תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

חלק א: חזון העצמות היבשות

חלקו את החברים לכמה קבוצות. תנו לכל קבוצה את הטקסט התנ”כי של חזון העצמות היבשות
ואת השאלות (אפשר גם לקרוא מתנ”כים).

יחזקאל לז, א–יד:

“הָיְתָה עָלַי יַד ד’ וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ ד’ וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה, וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת. וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם סָבִיב סָבִיב, וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל פְּנֵי הַבִּקְעָה וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד. וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה, וָאֹמַר אֲ-דֹנָי ד’ אַתָּה יָדָעְתָּ. וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא עַל הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת שִׁמְעוּ דְּבַר ד’. כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי ד’ לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה: הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם. וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּידִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ד’. וְנִבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי, וַיְהִי קוֹל כְּהִנָּבְאִי וְהִנֵּה רַעַשׁ וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת עֶצֶם אֶל עַצְמוֹ. וְרָאִיתִי וְהִנֵּה עֲלֵיהֶם גִּדִים וּבָשָׂר עָלָה וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר מִלְמָעְלָה, וְרוּחַ אֵין בָּהֶם. וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנָּבֵא אֶל הָרוּחַ, הִנָּבֵא בֶן אָדָם וְאָמַרְתָּ אֶל הָרוּחַ  כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי ד’ מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה וְיִחְיוּ. וְהִנַּבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי, וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ וַיַּעַמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם חַיִל גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד. וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה, הִנֵּה אֹמְרִים יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ נִגְזַרְנוּ לָנוּ. לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי ד’, הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי, וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל. וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ד’ בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי. וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַתְכֶם, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ד’ דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי נְאֻם ד'”.

בקשו מהחברים להגדיר את כל מאפייני המשל:

• מהי הבקעה?
• מהן העצמות היבשות?
• מהי הרוח שבאה בהן?
• איזה חלק בהיסטוריה של עם ישראל נרמז בכל אחד מחלקי הנבואה?

לאחר שהחברים יקראו וידונו בחזון חלקו לכל קבוצה שני פירושים ותנו להם ללמוד את הפירושים לימוד עצמאי.

מלבי”ם – העצמות

“‘ויאמר אלי בן אדם’, באר לו הנמשל ‘שהעצמות האלה הם בית ישראל’, שהם יבשות מאד ואין להם הכנה לתחיית הגויה הכוללת, כי לא נשאר להם קוסטא דחיותא [מידת החיים של הלב], לא מלך ושרים לא גבורה והתעוררות חיל, עד שהם בתכלית היאוש ‘שאומרים שהעצמות נתיבשו ואבדה כל תקוה’, כי התקוה היא הקוסטא דחיותא, וגם ‘נגזרנו’ ונפרדנו מן כלל עצמות הגוף, וגם אין להם קוסטא דחיותא מצד המע”ט שהם דומים כאלה העצמות שלא היו מוכנים לתחייה ע”י רוע מעשיהם, ובכ”ז אינם כגוף שנתבלה ונעשה רקב, כי העצמות קיימות וכלל האומה עומדת לעד, רק נתפזרה לארבע רוחות השמים”.

רד”ק – הרוח

“ויאמר מארבע רוחות בואי הרוח – זו היא רוח החיים, לפיכך אמר ‘מארבע רוחות’, כלומר מאיזה עבר שתהיה תבא, כי הוא מהאויר. ומה שאמר ‘ונתתי רוחי בכם’ היא רוח השכל, לפיכך אמר רוח, והעד – שאמר אחר שאמר ‘והעלתי אתכם מקברותיכם'”.

כוזרי ב, ל – החיים

“אנחנו העצמות היבשות, ומאמינים שיהיו חיים בעצמות, גם כשהן נראות רק עצמות, הן קשורות לחיים”.

עין איה ברכות ה, סג – כוח החיים בעצמות

“עצמות נקראו בשמם על שבהם נצטמצם כח חיים עצום מאד אלא שההרגשה שבהם מעוטה, ובשעה שכבר אפס כח החיים הטבעים מכלל הגויה עודנו שוכן בעצמות. וזה יובן בכל כח השוכן צפון מאד בתוך תוכו של החי ואינו מורגש כ”א ע”י כח מעורר עצום מאד, ראוי שיאמר שבא מהעצום בעצמות” (הסבר: בעצמות יש ריכוז גבוה של אנרגיית חיים, אך אין הרגשה. כלומר, מדובר במצב שקיים כוח בסיסי, מרוכז, המאפשר את המשך ההישרדות, אבל אלו אינם חיים במובן המלא של המילה).

סיכום והסבר פשט הנבואה:

בבקעה שיחזקאל רואה יש מחזה קשה: עצמות יבשות, פזורות, שאינן ממלאות את תפקידן ואינן יוצרות גוף, צורה או אישיות. הקב”ה שואל את יחזקאל: “התחיינה העצמות?” האם עצמות, שנראות חסרות רוח חיים, יכולות לחזור ולחיות? הקב”ה קורא ליחזקאל לדבר אל העצמות, להביא את דבר ה’ לעם ישראל, שחש חוסר תקווה, ולומר שהקב”ה יפיח רוח חיים בעצמות.

הנמשל וסיכום:

העצמות היבשות הן תיאור של עם ישראל בגלותו, שלאחר החורבן חשוב כמת, ונראה שאינו יכול לחזור למה שהיה. אך בנבואה יש בשורה גדולה: העם יקום לתחייה, יתאחד מפזורותיו, יבוא אל אדמתו, יבנה את ארצו ויביא את הגאולה, בהתחלה בבניין פיזי, העצמות יתחברו זו לזו, ולאחר מכן בבניין רוחני, תשרה בהן רוח ד’. הרעש מבטא את עוצמתו של תהליך התחייה של עם ישראל, שאינו דבר קטן ושולי אלא מרעיד את כל המציאות ומביא את כל העולם למקום חדש, לגאולה שבה הקב”ה מופיע בארץ על ידי עם ישראל.

חלקי הנבואה נראים בבירור בהיסטוריה של עם ישראל, שהתעורר לפעול למען גאולתו, התקבץ אל ארץ ישראל ועסק בבנייתה הפיזית והרוחנית.

חלק ב: אופייה של הגאולה

הקריאו לחברים את דבריו של דוד בן-גוריון על התחייה הלאומית של עם ישראל. דונו עם החברים:

• מה לדעת בן-גוריון מביא לידי בנייתה של ארץ ישראל?
• אילו מניעים דחפו ליישוב הארץ ולהקמת מדינה?
• לאיזו רוח מתכוון בן-גוריון?
• האם לדעתו יש ייחודיות בתחייה הלאומית של עם ישראל דווקא?

דוד בן-גוריון, יושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית, יושב ראש ההנהלה הציונית, יושב ראש מנהלת העם וראש ממשלת ישראל הראשון. ‘פרשת דרכים’, 1915:

“ארץ ישראל תיבנה אך ורק בידי עם חרוץ, עשיר בחומר וברוח, אשר יבוא אליה מבחוץ בגזירת צורך היסטורי חיוני ליצור לעצמו מולדת, כשהוא מצויד במכשירי המדע והטכניקה המודרניים ומוכן בכל מחיר להפוך את השממה והחרבה לנווה פורח עמוס תנובה ועשיר תרבות ורב אוכלוסין, כאשר עשו המהגרים האנגלים בצפון אמריקה והמהגרים ההולנדים בדרום אפריקה”.

שאלו את החניכים:

אם כן, היכן נראה כאן חזון העצמות היבשות של יחזקאל?

איפה הקב”ה בסיפור?

האם דבריו של בן-גוריון סותרים את הימצאותו של המניע האמיתי לתחיית ישראל? נראה שהם הסתדרו מעולה, ולא היו צריכים שום עזרה א-לוהית.

סיכום: כשמסתכלים על הדברים ממבט אמוני, ברור שהקב”ה מוביל את עם ישראל מהלך א-לוהי בדיוק כמו בחזון העצמות היבשות. הגאולה אולי נראית כאלו היא מתרחשת מעצמה, בדרך הטבע, אך באמת רוח ה’ היא שנמצאת שם מאחוריה קלעים ומקדמת את עם ישראל בכל קורותיו.

נסיים בדבריו של הרב קוק, אורות התחיה לב:

“אפיה של הגאולה הבאה לפנינו, שראשית צעדיה הננו חשים ומרגישים, הוא בתוכיותה של כנסת ישראל. מתפתחת היא האומה, בכל כחותיה, מגדלת היא את רוחה, את טבעה ואת עצמיותה, אינה מכרת עדיין את עומק הישות העליונה שהיא כל יסוד תקומתה. עינה לארץ, ולשמים עדנה לא תביט. […] שם שמים לא שגור בפיה, אומץ וגבורה רודפת היא, אבל באמת הכל קודש וא-להי הוא”.

הסבירו: לגאולה שלפנינו יש אופי מיוחד, תוכי, פנימי. אנחנו מרגישים את הגאולה, אנחנו מרגישים את הכוחות של האומה מתפתחים וגדלים, את חיי החומר והרוח מתגברים ואת בניית הארץ, הצבא, והכלכלה. אך למרות הבהירות שבגאולה יש חלקים בעם ישראל שאינם רואים בזה מהלך א-לוהי ואינם מכירים ברוח ה’ הדוחפת ומניעה את התהליך. יש פער בין החוץ לפנים, בין המציאות ובין האמת הגדולה שמסתתרת בנשמת האומה. מבחוץ נראה שהאומה קמה מסיבות חיצוניות, לאומיות וחברתיות שדומות לסיבות לתקומת כל שאר האומות, אך בפנים הסיבה גדולה ועמוקה, והיא היותנו עם ד’, שיש לו תפקיד ושיביא את העולם כולו לגאולה, להכרה במציאות ד’ ולידיעת כבודו ולהופעת שם שמיים.

סיכום: פתחנו את הלימוד בחזון העצמות היבשות, המשכנו בדבריו של בן-גוריון וסיימנו בדברי הרב קוק. בכל התהליך חידדנו את ההבנה שהרוח המובילה את תחיית וגאולת ישראל היא רוח ה’.