בין דוד המלך ליהודה גליק

.

לפני כמה שנים, לאחר לימוד מאומץ של נושא הר הבית החלטתי לעלות אליו בפועל. את ההתרגשות שאחזה בי בפעם הראשונה שדרכתי במקום המקדש לא ניתן לתאר במילים. יש משהו בעוצמה של המקום הזה שהיא למעלה מכל מה שאנחנו חווים בחיי היום-יום שלנו.
.

מאז אותה פעם, עליתי על הר הבית עוד הרבה פעמים אבל את הפעם הראשונה קשה לשכוח… ובכל זאת דבר אחד לא השתנה בכל הפעמים שעליתי להר. לא משנה אם עליתי ביום חול או בחול המועד, לא משנה אם היה גשם או שהשמיים היו בהירים, לא משנה אם עליתי לבד או עם קבוצה- יהודה תמיד היה שם, תמיד בשקט ובענווה, תמיד בתפילה שקטה ובהסברים רועמים ותמיד, אבל תמיד עם אש בעיניים!
.

דוד המלך מבקש בתהלים: "שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו" ולכאורה הדברים סותרים- איך אדם יכול מצד אחד להיות במקום 'כל ימי חייו' ומצד שני לבקר במקום? אלא שבקשתו של דוד היא פשוטה הרבה יותר- ודאי שרצונו הוא להיות בבית ה' בכל רגע מחייו, אך הבקשה הגדולה יותר היא להרגיש כל פעם מחדש כמבקר, בכל פעם לחוות את הדברים כאילו זו הפעם הראשונה, בכל פעם להיות עם אותה אש בעיניים כאילו דבר לא השתנה. בעצם, לנסות להבעיר את האש הג'ינג'ית שבערה בדוד המלך ובוערת ביהודה.
.

ואולי את הבקשה הזו אני רוצה להעביר לכם המדריכים- אתם עומדים בפתחו של חודש שבו תראו את החניכים שלכם הרבה יותר מביום-יום. חודש שבו העבודה בסניף תיקח מכם הרבה יותר כוח מבשאר השנה, אך אנא- תנסו להיזכר בפעם הראשונה שנכנסתם להדרכה או שתנסו לשמר את ההרגשה שהייתה לכם בפעולת הפתיחה. קחו את האש שהייתה לכם ברגע הראשון שבו נפגשתם עם החניכים שלכם ואל תתנו לה לכבות, אל תתנו לשגרה ולמפגש היום-יומי עם הסניף והחניכים להתייחס אל הדברים כמובנים מאליהם.
.

יש לכם כוחות גדולים ואחריות עצומה! את האש שלכם עשינו כל מאמץ כדי להדליק. תפקידכם עכשיו הוא לשמור על האש הזו דולקת כדי שתצליחו גם להעביר אותה הלאה אל החניכים שלכם.
.

ה' עמכם!