תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה:

שלב א: פתיחה

פרסו על הרצפה גיליון נייר שמצוירים בו קווי מתאר של דמות. דמות זו היא האדם החולם שאנו רוצים לבנות.

אפשרות א’:
פזרו פתקי תכונות (נספח 1), והחניכים יצטרכו לבחור בין חמש לשבע תכונות שהן החשובות ביותר לאדם חולם, ולהדביק אותן על הדמות. כדאי להביא גם פתקים ריקים וכלי כתיבה כדי שהחניכים יוכלו להוסיף תכונות מעצמם.

אפשרות ב’:
חלקו לכל חניך וחניכה פתק תכונה (נספח 1), ואת שאר הפתקים סדרו בערמה במרכז החדר. כל חניך בתורו ייקח פתק מהערמה, יבחר איזו מהתכונות שבפתקים שבידיו חשובה יותר לאדם החולם, וישאיר אותה אצלו. את הפתק השני הוא ישים חשוף על הרצפה, והחניך הבא יכול לבחור אם לקחת פתק מהערמה או לקחת את הפתק שהחניך הקודם זרק. כשייגמרו הפתקים שבערמה אספו את הפתקים שיישארו אצל החניכים והדביקו אותם על הדמות (בשבטים גדולים חלקו את החניכים לקבוצות קטנות, עד עשרה חניכים בקבוצה, וכל קבוצה תצטרך להחליט יחד איזה פתק להשאיר אצלה).

שלב ב: איך חלום נולד?

השאירו בצד את הדמות והתכונות שבניתם; תחזרו אליה בהמשך הפעולה. כעת נעמיק בדמויות שהובלו על ידי חלום ונתמקד בחמש תכונות שהובילו אותם. חלקו את החדר לחמש תחנות, וחלקו את השבט לחמש קבוצות או פחות.
כל קבוצה תקבל דף ותמלא בו את הדברים שנדרשים כדי להגשים חלום בעקבות מה שתראה בתחנות (נספח 2).
בכל תחנה יש חלק עיקרי ובחלק מהתחנות אפשרות להעשרה. שימו לב! שמות התחנות הם רק בשבילכם; החניכים אינם אמורים לדעת מה שם התחנה.

תחנה 1: רצון לשנות
סיפור על אדם שאינו רוצה שינוי ומעדיף להמשיך בחיים הרגילים שלו ולא לנסות דברים חדשים גם אם הוא יכול להגיע הרבה יותר רחוק, וסיפור על דמות חולמת ששינתה מציאות (נספח 3).

תחנה 2: סבלנות
פאזל הסבר על התחנה ומקור על חלום דורות (נספח 5).

תחנה 3: אמונה בהתגשמות החלום
קטעים וסרטון לבחירה על הצורך באמונה שאכן יש לנו אפשרות להגשים את החלום (נספח 7).

תחנה 4: חיבור למציאות
תחנה זו יפעיל אחד המדריכים. המטרה שלנו היא לחלום חלומות גדולים ולשאוף רחוק, אבל עם זאת צריך לשים לב שלחלום שלנו יש בסיס מציאותי.
חלקו את השבט לשתי קבוצות. כל קבוצה תקבל דף וטוש ותצטרך לצייר את הציור שתיתנו להם (נספח 8). לקבוצה אחת תאפשרו להתבונן בציור, ומהקבוצה השנייה תבחרו נציג: רק הוא יוכל להתבונן בציור, ויצטרך לתאר לחבריו לקבוצה מה לצייר. לאחר שיסיימו השוו בין שני הציורים. ברור שהציור של הקבוצה הראשונה יהיה קרוב יותר לציור המקורי.
הסבירו לחניכים שכל חלום צריך להיות מעוגן במציאות ולא להיות רק דיבורים באוויר. החלום צריך להיות מחובר למציאות ובעל היתכנות להתגשם.

תחנה 5: דבקות במטרה
שחקו 21.

אפשרות א: עומדים במעגל גדול וצריך למסור כדור 21 פעמים בלי שייפול על הרצפה.

אפשרות ב: מפזרים דפים על מספרים מ-1 ועד 21, וצריך לדרוך על המספרים לפי הסדר בלי ששניים ידרכו יחד על אותו מספר ובלי לתאם ביניהם. אם שניים דרכו יחד, מתחילים מההתחלה.

שלב ג: איסוף וסיכום

עשו סקירה קצרה של התחנות: ראינו שבשביל לחלום צריך לרצות לחולל שינוי, להתאזר בסבלנות ולדבוק במטרה, להאמין שהחלום באמת יכול להתגשם ולהיות מחוברים למציאות כדי להצליח להגשים אותו.
החזירו למרכז המעגל את הדמות והתכונות מתחילת הפעולה ושאלו את החניכים: האם באנשים שפגשתם בתחנות יש מהתכונות ששמתם פה? אמרו להם להתבונן בדף שמילאו לאורך התחנות ושאלו אותם אם יש תכונה שהם רוצים להוסיף או להחליף.

סיכום

בפעולה פגשנו דמויות שהובלו על ידי חלום. דרך הדמויות אספנו תכונות וכלים שצריך בשביל לחלום גדולים ובנינו את דמות החולם האידיאלי מבחינתנו. את התכונות האלה נרצה לאמץ, ומתוכן לחלום גם אנחנו כיום, במציאות שלנו.

נספחים:

נספח 1: תכונות

פתקים קטנים שעל כל פתק מופיעה תכונה:
מנהיגות, רצון, ידע, רצינות, סדר וניקיון, יוזמה, שקט, משמעת עצמית, אחריות, חריצות, דייקנות, הגינות, מסירות, יושר, סקרנות, נאמנות, יצירתיות, אסרטיביות, חברותיות, רוח התנדבות, אכפתיות, סבלנות, בגרות, מקצועיות, התמדה, עצמאות, יכולת עבודת צוות, דינמיות, מציאותיות, דמיון, אמונה, אופטימיות.

נספח 2

דף מלווה בתחנות, בסוף הדף לשים 5 מלבנים ריקים עם אפשרות לכתוב בתוכם מילה או שתיים.
“גדולים החולמים חלומות גדולים, והופכים חלומות למציאות” (הרב נריה זצ”ל)
איך נהפוך חלום למציאות?
עברו בתחנות, ואחרי כל תחנה רשמו באחד המלבנים תכונה הנצרכת בשביל לחלום, על פי מה שלמדתם בתחנה.
1.
2.
3.
4.
5.

נספח 3 – תחנה 1

מכירים את האנשים שהם פשוט רגילים, לא בולטים לטוב ולא לרע? תומר הוא כזה. כשהיינו ילדים הוא היה ילד כמו כולם, בא בבוקר לבית הספר, משחק איתנו בהפסקות. כולנו הכרנו את אימא שלו, כי היא הייתה המוכרת בסופר השכונתי, אבל לא ידענו באמת מה אבא שלו עושה. השמועות אמרו שהוא מובטל ושהמצב הכלכלי במשפחה שלו לא משהו. זה לא הפריע לו להיות ילד כמו כולנו.
רק בדבר אחד הוא לא היה רגיל – הוא היה גאון. כשאנחנו התחלנו ללמוד אותיות, הוא כבר קרא שוטף. כשאנחנו הסתבכנו עם התרגיל הראשון, הוא כבר סיים את המבחן. המורים היו מופתעים מיכולות התפיסה שלו והציעו לו ללכת לתוכנית מחוננים, אבל להורים שלו לא הייתה פניות לבדוק מה זה בדיוק אומר, וזה לא קרה.
בכיתה י”ב, כשהתחלנו לקבל שיבוצים לצבא, כולם אמרו שזה פספוס שתומר לא הולך ל-8200. עם השכל שלו הוא יכול להציל את המדינה. אף אחד במשפחה של תומר לא היה ב-8200, אז הוא לא ניסה לבדוק מה זה. צבא זה צבא, מה זה משנה אם הוא יהיה במודיעין או בתובלה? אז הוא היה בתובלה. למד לנהוג במשאית ועשה את התפקיד שלו מצוין, ואפילו קיבל כמה פעמים מצטיין פלוגתי.
כשהשתחררנו והתחלנו לבדוק תארים, תומר הלך לעבוד בסופר. אימא שלו סדרה לו עבודה, זה מה שהוא מכיר, אז למה סתם לנסות משהו חדש?

אילו הייתם פוגשים את תומר, מה הייתם אומרים לו? אתם חושבים שהבחירות שלו בחיים נכונות?

עדי אלטשולר
כשהייתה עדי אלטשולר בת 12, היא הלכה להתנדב בעמותת איל”ן, עמותה לילדים עם צרכים מיוחדים. בעמותה שיבצו אותה להיות חונכת אישית של כפיר קובי, ילד בן שלוש עם שיתוק מוחין. היא התחברה אל כפיר מאוד, ודרך ההיכרות והחברות נחשפה לעולם החינוך המיוחד.
בריאיון שנערך איתה באתר טיים סיפרה אלטשולר: “נכנסתי לתסכול מאוד עמוק. אני בתיכון, בקרוב אתגייס לצבא, אתחתן, אהיה סטודנטית, ולכפיר כל זה לא יקרה. אין לו מקום בחברה שלנו. מהר מאוד השעה השבועית שלנו הפכה לשעתיים ארבע פעמיים בשבוע. הוא היה גר שתי דקות הליכה מהבית שלי, ונוצר קשר מאוד עמוק ביני לבין המשפחה שלו. זה נהיה ממש בית שלי”.
כשהייתה בת 16 הצטרפה אלטשולר לתוכנית LEAD, ארגון לפיתוח מנהיגות צעירה, ובהשראת הקשר עם כפיר ומשפחתו החליטה להקים תנועת נוער חדשה בישראל: כנפיים של קרמבו – תנועת הנוער הראשונה בישראל לצעירים עם צרכים מיוחדים.
כיום חברים בתנועה כ-10,000 חניכים.
מה ההבדל בין עדי לתומר? אל מי מהם אתם מתחברים יותר?

נספח 5 – תחנה 2

קטע זה צריך להיות בתוך מלבן המחולק לחתיכות פאזל
יופי, הצלחתם לחבר את הפאזל!
חלום צריך זמן, הוא לא קורה ברגע אחד. כמו הפאזל, שכל חלק בו נראה חסר משמעות אך בזכותו נוצר הדבר השלם, כך גם התגשמות החלום מורכבת מהחלום שהמשיך לפעם בכל הדורות, גם כשלא ראו תוצאות.
הסתכלו סביבכם בתחנה וקראו על החלומות שלא הוגשמו מייד אבל היו חלום לדורות.

קטע מחוץ לפאזל – תענית כג ע”א (תרגום)
יום אחד היה הולך בדרך. ראה אדם אחד שהיה נוטע חרוב. אמר לו: זה, עד כמה שנים טוען? אמר לו: עד שבעים שנה. אמר לו: ברור לך שתחיה שבעים שנה? אמר לו: העולם הזה, מצאתי בו חרובים. כשם ששתלו לי אבותיי, אני שותל גם כן לבני.
באילו תחומים אתם רואים סביבכם שאנשים ‘שתלו’ בשבילכם? הייתם עושים זאת גם?

נספח 6 – תחנה 3

מתוך יומנו של הרצל: לאחר הקונגרס הציוני הראשון בבאזל 1897
“אילו באתי לסכם את קונגרס באזל [הקונגרס הציוני הראשון] באמירה אחת, שעליי לבטאה בפומבי, הרי הייתה זו: ‘בבאזל יסדתי את מדינת היהודים’. […] לו אמרתי זאת היום בפומבי, הייתה התשובה צחוק מכל עברים. אולי בעוד חמש שנים, לכל היותר בעוד חמישים שנה, יכירו בה הכול!”
נסו לחשוב על המציאות שבה הרצל חי. הארץ שוממת, וכל היהודים כבר אלפיים שנה בגלות. איך הייתם מגיבים אילו הייתם שומעים את חלומו? מה גרם לו להאמין כך?

נספח 7 – תחנה 4