איתור סניפים וכפרי בוגרים
קומונריות
הנושא השנתי שלנו בתנועה הוא ”מצווה ועושה”. במהלך השנה נחנך למחויבות ולחיבור עמוק שלנו למצוות, ובחודשים אלול ותשרי אנו מבררים את התודעה הזו באמצעות בירור המושגים ‘יראה’ ו’אהבה’ במצוות התשובה. בשבוע שעבר הכרנו את היראה בעבודת ה’ ואת חשיבותה. דיברנו על כך שהיראה היא הצד שדוחף אותנו להתחייב למסגרת של מצוות גם כשלא מתחשק. הלימוד שלהלן יבחן את מקומה של היראה בתהליך התשובה.
למנחה: קטע זה לקוח מתפילת ימים נוראים. כשקוראים אותו מרגישים ממש את אימת יום הדין שממנה הלבבות נפתחים לתשובה. נפתח בקטע הזה כדי לחוש מעט מהי יראה שמעוררת תשובה, ומהתחושה הזו נעמיק בלימוד על מקומה של היראה בתהליך התשובה שלנו.
“וּנְתַנֶהּ תּוֹקֶף קְדֻשַּׁת הַיּוֹם כִּי הוּא נּוֹרָא וְאָיוֹם וּבוֹ תִּנָּשֵׂא מַלְכוּתֶךָ וִיכּוֹן בְּחֶסֶד כִּסְאֶךָ וְתֵשֶׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת
אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא דַיָין וּמוֹכִיחַ וְיוֹדֵעַ וְעֵד וְכוֹתֵב וְחוֹתֵם וְסוֹפֵר וּמוֹנֶה וְתִזְכֹּר כָּל הַנִּשְׁכָּחוֹת וְתִפְתַּח אֶת סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת וּמֵאֵלָיו יִקָרֵא וְחוֹתָם יַד כָּל אָדָם בּוֹ
וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע וְקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה יִשָּׁמַע וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן, וְחִיל וּרְעָדָה יֹאחֵזוּן וְיֹּאמְרוּ הִנֵּה יוֹם הַדִּין לִפְקֹד עַל צְבָא מָרוֹם בַּדִּין כִּי לֹא יִזְכּוּ בְּעֵינֶיךָ בַּדִּין וְכָל בָּאֵי עוֹלָם יַעֲבְרוּן לְפָנֶיךָ כִבְנֵי מָרוֹן כְּבַקָּרַת רוֹעֶה עֶדְרוֹ מַעֲבִיר צֹאנוֹ תַּחַת שִׁבְטוֹ כֵּן תַּעֲבִיר וְתִסְפֹּר וְתִמְנֶה וְתִפְקֹד נֶפֶשׁ כָּל חָי וְתַחְתֹּךְ קִצְבָה לְכָל בְּרִיוֹתֶךָ וְתִכְתֹּב אֶת גְּזַר דִּינָם”
(מתוך תפילת ימים נוראים).
למנחה: לאחר שפתחנו בתחושה של יראה ושמענו מהחברים איך הם מרגישים כלפיה בתהליך התשובה שלהם, נבקש לשאול: עד כמה היראה רלוונטית בדור שלנו? יש אמירה מפורסמת על הדור שלנו שהוא ‘מוכשר לשוב מאהבה’, והיראה ‘לא תופסת’ אצלו. מה המשמעות של אמירה זו לגבינו, שאין צורך ביראה כלל?
נברר את השאלה דרך שתי אמירות של הרב קוק שבמבט ראשון עלולות להיראות מנוגדות. הקטעים המובאים קצרים מאוד, אך הדיון הזה הוא לב הלימוד, ולכן נקדיש לו זמן ונבקש לברר דרכו מה תפקידה של היראה בתהליך התשובה בדורנו.
הרב קוק במאמר הדור כותב על הדור שלנו:
“[…] הוא מוכשר רק להתרומם, ללכת באורח חיים ההולכת למעלה למשכיל, אבל לא יוכל גם אם ירצה להיות כפוף ושחוח, נושא עול ונטל, אשר לא יוכל למצא בתוכו רושם של אור חיים, לדעה ורגש; הוא לא יוכל לשוב מיראה, אבל מאד מוכשר הוא לשוב מאהבה שיראת הרוממות תתחבר עמה”.