מהלך הקטע

שלב א – מספר הרב חנן פורת זצ”ל:

אחרי הסכמי אוסלו, כשקבר רחל היה אמור להיות מחוץ לגדר, לא ידעתי את נפשי, הדבר ממש קרע את ליבי. ביקשתי מרבין להיפגש עמו והוא נתן את הסכמתו לכך. הגעתי ללשכה שלו מצויד במפות. בפתח הלשכה עמד חבר הכנסת מנחם פרוש וביקש להצטרף לפגישה. לאחר שרבין הסכים, הגענו ביחד, אני שטחתי את הטענות בצורה חזקה והדברים עשו רושם מסוים על רבין, אך ראיתי שלא הכרעתי את הכף, ובעיקר שכבר היה הסכם חתום בראשי תיבות עם ערפאת, שקבר רחל אמור להיות אצל הפלסטינאים כחלק מבית לחם, ופתאום מנחם פרוש התפרץ, תפס את רבין, נענע אותו וצעק עליו: “ר’ יצחק, הרי זו מאמא רוחל!”, והתחיל לבכות. זלגו מעיניו דמעות והרטיבו את כל החליפה של רבין.

רבין אומר לו: “מנחם, תירגע, אתה תתעלף לי בידיים”. פרוש ענה לו: “איך אני ארגע אם אתה רוצה לקבור את אמא רחל מחוץ לגדר?”, וכך נענע אותו.

לא אשכח את הרגע הזה.

שלב ב – ראיתי את יצחק רבין ופניו מסמיקות ומחווירות, והוא לא ידע איפה למצוא את עצמו. בו במקום הוא אמר לנו: “תנו לי רגע לבחון את הדברים”, התקשר בנוכחותנו לשמעון פרס, שהיה אז שר החוץ, ואמר לו: “בקשר לקבר רחל, אני רוצה שנבחן את הדברים פעם נוספת”. ראיתי שבעקבות הזעקה הזאת היתה איזו שהיא תפנית מדינית, ואולי המתה כאן ביצחק רבין עם כל שיגיונותיו הנקודה היהודית, בזכותה של רחל אמנו.

(מתוך “רציתי להיות טוב”, לקט סיפורים על הרב חנן פורת זצ”ל, עורך: עודד מזרחי)