אנו רגילים לחשוב על התנועה הציונית כעל תנועה אחידה בעלת אידאולוגיה ברורה שנחלה הצלחה גדולה, אך לא כך היה. בפעולה הראשונה של חודש ארגון ניחשף לקשיים שהיו לארגונים הציוניים השונים להתאחד ולפעול יחד ונראה כיצד הם התמודדו עם המחלוקות ביניהם. רגע אחר כך נסתכל סביבנו, נחייך, נביט מעלה ונגיד להם: ואללה, הצלחתם 😊

מטרות הפעולה

החניכים ייחשפו לנושא החודש דרך השינויים שעבר עם ישראל מראשית הציונות ועד להקמת המדינה.
החניכים יפנימו כי לרעיון מדינת ישראל קדמו הרבה חילוקי דעות בתוך העם, אך למרות זאת אחרי הרבה זמן הם הצליחו להשיג את מטרתם.
החניכים ישתפו מה היה מסייע להם להתגבר על חילוקי דעות כדי להשיג מטרה גדולה וחשובה.

ציוד נדרש: חטיף (לשלב א- אפשרות א), כדור (לשלב א- אפשרות ב), נספחים, כלי כתיבה.

מהלך הפעולה

שלב א:

אפשרות א: שחקו עם החניכים ‘התחברתי’: תנו לחניך שמתנדב להיות ראשון את שקית החטיף. אותו חניך צריך לומר מהיכן עלו לארץ ההורים או הסבים שלו ולאכול יחידה מהשקית על כל שם של מקום שציין. אם לחניך אחר יש שורשים באחת הארצות שהזכיר החניך הראשון, הוא אומר ‘התחברתי!’ ולוקח ממנו את החטיף, ושוב: על כל מקום שממנו באה המשפחה שלו הוא אוכל יחידה עד שחניך נוסף ‘מתחבר’ וכן הלאה. למשל, החניך הראשון מספר שסבא שלו עלה מארגנטינה וסבתא שלו ממרוקו ואוכל שתי יחידות, ואז חניך אחר שגם לו יש שורשים במרוקו אומר “התחברתי” ומתחיל לספר על השורשים שלו ולאכול מהחטיף. המשחק נגמר אחרי שכל החניכים מספרים על השורשים שלהם.

אפשרות ב: עמדו במעגל, חניך אחד יעמוד באמצע ויחזיק כדור. על החניך להגיד שם של מדינה שאחד מהוריו או מהסבים שלו באו ממנה ולזרוק את הכדור לשמיים. חניך שגם לו יש שורשים באותה מדינה שהזכיר החניך מהאמצע צריך להיכנס למעגל ולתפוס את הכדור.

סכמו את שלב א: אם נחזור מאה שנים אחורה, הסבים והסבתות של רובנו חיו בכל קצוות העולם ולא דמיינו שיום אחד נשב כאן אנחנו, אנשים שיש להם שורשים בכל העולם. קיבוץ הגלויות הוא נס שצריך להתבונן בו רגע ולהבין את עוצמתו. אנחנו מרגישים היום שיש הרבה בעיות במדינה ושיש לנו עוד דרך ארוכה, וזה נכון! אבל בואו נתבונן רגע בתהליך הארוך שעבר עם ישראל במאה השנים האחרונות. התהליך היה קשה וכואב, הרבה אנשים עשו המון והקריבו המון, גם בחיים עצמם, גם בנפשם, גם ברכושם, כדי שנגיע למקום שאנחנו נמצאים בו היום. התהליך כנראה ארוך משחשבנו ואנחנו עדיין בעיצומו, אבל ההסתכלות בהתקדמות העצומה שעבר עם ישראל יכולה לתת לנו ביטחון שבעוד מאה שנים כנראה נהיה במקום אחר לחלוטין, טוב יותר חברתית, טוב יותר ביטחונית, טוב יותר רוחנית. בעזרת ה’!

שלב ב:

אפשרות א: חלקו את החניכים לשלוש קבוצות (תלוי במספר החניכים, אפשר גם יותר או פחות, אבל צריך שתי קבוצות לפחות).

ספרו לחניכים כי ממשלת ישראל החליטה בישיבת הממשלה האחרונה להקים ערים חדשות בישראל! מיקום הערים, אופיין ואופן בנייתן עדיין לא התגבשו, וכאן אתם נכנסים לתמונה.

הנחו כל קבוצה: עליכם לחשוב איך צריכה להיראות העיר החדשה ולמלא את השאלון המצורף (נספח 1). תנו זמן לדיון בקבוצות, ואחר כך כנסו את כל החניכים ואמרו להם שאחרי הרבה דיונים ובעקבות הקיצוץ בתקציב החליטה הממשלה שכרגע אפשר להקים רק עיר אחת. כעת על הקבוצות להגיע להסכמה בנוגע לעיר שתקום. כל קבוצה תציג את העיר שחשבה עליה, ויחד יצטרכו הקבוצות לדבר ביניהן ולחשוב על מה הן מוכנות לוותר, על מה בשום פנים ואופן לא ועל מה הן מוכנות להתפשר.

שאלו את החניכים:

איך אתם מצליחים לפתור מחלוקות שיש לכם בחיים עם אנשים אחרים?
על מה אתם מוכנים להתפשר? על מה אתם לא מוכנים להתפשר?
מה עוזר לכם להגיע לפתרון?

אפשרות ב: חלקו את החניכים לשתי קבוצות ושחקו מרוץ שליחים: הנחו את שתי הקבוצות לעמוד בשני טורים ועמדו במרחק מה מהן. בכל פעם יתקדם אליכם החניך הראשון בטור, ייתן ‘כיף’ ויחזור לסוף הטור. רק כאשר החניך שב אל קבוצתו רשאי הבא אחריו לצאת לדרך. הקבוצה המנצחת היא הקבוצה שכל חבריה נתנו לכם ‘כיף’ ראשונים. שימו לב, החניך הראשון בטור בכל אחת מהקבוצות רשאי לרוץ, החניך השני רשאי ללכת בלבד (ולא לרוץ!), ולשלישי מותר להגיע אליכם בקפיצות על רגל אחת בלבד. החניך הרביעי שוב רשאי לרוץ, החמישי רק ללכת, השישי על רגל אחת וכן הלאה.

לאחר המשחק שאלו את החניכים:

כיצד הרגשתם כשכל חברי הקבוצה שלכם מנסים להגיע לאותה מטרה אך כל אחד עושה את זה אחרת?
האם היה שלב שזה עצבן אתכם?
האם הייתם רוצים שכולם יעשו את המרחק בצורה אחידה? איזו? למה?

מכאן המשיכו את הדיון על מחלוקת. שאלו את החניכים:

מה קורה כאשר יש לכם חילוקי דעות עם אנשים סביבכם?
האם קורה לכם שאתם חושבים שהדרך הטובה ביותר לעשות דברים נמצאת בכיס שלכם?
איך אתם מתמודדים עם התחושה הזאת?
מה עוזר להבין שיש אמת גם בצדדים אחרים במחלוקות?

שלב ג:

אפשרות א: פזרו על הרצפה כרטיסיות של תנועות ציוניות שונות (נספח 2). בקשו מכמה חניכים לקרוא אותן לכולם. הסבירו לחניכים שלפני קום המדינה היו תנועות שונות, וכל אחת דמיינה את מדינת ישראל קצת אחרת. הראו לחניכים את הסתירות שיש בין התנועות ואת המחלוקות ביניהן, למשל בין הציונות המעשית לציונות מדינית. היום כשאנחנו מסתכלים לאחור אנחנו בדרך כלל חושבים שלמי שחי בזמן ההוא האידאולוגיה הייתה מאוד ברורה, אך נראה שגם אז כמו היום היו מחלוקות על איך אמורה לקום מדינת ישראל. עם זאת הצליחו התנועות השונות להגיע להסכמות הודות למטרה הגדולה שהציבו לפניהן: הקמת המדינה.

אפשרות ב: חלקו לחניכים תמונות של מנהיגי תנועות ציוניות שונות (נספח 3).

חלקו לכל קבוצת חניכים דמות ועשו תחרות בין כל הקבוצות. הקבוצה המנצחת היא הקבוצה הראשונה שמצליחה למצוא באינטרנט מידע על הדמות: מאין באה, בראש איזו תנועה ציונית עמדה ומה הרעיון המרכזי של תנועה זו.

אפשר גם רק להניח את הדמויות על הרצפה ולשאול את החניכים אם הדמויות נראות להם דומות בהשקפת העולם שלהן ובדרך חייהן.

הסבירו לחניכים כי הדמויות עמדו כל אחת בראש תנועה ציונית אחרת שדגלה ברעיונות אחרים וחשבה שמדינת היהודים צריכה להיראות בצורה מסוימת. אנחנו נוטים לטעות ולחשוב שרק היום יש פלגנות בין מגזרים, אך האמת היא שבתקופה זו של ראשית הציונות הייתה פלגנות גדולה על רקע דומה. היו ויכוחים גדולים בין התנועות על המדיניות הכלכלית שתאמץ המדינה היהודית, על יחסה לתורת ישראל ועד כמה היא קשורה אליה בקשר הדוק, על היחס הנכון לטורקים ולבריטים ששלטו בארץ ולדרך המאבק בטרור הערבי ועוד.

סיכום:

הניחו על הרצפה את המשפט: “כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קמעא קמעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת” (ירושלמי, ברכות ב ע”ג).

הסבירו שהגמרא אומרת שגאולת ישראל תופיע בכל פעם קצת קצת. קמעא – קצת בכל פעם. כלומר תהליך הגאולה יהיה ארוך.

נושא חודש ארגון השנה מתמקד בתהליך ובשבט שלנו במיוחד בתהליך שעבר עם ישראל. בפעולה הראשונה ראינו קודם כול את תוצאות התהליך, הבנו שאנחנו זוכים לשבת כאן, בסניף ______, עם חברים שכל אחד ואחד מהם באו לפני הרבה שנים מכל קצות העולם. אחר כך, כשנכנסנו לעומק, ראינו כי התהליך לא היה פשוט כל כך כפי שלפעמים נדמה לנו. הפיזור של עם ישראל בכל העולם היה גם פיזור טכני אבל גם פיזור מהותי; אנשים חשבו בצורה שונה על איך צריכה המדינה היהודית לקום ולהיראות. למרות זאת בסופו של דבר קמה מדינה והתחיל קיבוץ גלויות מכל חלקי העולם. אנשים רבים שהיו מרכזיים מאוד בפעילות הציונית לא זכו לראות את ההצלחה. הם עבדו קשה מאוד, היו נתונים בחיים קשים ובמחלוקות אידאולוגיות גדולות, ולבסוף לא הגיעו לרגע המרגש של הקמת המדינה, אם כי פשוט חיו הרבה מאוד שנים לפני קום המדינה או כי שילמו בחייהם על תקומתה. רק היום אנחנו יכולים להבין כי מאמציהם לא היו לשווא, והדרך הארוכה שהם שימשו בה חוליה השתלמה לבסוף.

נספחים

נספח 1:

תכנון העיר החדשה בישראל!

ממשלת ישראל החליטה בישיבת הממשלה האחרונה להקים כמה ערים חדשות בישראל וגייסה אתכם לשמש צוות הפעולה הממונה על תכנונה של אחת מהערים. כאן תמצאו את כל השאלות החשובות שעליהן תצטרכו לענות כדי לבנות את העיר. בהצלחה!

מה יהיה שם העיר?
היכן תוקם העיר?
מי יגור בה? (האם יש אוכלוסיות מסוימות שיכולות לגור בה או שהיא פתוחה לכלל הציבור?)
מה יהיה גודל העיר?
מה יהיו שני הערכים החשובים ביותר בעיר?
מה יהיה לא חוקי בעיר החדשה?
מה יהיו מוסדות הציבור המרכזיים בעיר?
איזה שיר יהיה המנון העיר?
דבר אחד שיהיה חובה על תושבי העיר?

נספח 2:

כרטיסיות של זרמים בציונות

הציונות המעשית –

הציונות המעשית דגלה בקביעת עובדות בשטח: יש להגביר את זרם העולים לארץ, להקים מושבות ולבססן, וכך להקים את המדינה בפועל. ככל שיגורו בארץ יהודים רבים יותר, כך יהיה קל יותר לשכנע אחר כך את אומות העולם לקבל את קיומה של המדינה היהודית.

תנועה מרכזית שפעלה כך היא תנועת חובבי ציון, שהייתה איגוד של כמה אגודות ציוניות. הוגי דעות מרכזיים בתנועה זו היו משה לייב ליליינבלום, יהודה לייב פינסקר והרב שמואל מוהליבר. התנועה אספה כסף לרכישת הקרקעות בארץ, ערכה רשימות של מועמדים לעלייה ושלחה אנשים לבדוק את המצב בארץ ישראל ולרכוש קרקעות.

הציונות המדינית –

הגישה של הציונות המדינית הייתה שיש לפעול למען הקמת המדינה במישור המדיני ובאופנים דיפלומטיים. כל התקדמות בשטח, בעלייה ובהקמת מושבות, עלולה להרגיז את השלטון העות’מאני ואת אומות העולם ולפגוע בסיכוייה של התנועה הציונית לקבל מהם אישור להקמת מדינה.

הרצל דגל בגישה זו. הוא נפגש עם הסולטן העות’מאני, עם שר המושבות הבריטי ועם קיסר גרמניה, אך נכשל בכל ניסיונותיו המדיניים. הצלחתו הגדולה הייתה בהקמת הקונגרס הציוני, ושם בפעם הראשונה נועדו נציגי כל התנועות הציוניות ודנו בשאלת העם היהודי וארץ ישראל.

הציונות הרוויזיוניסטית –

תנועה זו, בראשות זאב ז’בוטינסקי, דגלה במאבק מדיני המקביל למאבק צבאי כפתרון לבעיית יהודי הגלות שתסתיים בהקמת מדינה עברית בארץ ישראל משתי גדות הירדן. על המאבק המדיני להיות תקיף, ולפי שיטת הרוויזיוניסטים הייתה הציונות צריכה להצהיר בשעתו בגלוי, עוד בשנות העשרים, כי מטרתה הסופית היא יצירת רוב יהודי בארץ ישראל והקמת מדינה עברית.

התנועה הקימה את מחתרת אצ”ל (ארגון צבאי לאומי) כדי לצאת לפעולות במאבק צבאי כנגד הממשל הבריטי ומוסדותיו וגם כדי שייתן תגובה הולמת על הטרור הערבי. התנועה אף ארגנה עליית המוני מעפילים לא חוקיים לארץ.

התנועה התנגדה למפעל הקיבוצי ולאידאולוגיה העומדת מאחוריו בטענה כי זו אידאולוגיה זרה המולבשת על הציונות וכי ההתיישבות בארץ זקוקה לאנשים עשירים שישקיעו בה את כספם.

הציונות הסוציאליסטית –

התנועה המרכזית שהובילה זרם זה היא פועלי ציון, שחשבו כי עתידו של העם היהודי נתון בסכנה והדרך היחידה להצילו היא להקים אותו מחדש כעם בריא המושתת על המגזר היצרני של פועלים. חלק מהאנשים ראו באידאולוגיה זו דרך חיים שאפשר ליישם גם במקום מושבם בגלות, ללא קשר לארץ ישראל עצמה, אך מנהיג המפלגה דב בר בורוכוב סבר כי את מדינת הפועלים של העם היהודי אפשר להקים רק בארץ ישראל. מדינה עתידית זו אמורה לכלול מוסדות שיתופיים, תתנהל בשוויון, אזרחיה יתפרנסו מעבודת כפיים ומחקלאות, וההשכלה, התרבות והאומנות יהיו פתוחים לכול. תנועה זו הקימה את רוב הקיבוצים והמושבים השיתופיים.

הציונות הדתית –

התנועה המרכזית שהובילה אידאולוגיה זו היא המזרחי, בראשות הרב יצחק ריינס, שהאמינה שיש קשר חזק בין עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל. גישתה הייתה שהגלות אינה יכולה עוד לשמש מקום מושבם של היהודים, אך מטרת הציונות אינה לדאוג רק לפתרון פיזי ליהודים אלא עליה לעורר חזרה ליהדות המסורתית ולהיות תרופה רוחנית לעם. התנועה הייתה ערה לכך שרובן המוחלט של התנועות הציוניות חילוניות אך דגלה בערך הדתי של הפעולות הציוניות שלהן.

תנועת המזרחי פעלה ליישב את הארץ, לתרום לאחדות ישראל ולבסס את מדינת ישראל כמדינה בעלת צביון דתי יהודי.

נספח 3

תמונות:

הרב שמואל מוהליבר