איתור סניפים וכפרי בוגרים
למדנו בפעולה הקודמת על רוח העשייה והאחדות של עם ישראל לאורך כל הדורות, אבל איך גם אנחנו, בדור שלנו, נצליח לפעול לפי הרוח הזו? בפעולה הקרובה נחבר את החניכים לנושא “עם אשר רוח בו”.
ציוד נדרש: חומרים לשבשבת, פאזלים כמספר הקבוצות, לוח או גיליון נייר, דפים וכלי כתיבה.
פתיחה: הרוח מתגברת
הצעה 1:
השמיעו לחניכים את השיר ‘על רכסי ההר’ של הרב נריה וחלקו להם את מילותיו (נספח 1).
שאלו: מה הנושא של השיר? אילו סוגי רוחות של עשייה יש כאן? מה המשמעות של שילוב בין לימוד תורה לעבודה פיזית? איך זה מתקשר לרוח של עשייה? השיר מדבר על ‘למרות כל המכשולים’. איך לדעתכם רוח של עשייה יכולה לעזור לנו להתגבר על מכשולים? האם נתקלתם במצב שבו רוח של עשייה עזרה לכם או לאחרים להתגבר על קושי או מכשול?
הצעה 2:
סדרו את החדר במבוך מכשולים. בקשו מהחניכים לעבור במבוך בלי לגעת בשום מכשול. חניך שייגע יחזור אחורה.
הסבירו לחניכים שהדרך להתגבר על מכשולים, כמו שהם כנראה יעשו, היא לא לשבת ולחשוב אלא לפעול, לקום ולעשות, לנסות להתמודד.
שלב א: איך אפשר ליצור?
אפשרות 1:
בקשו מהחניכים ליצור שבשבת (שלבים בנספח 2, סרטונים ביוטיוב), ואחר כך לנשוף עליה.
הסבירו לחניכים שבעצם הם יצרו רוח. מעשייה פשוטה של קיפול כמה ניירות הם יצרו שבשבת שאם ינשפו עליה, תיווצר רוח. הם יצרו רוח כמעט בלי לחשוב.
אם הם יכולים ליצור רוח מפעולה פשוטה, קל וחומר שהם יכולים ליצור דברים גדולים מפעולות מורכבות, כמו לעורר רוח של עשייה.
אפשרות 2:
חלקו את השבט לכמה קבוצות. לכל קבוצה תנו פאזל. בקשו מכל קבוצה להרכיב את הפאזל. לאחר הרכבת הפאזלים הסבירו להם שהם יצרו משהו. הם לא חשבו על זה, אבל התוצאה של הפעולה שלהם היא יצירה.
בתוך הלב שלהם יש רוחות של עשייה שמנסות להתפרץ בכל מיני דרכים, ואם הם רק ייתנו להן מקום (כמו בפאזל), הרוח תתפרץ והם יוכלו לעשות דברים גדולים. יש בהם רוח של עשייה!
שלב ב: אנשי אהבת חינם
שימו באמצע המעגל את המשפט הזה: “ואמר רבי אלעזר: כל העושה צדקה ומשפט כאילו מילא כל העולם כולו חסד, שנאמר ‘אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, חֶסֶד ה’ מָלְאָה הָאָרֶץ'” (סוכה מט ע”ב).
שאלו את החניכים: מהי צדקה? צדקה היא נתינה לאדם אחד או למשפחת אחת או למוסד אחד. שאלו את החניכים על החלק השני של המשפט, מה הוא אומר להם? אומנם צדקה היא נתינה לאדם אחד או למשפחה אחת או למוסד אחד, אבל היא עושה משהו למען הכלל, ממלאת את הארץ בחסד.
אפשרות א:
הקריאו את הקטע של הרב משה צבי נריה
“כשנותנים את הנפש כולה, את הכישרון והלב, מתן זה מדליק עוד להבות. אשרי הגפרור.”
הסבירו: יש כל מיני סוגים של אנשים; אבל יש אנשים מיוחדים שמעבר לשגרת היום שלהם הם נותנים את הלב, את הכישרון ואת הנשמה שלהם לעשייה מעבר לרגיל. למשל תלמיד תיכון שהולך אחרי הלימודים להתנדב בבית חולים. הרב נריה כותב שהנתינה הזו מדליקה עוד להבות. התלמיד הזה הוא כמו גפרור קטן. כשמדליקים גפרור אפשר להדליק ממנו עוד הרבה גפרורים. כך הבחור הזה הוא אדם אחד שבמעשה קטן מפיץ הרבה אור וטוב סביבו.
שאלות לדיון:
אפשרות ב:
הנחו את החניכים לחשוב על דמויות שפועלות למען הכלל ורשמו אותן על גיליון או על דפים והניחו על רצפת החדר (מתנדב מד”א, רב, אחות, רופא, חבר בארגון ידידים, מדריכה בבני עקיבא ועוד).
שאלות לדיון:
סיכום ביניים: למדנו על אנשים שהם חלק חשוב מהחברה שלנו. אנשים שיש להם רוח מיוחדת, רוח של נתינה ועשייה לעם ישראל, רוח של השקעה ומסירות מעבר לרגיל. החברה שלנו זקוקה לאנשים המיוחדים האלה. בלעדיהם העולם שלנו היה הרבה פחות טוב.
דיברנו בהתחלה על מצוות צדקה, שהיא דוגמה למצווה שבה אנחנו נותנים משהו מאיתנו לאדם אחר ועוזרים לו, אבל עוזרים גם לכלל, כי אנחנו הופכים את העולם למקום טוב יותר.
אנשי העשייה פועלים למען הכלל, מדליקים אור בלבבות. הם מדביקים עוד ועוד אנשים ברוח שלהם, ובכך מטביעים בעם את הרוח הזו, רוח של עשייה ושל אהבת חינם, החשובה כל כך!
שלב ג: עכשיו תורנו!
חשבו עם החניכים למען איזה כלל אתם יכולים לפעול. מי צריך אותנו עכשיו?
שאלו את החניכים איך אפשר לפעול ורשמו את התשובות על לוח או על גיליון נייר.
הציעו להם לחלק משלוחים לאחת האוכלוסיות שנזכרו קודם.
חלקו אותם לקבוצות, ולכל קבוצה תנו משימה מהמשימות שצריך למלא בשביל שהמשימה הגדולה תצא לפועל (פרסום, איסוף, תיאום). אפשר גם להוסיף כרטיסי ברכה.
סיכום
דיברנו בפעולה על כוחה של הרוח. התמקדנו ברוח העשייה והבנו כמה היא חשובה לחברה כולה. דיברנו על אנשים מיוחדים שמקדישים את חייהם למען עם ישראל, והבנו שאפשר ליצור ולהשפיע גם בפעולות פשוטות. בכל אחד מאיתנו טמונה רוח העשייה הזו, וצריך לתת לה לפרוץ החוצה.
נספח 1 –
עַל רִכְסֵי הַר
אַחַת שְׁתַּיִם חָבֵר צָעַד
הָלְאָה הָלְאָה הִתְקַדֵּם וְלֹא עָמַד
לַמְרוֹת כָּל הַמִּכְשׁוֹלִים
לְעֻמַּת כָּל הַנֶּחְשָׁלִים
יִתְקַדְּמוּ בְּנֵי עֲקִיבָא
אַבְנֵי נֶגֶף מַטָּה מַטָּה מֻשְׁלָכוֹת
בַּמּוֹרָד בְּאֹמֶץ-יָד מִתְגַּלְגְּלוֹת
פָּנוּ דֶּרֶךְ סֹלּוּ כְּבִישׁ
בַּל יִפָּקֵד מִכֶּם אַף אִישׁ
בְּעֹז קָדִימָה בְּנֵי עֲקִיבָא
שָׁם בַּיְּשִׁיבָה גְּמָרָא תּוֹסָפוֹת חָבֵר לָמַד
שָׁם בַּפַּרְדֵּס עָדַר זִבֵּל גִּזֵּם עָבַד
בַּיְּשִׁיבָה לָמַד תּוֹרָה וּבַפַּרְדֵּס גַּם עֲבוֹדָה
כָּזוֹ הִיא דֶּרֶךְ בְּנֵי עֲקִיבָא.
הסבר למדריכים: השיר ‘על רכסי הר’ עוסק ברוח של עשייה, התמדה והתגברות על מכשולים כחלק מהזהות של תנועת בני עקיבא. השיר מתאר חברים צעירים הצועדים קדימה, ממשיכים למרות כל המכשולים והאתגרים שעומדים בפניהם. הם מתקדמים בהליכה על רכסי ההרים, המסמלים שאיפה להתעלות, לפעול ולעשות למרות הקשיים.יש אזכור למכשולים שמנסים לעכב את ההתקדמות, כמו אבני נגף, אבל המסר הוא לא להיכנע ולהמשיך לפעול באומץ. בשיר מתוארים החברים לומדים תורה בישיבה ועובדים גם בעבודת כפיים בפרדס. השילוב של תורה ועבודה הוא עיקרון מרכזי בתפיסת עולמה של תנועת בני עקיבא, המדגישה חיים של עשייה משמעותית בשמירה על ערכי התורה.
השיר ‘על רכסי הר’ מעביר מסר של נחישות, עשייה למען הכלל, שילוב בין רוח לחומר ועבודת צוות, והוא משקף את הערכים המרכזיים של תנועת בני עקיבא.
נספח 2 –
שבשבות
חומרים נדרשים:
שלבי ההכנה:
הכינו דף מרובע, ושרטטו בסרגל קווים באלכסון מקודקוד לקודקוד, שייצרו X באמצע הריבוע. המפגש של הקווים במרכז הוא המקום שבו תשחילו את הנעץ.
חתכו כל קו מהפינה לעבר המרכז, אך השאירו כמה סנטימטרים מהמרכז (אל תחתכו עד הסוף). כך תישאר כל פינה מחוברת למרכז. קפלו כל פינה שנייה של הריבוע לעבר המרכז (בסך הכול ארבע פינות). הביאו כל פינה לקו המרכזי בזהירות, כדי שכולן ייפגשו בדיוק במרכז.
במחט או בסיכה חוררו חור קטן במרכז השבשבת ובכל פינה שמתקפלת למרכז. ודאו שהחורים מיושרים כדי שיהיה אפשר להשחיל את הנעץ בקלות.
הכניסו את הנעץ דרך כל אחת מהפינות המתקפלות, ואז דרך החור המרכזי של השבשבת. ודאו שכל הפינות מוחזקות היטב בנעץ. השתמשו בנעץ כדי לחבר את השבשבת לקשית השתייה או למקל העץ. הנעץ צריך לעבור דרך הקשית או המקל כדי שהשבשבת תסתובב בחופשיות. אם הנעץ לא עובר בקלות, אפשר לחורר חור קטן בקשית או במקל.