מעבר לתפריט (מקש קיצור 1) מעבר לתפריט תחתון (מקש קיצור 2) מעבר לאזור חיפוש (מקש קיצור 0) מעבר לתוכן העמוד (מקש קיצור 3)

"בעוז רוחנו": הציפייה לישועה בעם ישראל

"בעוז רוחנו": הציפייה לישועה בעם ישראל

סוג הפעולה
דף לימוד | פעולה
מתאים לגיל
חבריא ב'
משך הפעולה
עד שעה
נושא
מדינת ישראל | עם ישראל | כלל ופרט | ציונות
  • מתאים לשבת
  • פעולה ממערך
0 מדריכים אהבו את הפעולה

תקציר הפעולה

נפש יהודי הומייה! ראינו מהי תנועת האדם ההומה וכיצד היא משפיעה על פעולותיו ועל ביטוי כוחו בעולם. כעת ננסה לראות כיצד תנועת ההמיה פועלת במישור הכללי: להיכן עם ישראל מוביל את חייו ומהיכן הוא שואב את כוחו? מהי ערכה של ההמיה היהודית ומה הבשורה שלה בדורות שלנו? כיצד אנחנו יכולים להיות שותפים במהלך הכללי של חזרת עם ישראל לארצו ולחייו על פי התורה בדורות של גאולה?

מטרות הפעולה

  1. החברים יבררו מהיכן עם ישראל שואב את כוחו להיות עם הומה ופועל.
  2. החברים ידונו בשאלה אם תנועת ההמיה הפנימית היא תנועה גם של כלל או רק של יחידים.
  3. החברים ידונו כיצד הם יכולים להיות שותפים ולהשפיע על תנועת ההמיה הלאומית במציאות היום.

מהלך הפעולה

מקור 1 

הרב קוק, אורות ארץ ישראל יג

כל מה שהוא שגור ביחש של תורת חוץ לארץ במובן הפרטי, עולה הוא בערך תורת ארץ ישראל למובן כללי. תורת חוץ לארץ עוסקת בתקון הנפש הפרטית, בדאגתה לחומריותה ורוחניותה, לזיכוכה והתעלותה בחיי שעה וחיי עולם. אבל רק בתור נפש פרטית. לא כן תורת ארץ ישראל. היא דואגת תמיד בעד הכלל, בעד כללות נשמת האומה כולה. ציפיית ישועה היא כח המעמיד של היהדות הגלותית, והיהדות של ארץ ישראל היא הישועה עצמה”.

  • לפי הרב קוק, מה הערך של לימוד תורה בארץ ישראל לעומת לימודה בחוץ לארץ?
  • איך ההימצאות שלנו בארץ ישראל מחזקת את השייכות שלנו לציפייה ולהמיה פנימית?
  • מה מעניקה הציפייה לישועה לאדם היהודי?

סיכום ביניים: הרב קוק מסביר שהחיים בגלות אפשרו לנו לקיים את התורה והמצוות במובן הפרטי. בגלות שום דבר לאומי אינו יכול לצאת לפועל, מכיוון שאין שם אפשרות לקיים מדינה יהודית, ואילו בחזרה לארץ ישראל קיבלו התורה והשאיפות הלאומיות של עם ישראל את משמעותן האמיתית – משמעות הכלל. אנחנו צריכים להתחבר לתורת ארץ ישראל, לחזור לשאוף לא כפרטים אלא כאומה.

 

מקור 2 

“וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ” (במדבר יג, ל).

“וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה” (שם יד, כד).

כלב בן יפונה נשלח עם שאר המרגלים לתור את הארץ. אומנם במהלך ההליכה של כלב משהו משתנה, הוא רואה את אותה מציאות כמו שאר המרגלים, אבל תופס אותה אחרת, ב”רוח אחרת”. המדרש מסביר לנו מה גרם לכלב לקבל את הכוח הזה:

“וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן וַיָּבֹאוּ מִבְּעֵי לֵיהּ. אָמַר רָבָא: מְלַמֵּד שֶׁפֵּירַשׁ כָּלֵב מֵעֲצַת מְרַגְּלִים וְהָלַךְ וְנִשְׁתַּטַּח עַל קִבְרֵי אָבוֹת אָמַר לָהֶן אֲבוֹתַי בִּקְּשׁוּ עָלַי רַחֲמִים שֶׁאֶנָּצֵל מֵעֲצַת מְרַגְּלִים יְהוֹשֻׁעַ כְּבָר בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה עָלָיו רַחֲמִים שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ יָ-הּ יוֹשִׁיעֲךָ מֵעֲצַת מְרַגְּלִים וְהַיְינוּ דִּכְתִיב וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וְגוֹ׳” (בבלי, סוטה לד ע”ב).

“הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם. הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ” (ישעיהו נא, א–ב).

  • מדוע הלך כלב לחברון להתפלל בקברי האבות?
  • איך ההליכה של כלב לחברון עזרה לו בהחלטה ללכת לפי המיית ליבו, בניגוד למרגלים האחרים?
  • למה המשיל הנביא ישעיהו את הקשר שלנו לאבות? איך דוגמה זו מחזקת בנו את תחושת ההמיה הלאומית שלנו?

מקור 3 

כדי ללמוד את חוסנו של העץ יש להביט ולהתבונן בשורשים. ככל שהם עמוקים יותר וגדולים יותר, כך יחזיק העץ מעמד, וכל רוח שבעולם לא תעקור אותו. בשביל לדעת את קושי האבן והסגולה שבה, יש להתבונן וללמוד מהו הסלע שממנו חצבו אותה.
נכון לעכשיו עלינו להביט אל השורשים שלנו. ללמוד ולהכיר את עצמנו דרך הסגולה המיוחדת הטבועה בנו דרך ההליכות של אבותינו ואמותינו שהיו אנשי אמונה בעלי מידות אציליות הדבקים בשי”ת בכל המצבים המשתנים והמסובכים. הם השורשים של כולנו, ומתוך שנלך בדרכם נמשיך לצמוח ולפרוח. האבות הם המקור להמיה הלאומית שלנו.

הרב יהושע שפירא, זרעים, חודש ארגון תשפ”ג

“נפשנו עדיין הומייה לגאולה שלמה, לתשובה שלמה, לדבקות אלוקית שלמה, לתיקון כל האומות כולן, ורוח זו רק מתגברת ככל שאנו מתקרבים אל היעד”.

  • כיצד תנועת ההמיה מקבלת צד לאומי, כללי?
  • האם לדעתכם תנועת ההמיה של העם היא כלי או מטרה?

מקור 4 –

שירת הנוער

שירת הנוער שיר עתידנו
שיר התחדשות בניין ועלייה
מן הגולה ינהרו אחינו
ארץ מולדת שבה לתחייה

מי זה חולל הפלא – ארץ מולדת
מי זה הקים כל אלה – ארץ מולדת
זו ידך, ידך היא הזורעת
זו ידך, ידך היא הנוטעת

כל עוד הנוער לנו במולדת
קום יקום חזון עם ישראל.

  • כיצד השיר מתחבר להמיה ולתנועת פעולה לאומית?
  • האם התחושות של השליחות בשיר רלוונטיות היום?
  • אילו הייתם צריכים לחבר שיר, איזו משימה לאומית הייתם מכניסים בו?

העשרה

כוזרי מאמר חמישי סע’ כז’

“אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת-אֲבָנֶיהָ וְאֶת-עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ”. רְצוֹנוֹ לוֹמַר כִּי יְרוּשָׁלַיִם אָמְנָם תִּבָּנֶה כְּשֶׁיִּכְסְפוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לָהּ תַּכְלִית הַכֹּסֶף עַד שֶׁיְּחוֹנְנוּ אֲבָנֶיהָ וַעֲפָרָהּ.

ר’ יהודה הלוי בספרו הכוזרי מלמד אותנו שתנועת הכיסופים, תנועת ההמיה הפנימית, יוצרת מציאות: היא תנועה אקטיבית וחיה. כשעם ישראל ירצה בכל כוחו לבנות את ירושלים, את בית המקדש, ולשוב בתשובה שלמה אל א-לוהים, הכיסופים יפעלו חזק כל כך עד שזאת מציאות שתצא לפועל, שתיצור, שתבנה. “עד שיחוננו אבניה ועפרה”. כמו אדם שאינו יכול להתקיים אילולא יתגשם בחייו הדבר שהוא הכי רוצה ומתגעגע אליו.

דעתך חשובה לנו