איתור סניפים וכפרי בוגרים
קומונריות
הנושא השנתי שלנו כתנועה הוא ”מצווה ועושה”. במהלך השנה נחנך למחויבות ולחיבור עמוק שלנו למצוות, ובחודשים אלול ותשרי אנו מבררים את התודעה הזו באמצעות בירור המושגים ‘יראה’ ו’אהבה’ במצוות התשובה. בשבוע שעבר הכרנו את האהבה ואת חשיבותה בעבודת השם. הפעם נלמד על תשובה מאהבה ונדון בשייכות שלנו לתשובה זו.
למנחה: נפתח את הלימוד בקטע המסביר מהי תשובה מאהבה ומה מוביל את האדם אליה: ההשתוקקות לעשות את רצון ה’ לא מפחד אלא מאהבה. מדברי חכמים אפשר להבין שחזרה בתשובה כזו היא עליונה יותר, בין השאר משום שהיא שורשית יותר: היא מתחילה מהרצון שלנו, שהוא עמוק יותר ופנימי יותר מהפחד שלנו.
“ו’תשובה מאהבה’, היינו, כאשר מתוך אהבתו לה’ ית”ש משתוקק לעשות רצונו, לא רק משום שאינו מעז להמרות פיו, אלא שחביב לו הדבר ביותר, בהתבוננו בגדולתו ובקדושתו והוא אצלו הדבר היקר ביותר לעשות רצון ה’, לשמוע בקולו ולעשות נחת רוח לפניו. לא רק משום יראת הכבוד, אלא משום אהבתו אותו רצונו לעשות נחת רוח להקב”ה. וכאשר מפשפש במעשיו ונזכר שנכשל בדבר עבירה, הוא מתבושש בעצמו ומכאיב לו הדבר כיצד הפסיד המעלה הגדולה של עשיית רצון ה’. זאת התשובה נקראת תשובה מאהבה.
וכן מעניין תשובה מאהבה כאשר מרוב אהבתו את ה’ יקר בעיניו וחביב הדבר אצלו להיות קרוב אליו ולדבקה בו, ושב ממעשיו הרעים משום שמצטער על שעל ידם נתרחק מאת פני ה'”.
רבי לייבל מינצברג זצ”ל, מצוות תשובה
למנחה: הקטע שלהלן מעלה עוד סיבה שבגללה תשובה מאהבה נחשבת לעליונה יותר: היא נקייה ממניעים אישיים וכולה מיועדת לעשיית רצון ה’ – ‘למען שמו’.
“איכות התשובה שעושה – יהיה עניינו בתשובה שעושה ‘למען שמו באהבה’. כלומר לא יעשה התשובה מיראה דהיינו מיראת העונש, שאז עושה התשובה לשם עצמו רק יעשה התשובה מאהבת הבורא, וזהו ‘למען שמו'”
של”ה, עשרה מאמרות א, מא ע”א).
למנחה: הקטע שלהלן מסכם את הלימוד של בחודש האחרון ועוסק בשאלת האיזון הנכון בין אהבה ליראה בעבודת ה’ בכלל ובתשובה בפרט. במהלך החודש האחרון למדנו שהיראה היא הבסיס לעבודת ה’, שכן היא מביאה לידי מחויבות וקביעות, ועל גביהן אפשר לבנות את קומת האהבה והדבקות. האהבה מביאה אותנו לגבהים של מסירות והשתוקקות בעבודת ה’ שהיראה אינה מגיעה אליהם. דיברנו על הדור שלנו, שאומנם יש בו נטייה אל האהבה, אך הוא זקוק גם למסגרת הבסיסית של קיום המצוות שהיראה מציבה.
רגע לפני סיום נשאל את החברים מה המקום האישי שלהם באיזון בין יראה לאהבה. לכל אדם יש נטייה אישית, וכדי להגיע לאיזון עליו להיות ער אליה ולחזק את הצד השני בהתאם.
“אֲבָל בְּלִי יִרְאָה כְּלָל לָא פָּרְחָא לְעֵלָּא (עבודת ה’ לא עולה למעלה) בְּאַהֲבָה לְבַדָּהּ, כְּמוֹ שֶׁהָעוֹף אֵינוֹ יָכוֹל לִפְרֹחַ בְּכָנָף אֶחָד, דִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ הֵן תְּרֵין גַּדְפִין (שיראה ואהבה הן שתי כנפיים) […] וְכֵן הַיִּרְאָה לְבַדָּהּ הִיא כָּנָף אֶחָד, וְלָא פָּרְחָא בָהּ לְעֵלָּא (עבודת ה’ לא עולה למעלה), אַף שֶׁנִּקְרֵאת עֲבוֹדַת עֶבֶד. וְצָרִיךְ לִהְיוֹת גַּם כֵּן בְּחִינַת בֵּן”
האדמו”ר הזקן, תניא מא
למנחה: לאחר שחקרנו לעומק את מהות התשובה מאהבה והתשובה מיראה אפשר לסכם ולומר שכל אחת מהכנפיים האלה מביאה עימה יתרונות גדולים בעבודת ה’, ואין אחת שלמה ללא חברתה. אהבת ה’ ויראתו יחד הן המפתח לעבודת ה’ השלמה.