ובקשו מהם ליצור רשימה של מרכיבי הזהות שלהם מהחלקים החשובים ביותר לחשובים פחות (בשבטים גדולים חלקו את החניכים לכמה קבוצות וחלקו את מרכיבי הזהות לכל קבוצה בנפרד).
ייתכן שבשלב זה יתעורר דיון משמעותי בין החניכים. נהלו אותו ברגישות ונסו גם לאתגר את החניכים ולכוון בשאלות: מדוע דווקא המרכיב הזה חשוב יותר מהמרכיב הזה? איך המרכיב הזה בא לידי ביטוי בחיים שלך? כשאומרים לך “(שם המרכיב)” מה את/ה מרגיש/ה?
אפשרות א’: קראו את הקטע של סיון רהב מאיר (נספח 5) ודונו בשאלות: דונו: אילו רגשות מעוררים בכם מילים אלו? אילו תחנות משמעותיות עם ישראל עבר בדרך? לשם מה זה חשוב לזכור העבר? מדוע מקורו של אדם מחייב גם את עתידו?
אפשרות ב’: קראו קטע מנאומו של הנשיא לשעבר עזר ויצמן שנשא בבית הנבחרים בגרמניה (נספח 5) ודונו בשאלות: אילו רגשות מעורר בכם הנאום הזה? מה הן לפי הנאום הזה התחנות המשמעותיות שעבר עם ישראל בדרך? יש עוד תחנות שאתם יכולים לחשוב עליהן? לשם מה חשוב לזכור את כל “רשימת ההיסטוריה” הזו? מדוע מקורו של אדם מחייב גם את עתידו?
הסבירו לחניכים: שלב חשוב בחיינו הוא עיצוב זהותנו. הזהות של כל אדם מורכבת מכמה מעגלים שביררנו, והם משמעותיים ומשפיעים על אורח חיינו ועל הבחירות שנבחר בהמשך חיינו. יש מרכיבי זהות שבחרנו או נוכל לבחור בעצמנו, למשל להיות שייכים לסניף, ויש מרכיבי זהות שנבחרו בשבילנו, למשל להיות יהודי. שנת בר המצווה ובת המצווה מזמינה אתכם לברר ולהעמיק בזהותכם: למה אתם שייכים? למה חשוב לכם להיות שייכים? למה אתם נדרשים מתוקף היותכם חלק מעם, דבר שלא בחרתם בו אבל נושא משמעות אדירה בימים רגילים ובימי מלחמה, מביא איתו תפקיד? את תעודת הזהות שלכם תקבלו כשתהיו בני 16, אבל עד אז וגם אחר כך אתם מעצבים ובונים את מה שתרצו שיהיה כתוב ב’תעודת הזהות’ שלכם.
בפעולה זו הבנו את המשמעות שלנו בשנת בר מצווה ובת המצווה כחלק משרשרת הדורות ואת תפקידינו בהמשכה מאברהם אבינו ושרה אימנו ועד היום, כאן בארץ ישראל. ראינו שלכל אחד מאיתנו יש סיפור משפחתי שונה שבונה אותנו כפרטים ולכל אחד מאיתנו מרכיבי זהות ששונים במשמעותם לכל אחד, אך בונים את כולנו כחלק מכלל, ובעיקר פתחנו צוהר לזהות האישית שעוד תתעצב ותוגדר בהמשך.
נספח 1 – רשימת משימות
נספח 2
נספח 3 – שאלות לספיד דייט
נספח 4 – מרכיבי זהות
נספח 5 –
אפשרות א’: סיון רהב מאיר
עיקרון משנה חיים מסתתר בתחילת פרשת אמור: “אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן”, כך אומר אלוקים למשה רבנו, ורק אז הוא גם מפרט מה להגיד לכוהנים. למה צריך לספר לכוהנים שהם בני אהרון? הם הרי יודעים את זה.
ספר הזוהר מסביר: קודם כול צריך להזכיר לכוהנים מה השורשים שלהם, מה מעלתם, מי האב הנפלא שלהם, אהרון הכהן, שהיה דמות חינוכית ורוחנית שכולה שלום, אהבה ואחדות. רק אחר כך, כשהם יודעים מאין הגיעו, אפשר להתחיל לתת להם הוראות. קודם צריך לרומם, לחבר. פרשנינו אומרים שכך אלוקים קורא לכל אחד מאיתנו: “דַּע מֵאַיִן בָּאתָ”. תכיר את שרשרת הדורות שלך, ככל האפשר אחורה. זה ימלא אותך בכוחות ובתחושת שליחות. הנביא ישעיהו מזכיר שאם הולכים אחורה, לסבא של סבא של סבא, מגיעים לשורש: “הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם”. למעשה כל מי שקורא את השורות האלה עכשיו, הוא צאצא של הרבה אנשים דגולים שחיו פעם ושל אברהם ושרה. האם זה גורם לנו להתחיל את היום אחרת?
אפשרות ב’: מנאומו של הנשיא עזר ויצמן בבית הנבחרים בגרמניה
הזיכרון מצמצם את המרחקים. מאתיים דורות עברו מראשית תולדות עמי, והם דומים בעיניי כימים אחדים. רק מאתיים דורות עברו מאז קם אדם ושמו אברהם ועזב את ארצו ואת מולדתו והלך אל הארץ שהיום היא ארצי. רק מאתיים דורות עברו מיום שקנה אברהם את מערת המכפלה בעיר חברון ועד הסכסוכים הרצחניים המתרחשים בה בדורי. רק מאה וחמישים דורות עברו מעמוד האש של יציאת מצרים ועד עמודי העשן של השואה. ואני, שנולדתי מזרעו של אברהם ובארצו של אברהם – הייתי בכולם. הייתי עבד במצרים, וקיבלתי את התורה בהר סיני, ויחד עם יהושע ואליהו עברתי את נהר הירדן, נכנסתי לירושלים עם דוד, וגליתי ממנה עם צדקיהו, ולא שכחתי אותה על נהרות בבל, ובשוב ה’ את שיבת ציון חלמתי בין בוני חומתה. לחמתי ברומאים וגורשתי מספרד, והועליתי על המוקד במגנצא, היא מיינץ, ולמדתי תורה בתימן, ושכלתי את משפחתי בקישינב, ונשרפתי בטרבלינקה ומרדתי בוורשה ועליתי לארץ ישראל, היא ארצי שממנה גליתי ובה נולדתי וממנה אני בא ואליה אשוב… וכשם שאנחנו נתבעים, בכוחו של הזיכרון, להשתתף בכל יום ובכל אירוע של עברנו, כך אנחנו נתבעים, בכוחה של התקווה, להתבונן לכל יום ויום של עתידנו… נע ונד אנוכי. בתרמיל הזיכרונות על כתפי ובמקל תקוותי בידי… יודע אני מהיכן אני בא, ומתוך תקווה וחרדה אני מבקש לדעת לאן אני הולך.
כתב: מאיר שלו, פורסם בידיעות אחרונות, 16 בינואר 1996, כ”ד בטבת תשנ”ו