שאלה:

אני מרגיש שהחניכים שלי משתעממים מפעולות עמוקות ורציניות, גם כאשר אני מנסה למצוא נושאים מעניינים שרלוונטיים לחייהם. האם יש טעם להמשיך לעשות לחניכים פעולות רציניות? האם עדיף לעשות להם פעולות רדודות ולהלביש על הפעולות מסר כדי “לצאת ידי חובה”, או שאולי אפשר פחות להעביר לחניכים פעולות שמטרתן כיף והנאה?

תשובה:

[א] מה שאתה מרגיש אינו בהכרח האמת של המציאות. יתכן מאד שהם קולטים הרבה יותר ממה שאתה חושב ואולי אפילו יותר ממה שהם בעצמם מודעים, וקליטה זאת תתגלה רק בהמשך חייהם. חזקה על דברים היוצאים מן הלב שהם נכנסים אל הלב.
.

[ב] מתוך כך יש לזכור: צריך שיהיו הדברים יוצאים מן הלב! הכי טוב שתעביר על דברים הבוערים בך, כי מה שנמצא אצלך בבחינת אש בוערת מסוגל יותר להיות מחמם ומדליק אותם. אם אתה מדבר על דבר רציני אבל למרות שאתה יודע שזה נושא חשוב אבל כרגע זה לא הנושא הבוער בך, זה לא דבר שהתלהבת ללמוד או לדעת – אז הקרירות הזאת משודרת גם לחניכים ומפריעה לקליטתם את המסר. לכן עדיף שכרגע, לשבוע הזה, תעביר משהו שלמדת שממש ממש מלהיב אותך או בוער בך. אז האש שבך משודרת אליהם והם יותר קרובים להיות מושפעים לטובה.
.

[ג] אפשר להלביש על תוכן רציני לבוש פחות ‘מאיים’, כמו סיפור, או משחק או שיר. זה דבר המצריך קודם כל שהתוכן יהיה ברור לך, כי אז תדע איך להלביש על זה לבוש הנשאר נאמן לתוכן. שנית זה מצריך הרבה מחשבה ותכנון. הרבה מדריכי הרא”ה לשעבר שהיו במחנה הרא”ה בשנים האחרונות יודעים איך הצלחנו להעביר מסרים בכל מיני צורות.
.

[ד] אין זה אומר שאין מצב שגם תעשה פעולות של הנאה, אבל תנסה תמיד לקשר את זה גם לתוכן. לא ‘לצאת ידי חובה’, אלא באופן אמתי, אוהב, וברצון לאפשר קשר יותר בריא וזורם ועל ידי זה גם תכנים אמתיים ועמוקים יעברו בצינור הקשר שתיצור. אבל אי אפשר להפוך את זה להיות עיקר.
.

(הרב דוד בן מאיר)