לפני שנים רבות, חי רב חכם מאוד שלמד את התורה כולה. הרבה תלמידים באו אליו כדי ללמוד תורה מפיו, וכולם אהבו וכיבדו אותו מאוד. שמו של החכם הזה היה רבי טרפון.

לרבי טרפון הייתה אם זקנה, חולה וחלשה, ולא היה לה אפילו כוח כדי לעלות בעצמה למיטה או לרדת ממנה. ומי עזר לה? לרבי טרפון היו עוזרים ועוזרות שעבדו בביתו, היו לו גם תלמידים רבים שרצו מאוד לעזור לאם הזקנה. אבל רבי טרפון לא הרשה להם, הוא בעצמו טיפל באמו הזקנה וסייע לה. בכל פעם שאמו רצתה לעלות למיטה, בא מיד רבי טרפון והתכופף לפני המיטה על הארץ, ואמו הניחה את רגלה על גבו ועלתה. וכאשר רצתה לרדת, רץ רבי טרפון והתכופף כדי שאמו תוכל לדרוך על גבו השפוף ולרדת מן המיטה. וכך עשה רבי טרפון יום יום.

ביום שבת אחד, הרגישה האם כי היא מרגישה מעט טוב יותר, קראה לרבי טרפון ואמרה לו: 

-“טרפון בני, רצוני לטייל מעט בחוץ”.

שמח רבי טרפון ועזר לאמו לקום ולצאת מן הבית. טיילה האם הזקנה, לאחר ימים רבים בהם לא יצאה מהבית, נשמה את האוויר הצח, התחממה באור בשמש ושמחה לראות את הפרחים והציפורים. אך פתאום נקרעה הנעל שעל רגלה והיא נשארה עומדת עם רגל אחת יחפה! ראה רבי טרפון ונבהל, הרי אימא לא יכולה ללכת עם נעל אחת בלבד, ואי אפשר לתקן את הנעל כי הרי היום יום שבת. איך אימא תחזור הביתה? הלא היא כה זקנה וחלשה, אולי היא תיפצע אם תלך יחפה בחוץ.

מה עשה? התכופף והניח את ידו תחת רגלה של אמו, וכך דרכה אמו על כף ידו עד שהגיעה למיטתה ושכבה לנוח. 

אחרי מספר ימים, חלה רבי טרפון, כאשר באו חכמים לבקרו, אמרה להם אמו הזקנה: “התפללו על טרפון בני, שהוא מכבד אותי יותר מדי”. שאלו אותה חכמים: “מה עשה לך”? סיפרה להם את המעשה שעשה רבי טרפון כאשר נקרעה נעלה בשבת. ענו לה חכמים: “אפילו אם עשה לך פי אלף… לא הגיע עדיין לחצי הכבוד שציוותה התורה לכבד אב ואם”.

לקוח מתוך “כה עשו חכמינו” כרך א’ עמ’ 52.