תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הלימוד

מקורות להרחבה:

“במונחים מודרניים, איסורי העבודה השונים החלים על ההון האנושי מקטינים את האי-שוויון מבחינת הפנאי ומבחינת מימוש ההון האנושי והשבחתו בהקשרים החוץ יצרניים. בפרספקטיבה דתית, יצירת מתחמי זמן להוויית החולין ולהוויה הדתית – באמצעות הטלת איסורי עבודה – מקטינה את האי-שוויון, ואולי אף יוצרת שוויון, ביחס להוויה הדתית.
מנקודת מבט אחרת אפשר לראות בשמיטה גם מכשיר להעצמת תודעתו של האדם בדבר מעמדו ומהותו, שכן היא מציבה על סדר היום את השחיקה בערכו של הקניין (‘הפקר’) ואת האיסור על עבודת החקלאות. הקביעוֹת ‘כִּי לִי הָאָרֶץ’ ו’כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי’ יוצרות שיווי משקל שוויוני חדש בין בני האדם. גם השבת, המועדים ויתר המוסדות המשפטיים שנזכרו לעיל, עומדים ביסודו של הצדק החלוקתי המקראי ומעניקים לו עוצמה רבה. במינוח מודרני הרי שלפנינו צדק חלוקתי המבוסס על כבוד האדם וחירותו” (דוד גליקסברג)

פתיחה

“וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה” (שמות כג, י–יא).

“מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה. וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ (=כל מי שחברו חייב לו כסף) לֹא יִגֹּשׂ (=יגבה) אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לה'” (דברים טו, א–ב).

• מה החוט המקשר בין שמיטת הקרקע לשמיטת ההלוואות?
• מה אנו לומדים על אופייה של השמיטה מהפסוקים האלו?

שלב א

השמיטה ידועה בהיותה מצווה חברתית. איזה חסד יותר גדול יש מהפקרת השדה והפירות לשנה שלמה? עד שמביטים קצת לעומק.
הפסוקים אומרים זאת במפורש, וכך פירש גם הרמב”ם:

“ואמנם כל המצוות אשר ספרנום ב’הלכות שמיטה ויובל’ מהם – לחמלה על בני אדם והרחבה לבני אדם כולם – כמו שאמר ‘ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה וגו” ושתוסיף הארץ תבואתה ותתחזק בעמדה שמוטה; ומהם – חנינה בעבדים ועניים – רצוני לומר השמטת כספים והשמטת עבדים…” (מורה נבוכים)
אם כך, איזו תועלת יש בשמיטה לעניים?

שלב ב 

“ועוד יש תועלת נמצא בדבר, לקנות בזה מידת הותרנות, כי אין נדיב כנותן מבלי תקווה אל הגמול.
ועוד יש תועלת אחר נמצא בזה, שיוסיף האדם בטחון בשם ברוך הוא, כי כל המוצא עם לבבו לתת ולהפקיר לעולם כל גדולי קרקעותיו ונחלת אבותיו הגדלים בכל שנה אחת, ומלומד בכך הוא וכל המשפחה כל ימיו, לא תחזק בו לעולם מידת הכילות (=הקמצנות) הרבה, ולא מיעוט הביטחון” (ספר החינוך)

• לפי ספר החינוך, למי מועילה מצוות השמיטה?

“רצה השם-יתברך שיהיו שוים עניים ועשירים, כי העני כל ימיו מכאובים וכעס, ועניינו כי אין לו מה לאכול ובכל עת ובכל עונה עיניו נשואות לשמים, וחייו תלויים לו מנגד, והעשיר כל ימיו בשמחה וטוב לב משתה תמיד בעניין שבעושרו וברוב לבבו שוכח העני ואינו יודע במכאוביו, ולכן רצתה התורה להביא שנת השמיטה והיובל שיהיו ב’ שנים רצופות קדושות באופן שאפילו העשיר נושא עיניו לשמים, אחר שאין זורעים וקוצרים, ואומר מה אוכל ומה אשתה כדי שידע ויזכור צער העני” (ר’ אברהם סבע, ספר צרור המור).

• מהו ייעודה של מצוות השמיטה, לפי ספר צרור המור?
• לפי כל אחד מהמקורות, איך השמיטה עוזרת לעניים?

שלב ג

שני הקטעים, כל אחד בדרכו, מצביעים על צד חינוכי: השמיטה מלמדת את האדם לדאוג לעני בכל השנים. כיוון אחר אפשר לראות במקורות שלהלן:

“והיתה שבת הארץ וגו’ – אף על פי שאסרתים עליך, לא באכילה ולא בהנאה אסרתים, אלא שלא תנהוג בהם כבעל הבית, אלא הכל יהיו שוים בה, אתה ושכירך ותושבך” (רש”י)

“וגם ללמוד מזה, שלא יתנשא העשיר על העני – אמרה תורה שבשנה השביעית כולם שווים, יחד עשיר ואביון יש להם רשות בגנות ובשדות לאכול לשבעה” (רבי צבי קאלישר).

• מה ההבדל בין נתינת צדקה לבין מצוות השמיטה?

שאלה דומה אפשר להפנות אל שמיטת הכספים: למה לתת הלוואה ולשמוט אותה, ולא לתת צדקה מראש?

“המלוה, שהוא ‘בעל’ זכות התביעה ועל ידי כך נעשה אדון ללווה, מוותר לתמיד על הפעלת הזכות הזאת. אולם הלווה נשאר חייב לו לתמיד מבחינה מוסרית, ואם הוא מציע לו מרצונו לסלק את חובו, הרי המלוה חייב אמנם לומר ‘משמט אני’… אולם אם הלווה עומד על דעתו ורצונו לסלק את החוב, הרי המלוה רשאי לקבל את חובו מידיו…. ומבחינה זו שונה דין שביעית מדין ריבית, שהרי אסור ללווה לתת ריבית כדרך שאסור למלוה לקחת ריבית. לווה המסלק מרצונו את החוב שנשמט בשביעית פועל ברוח התורה: ‘המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו’… סילוק החוב נמסר לשיקול דעתו של מי שנתחייב בו, ועצם האמון שהתורה רוחשת לו תתן לו תחושת התרוממות מוסרית, במקום שעד כה סבל החוב העיק עליו. פריעת החוב מרצונו החופשי תהיה לו עתה עניין של כבוד” (רש”ר הירש על דברים טו).

• מה ההבדל בין צדקה לשמיטת כספים?

סיכום

השמיטה היא מצווה חברתית, אך במבט הראשון היא עלולה להטעות: התועלת שלה לעניים אינה ישירה. ראינו שני כיווני הסבר. ראשית, המצווה מחנכת את האדם לתת מרכושו, שנית, השמיטה מאפשרת לעני להתפרנס בכבוד מן ההפקר ולא מן הצדקה.

• מה דעתכם על שני הטעמים? איזה מהם משכנע אתכם יותר?

אפשר להרחיב את הדיון על כל אחד מהטעמים:

• מה מועיל יותר, חינוך לצדקה או כפיית צדקה? מה היתרון של כל אחד מהם?
  השאלה הזו כמובן אינה מוגבלת לצדקה ומתאימה לכל מעשה טוב באשר הוא.
• מה חשוב יותר, הרווחה הכלכלית של העני או הכבוד שלו? במה נבחר כאשר נצטרך להכריע ביניהם?

נספחים

נספח 1 –

“אמנם יש סוברים שעיקר מגמת השביעית שיאכלו כולם בשווה מהפירות, אולם בפועל, בעקבות איסור הזריעה והזמירה יבול השביעית היה מצומצם מאוד, שכן דרך כלל רוב ניכר של יבול השדות הוא מגידולים חד שנתיים של תבואה, קטניות וירקות, והם אינם קיימים כלל בשביעית מפני איסור הזריעה והשתילה. ואף כמות הפירות שצמחו על העצים הצטמצמה הואיל ואסור לזמור ולעשות מלאכות שמועילות לצמיחתם. ניתן להעריך שהיבול שצמח מעצמו בשביעית היה כ-20% מיבול שאר השנים…” (פניני הלכה)

• לפי הרב מלמד, למה השמיטה אינה משתלמת לעניים?