דמות החודש -הרב משה צבי נריה זצ”ל

כאשר הגיע הרב נריה בכ’ תמוז ארצה, שם פעמיו ישירות לביתו של הרב קוק שקלט אותו באהדה והכניסו לחוג הישיבה. שנותיו בישיבה היו שנים משמעותיות בעיצוב דרכו בחיים.
.

שנים מאוחר יותר כתב הרב נריה:

.
“בארץ ישראל, בישיבת הרב, למדתי להעמיד במרכז חיי את היהדות הציבורית, הלאומית. למדתי שכל אדם מחויב לחשוב על עם ישראל, לדאוג לעם ישראל, לראות את עצמו ערב  לעם ישראל”.
.

תחושות אלו, הניעו את משה צבי שכונה “נריה” בפי חבריו, להצטרף אל סניף בני עקיבא בירושלים ומאז הקשר עם בני עקיבא לא פסק עד יומו האחרון. החל בכתיבת ההמנון ועד ריכוז סניפים, ארגון פעילויות וקשר שוטף עם החניכים.

.

באחד מסמינריוני המדריכים בשנת תרצ”ט ,החליט הרב נריה שאין אפשרות למנוע את הסחף של הנוער הדתי אל עבר החילוניות ללא מוסד חינוכי “משלנו”. וכך נוסד הרעיון , והוקמה מתוך קשיים, ישיבת בני עקיבא “כפר הרא”ה” שהתחילה מישיבה קטנה עם 13 תלמידים והלכה ושגשגה והייתה לאם הישיבות.

?

מישיבות אלה צמחו ועלו רבבות תלמידים ותלמידות,חניכים וחניכות, שהגשימו וממשיכים להגשים את חזונו של הרב נריה זצ”ל ושל רבו- הרב קוק זצ”ל.
.

רבות סופר על הרב נריה – המחנך, ראש הישיבה, הדמות – האדם שדאג לכל תלמידיו לפרטים הקטנים ביותר, הכניס רוח חיות ושמחה לכל דבר שעשה ויצק תוכן של אמונה ובטחון אמיתיים.
.

אורי אליצור כתב עליו:

.
“לרבי עקיבא, היו לפי האגדה, 24,000 תלמידים. תמיד חשבתי שזו מן הפלגה של אגדות… שהרי אין אדם יכול בשנות חייו בעולם הזה להעמיד באמת רבבות תלמידים, פשוטו כמשמעו. והנה, איתנו בימינו, ישנו איש שיש לו ממש כפשוטו – רבבות תלמידים חיים וקיימים ונוהגים כבוד זה בזה”.
.

מספר בנו, הרב פתחיה נריה:

.
“…בז’ כסלו חל יום פטירתו של הרב חרל”פ זצ”ל שאבא ראה בו את מורו ורבו אחר הסתלקותו של הרב  קוק  זצ”ל. בליל  ז’ כסלו, כשעמדתי לידו והוא חלוש ביותר, הצעתי לו ללמוד כדרכו ביום זה משהו  מדברי  הרב  חרל”פ. הוא  הנהן  בראשו  לשאלתי  מאיזה  ספר [מספריו הרבים] של הרב חרל”פ  רצונו  ללמוד, השיב  בלחש “על  קדושת  התורה”. לא  הכרתי ספר כזה, אך נטלתי לידי את  ספרו  של  הרב  חרל”פ “מי מרום” על פרקי אבות. בסוף הפרוש על פרקי אבות, נפתח הספר בדיוק  במאמר “על  קדושת  התורה  וארץ  ישראל”. הקראתי  לו  קטע  מתוך  דבריו  המרוממים  של  הגאון הצדיק. כששמע אבא את הדברים התרגש מאד, ולמרות  רפיון  כוחותיו  קרא  בקול  גדול:
.

“קר לי… תחממו  אותי  בדברי  תורה  תאחזו  בארץ  ישראל  ובקדושתה. תנו  לי  להגיד  שלום  לארץ  ישראל  ולהיפרד  ממנה  באהבה, בשמחה וברצון.

קדושה אני מבקש

קודש  קודשים  אני  מבקש

תנו לי  קדושת ארץ ישראל

תנו לי קדושת אהבת ישראל

תנו לי הרגשת קדושת ארץ ישראל

תנו לי הרגשת קדושת עם ישראל.

אז  קרא  כמה  פעמים  בקול גדול, ואנו  אתו, “שמע  ישראל  ה’  אלוקינו  ה’ אחד” וסיים במילים

“נתקדש כולנו”, ונדם”.