איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים לשבת
ציוד נדרש:
תמונות מאכלים ושמות מנהגים עדתיים, כרטיסיות מקרים – קשיי עולים חדשים, מפה של העולם, כרטיסיות עם שמות המבצעים להעלאת יהודים מכל מיני מקומות בעולם
.
.
.
פזרו על הרצפה שמות מנהגים ותמונות של מאכלים מסורתיים: גפילטע פיש, קובה, קובנה, ג'חנון, לחוח, אינג'רה, קוסקוס, ספינג', מימונה, סיגד, מופלטה, חינה.
.
שאלו:
.
.
ערכו סבב בין החניכים מאין הגיעו לארץ ההורים הסבים שלהם (אפשר לפזר על הרצפה פתקים עם כל ארצות המוצא שהגיעו מהן יהודים לארץ ישראל לאורך השנים).
.
אמרו: שימו לב מכמה מדינות הגיעו יהודים לארץ ישראל, וכל זה בפחות ממאה שנה! החברה הישראלית מורכבת מהמון עולים חדשים מכל מיני מקומות בעולם, מקצתם ותיקים יותר ואחרים חדשים.
.
.
שאלו:
.
כיצד התנהלנו בהתחלה? למה? האם אפשר לבנות מערכות חיים במצב כזה של חוסר תקשורת, שלכל חברה יש חוקים וכללים משלה? האם אנחנו רוצים לחיות בחברה כזאת? איך אפשר לבנות שפה משותפת עם קבוצות אחרות, שונות מאתנו? אפשר להכניס את עניין החריגים והמוגבלים בחברה – האם היינו רוצים לוותר עליהם?
.
.
רבי זעירא, כשעלה לכאן (=לארץ ישראל) הלך להקיז דם (=לטיפול רפואי), והלך לקנות ליטרת בשר מהקצב.
אמר לו: בכמה (עולה) הליטרה הזאת?
אמר לו: בחמישים מטבעות ובמכת ברזל אחת!
אמר לו: קח לך שישים, ולא קיבל; קח לך שבעים, ולא קיבל; קח לך שמונים, קח לך תשעים. עד מאה, ולא קיבל.
אמר לו: עשה כמנהגך.
בערב בא לבית הוועד. אמר להם: חכמים, מהו המנהג הרע הזה כאן שלא יאכל אדם ליטרת בשר עד שמכים אותו בברזל?!
אמרו לו: ומי הוא זה?
אמר להם: פלוני, הטבח.
שלחו להביא אותו ומצאו שמת וארונו יוצא.
אמרו לו: רבי, כל כך כעסת עליו?
אמר להם: יבוא עליי (לשון שבועה) שלא כעסתי עליו (אלא) הייתי סבור שהמנהג כאן הוא כך (מתורגם מהירושלמי, ברכות ב, ח.).
.
הסיפור הזה מובא במסגרת סיפורי 'קליטת עלייה' המתעדים את עלילותיהם של העולים הבבלים החשובים שעלו לארץ ישראל ומצאו עצמם סובלים מהצקות בני המקום הלועגים להם. רבי זירא עלה לארץ אף שרבו לא היה מרוצה מעלייתו לארץ וסבר שהיא טעות חמורה. בעבר היו נוהגים ללכת לרופא להקיז דם – מעין טיפול רפואי להורדת לחץ דם, ולאחר טלטולי הדרך החליט רבי זירא להקיז את דמו. כשסיים את הטיפול וגופו עוד היה חלש ניגש לקנות בשר באטליז הקרוב כדי להתאושש. רבי זירא היה חדש בארץ, לא הבין את מנהגי הארץ ולא הכיר את מחירי השוק, וכששאל מה מחירה של ליטרת בשר התברר לו שנוסף על המחיר המקובל הנשקל במטבעות עליו לספוג מכה על ראשו מכלי העבודה שותת הדם שבידי הקצב. רבי זעירא ניסה להציע לו עוד כסף במקום המכה אך הקצב לא הסכים, ורבי זירא נכנע וקיבל את המכה. בערב, כשהלך רבי זירא לבית המדרש ושאל את הלומדים בבית המדרש מה מקור המנהג המוזר הזה, שלחו לקרוא לאותו קצב אך גילו שהוא מת. חכמים הסיקו שמת בגלל כעסו של רבי זירא, אך הוא טען שלא כעס כלל אלא רק התפלא.
.
שאלו:
.
.
.
חלקו כרטיסיות לחניכים וכל זוג ידון בדוגמה, ינסה לזהות את קושי הקליטה המסוים המופיע בקטע ויחשוב על פתרונות.
.
.
.
.
אפשר להעלות כמה רעיונות לפתרונות לחלק מהקשיים או לקושי מסוים, ואפשר גם לקרוא את הקטע של הרב יונה גודמן בנושא (ראו נספח).
.
זה הזמן לספר לחניכים על היזמות של בני עקיבא בענייני קליטת עלייה, לדוגמה:
.
http://bneiakiva.org.il/%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%AA-%D7%A2%D7%9E%D7%99%D7%A9%D7%91/
.
.
http://bneiakiva.org.il/hashachar/
.
.
קיבוץ גלויות ועלייה חדשה הן התחלת הגאולה, אך עלינו כעם לעמול קשה כדי לתת לעולים החדשים הרגשה של בית ושוויון. עלינו כתנועה להילחם בתופעות אפליה, גזענות וניצול חולשות של העולים בחברה הישראלית.
.
.
הרב יונה גודמן – סיירת שלדג עשתה את חלקה (מתוך עלון רבני צהר):
.
לדיון החשוב על הפרטת מוסדות החינוך אבקש בע"ה לתרום סיפור ובצדו הארה חינוכית: במבצע בזק שארך 34 שעות, וכונה 'מבצע שלמה', העלה צה"ל למדינת ישראל כ-15,000 מיהודי אתיופיה. 'המוסד' תיאם ושילם (35 מיליון דולר!), לוחמי שלדג (סיירת חיל האוויר) אבטחו ומטס אווירי אדיר הביא הביתה גולה שלמה.
.
השנה הייתה תשנ"א, ומערכת החינוך הישראלית מצאה עצמה לפעמים עומדת בפני משימת קליטה של אלפי ילדים עולים חדשים. הורי הילדים ההם לא הכירו את מערכת החינוך בארץ והתקשו להכריע האם לשלוח את ילדיהם לחינוך דתי או חילוני. הציבור הציוני-דתי בארץ נזעק בטענה כי הגולה האתיופית היא עדה מסורתית-דתית, ולכן יש לשבץ את ילדיה בבתי ספר דתיים, לפחות עד שהוריהם יכירו את ההווי הישראלי ויוכלו לבחור כרצונם. הלחץ הועיל (וגם הצדק) וכך הוחלט כי בשנה הראשונה ישובצו ילדי העולים בחינוך הדתי. אולם עד מהרה התברר כי רוב הישיבות והאולפנות לא קלטו בפועל את הנוער העולה. חלק לא מבוטל שובץ במוסדות דתיים מאוד חלשים, שבהם נפגשו עם נוער שבא מרקע חלש ובעל תרבות לא דתית. באותה תקופה ריכזתי את מחלקת ההדרכה של תנועת בני עקיבא. יחד עם המזכ"ל דאז )ומנכ"ל החמ"ד כיום – אברהם ליפשיץ) נסענו לבקש מראשי הישיבות והאולפנות שיגבירו את קליטת הנוער העולה במוסדותיהם. הסיפור נוגע לתלמידי התיכון אולם הוא נכון באותה מידה לגבי מה שהתרחש בגילי היסודי. ואמנם היו מוסדות שעשו עבודה מדהימה בקליטה, אך היו רבים אחרים שלא קלטו אף לא אחד. לדברי חלק מראשי אותם מוסדות, היו אלה העולים עצמם שביקשו להתקבל… אז עשינו ניסוי: לקחנו אתנו עולה מאתיופיה, בוגר ישיבת הסדר (מחזה נדיר באותה תקופה(, כדי שיסביר בכנס של ראשי מוסדות מדוע חיוני לקלוט את אחיו. הגענו לכנס, וכשהגיע תורו של אותו תלמיד ישיבה יוצא אתיופיה לדבר, הוא קם אך לא היה מסוגל להוציא מילה. הוא פרץ בבכי נורא ולתדהמתנו ביקש מראשי הישיבות והאולפנות לדרוש ממשרד החינוך לבטל את ההחלטה שלפיה שולחים את בני העדה לחינוך הדתי. הוא ביקש כי התלמידים יופנו רק לחינוך החילוני! נוכח תדהמת כולנו הוא הסביר בפשטות: אתם לחצתם על משרד החינוך שאחַי יגיעו לחינוך הדתי, אך בפועל לא קולטים אותם למוסדות החזקים. הם מגיעים למוסדות עם אוכלוסייה קשה. אחיו, ילדים טובים, התחברו לנוער שוליים ויצאו לתרבות רעה וחלקם אף 'מסובכים' עם החוק (אין בדברים אלו בכדי לדבר סרה בצוותי בתי הספר שקלטו את התלמידים, שהרי הללו עושים מלאכת קודש מדהימה, אלא רק לצטט את הבחור שחש שאחיו לא התאימו למסגרות אלו). לדבריו, אם אחיו וחבריו יופנו לחינוך החילוני, יש סיכוי טוב יותר שאם ייקלטו במוסדות איכותיים שבהם אחוז המסיימים עם תעודת בגרות גבוה, שהבוגרים שלהם מתגייסים לשירות משמעותי בצה"ל, הרי שגם היקלטותם בחברה הישראלית תהיה טובה יותר. אני זוכר את בכיו ואמירתו הקשה כאילו אך היום נאמרה: "כולכם בעד שבני העדה שלי ייקלטו בחינוך הדתי, אך לא במוסדות שלכם, אלא אם כן הם יבואו כעובדי תחזוקה". לבסוף הוסיף: "הייתם צריכים להגיד לנו הכול מראש. אולי עדיף היה להישאר באתיופיה".
.
עד כאן הסיפור, שראוי לצערי לספרו גם היום. במבצע הבאת העולים עשתה סיירת שלדג עשתה את חלקה. אך האם מוסדותינו עשו ועושים את חלקם לקלטם? אמנם החינוך הדתי עושה נפלאות עם ילדי עולים, וישיבות ואולפנות רבות מהוות דוגמה ומופת לחברה הישראלית כולה, אך העיקרון הנכון גם לגבי תלמידים חלשים בכלל, עדיין קיים במקומות רבים מדי. אנו רוצים ששכבות חלשות )לאו דווקא של עולים( יקבלו חינוך טוב ודתי, אך לא עם ילדינו… גם כיום יש מוסדות דתיים-פרטיים הטוענים כי אי-קליטת ילדי עולים היא לטובת הילדים. לדבריהם, הללו אינם ברמה של התלמידים התורניים הלומדים בבית הספר, מה שעלול לגרום אצלם לתחושת תסכול. מסקנתם היא כי עדיף מלכתחילה שלא לקלטם כלל. אם ממש אין בררה, אזי הם ילמדו בכיתה עצמאית נפרדת למשך שנתיים לפחות.
.
ומהסיפור להארה החינוכית: לעניות דעתי, עמדה זו של היכללות בחינוך מול היפרטות צריכה להיבחן נוכח המתווה החינוכי הרחב. אם כנים דבריהם של אותם ראשי מוסדות הדוחים את העולים והחלשים )מבחינה לימודית ודתית), ראוי היה שיאמרו כך: "אנו גאים ונרגשים על הזכות לקלוט ילדי עולים. הם ילמדו בכיתה עצמאית כדי שידביקו במהרה את הפער הלימודי". אם באמת אנו מעוניינים לקדם באמצעות החינוך, ראוי לבחון את יכולותיו של כל ילד לחוד, וברגע שהוא מגלה מסוגלות הוא משובץ מיד בכיתה רגילה. במקום לעשות עוד ועוד ימי עיון על חסד ואהבת הרע אפשר כבר היום להחיות ערכים אלו בתוך בית הספר. ביום הגעת ילדי העולים לבית הספר, כל התלמידים יצאו בשירה ובריקודים כדי לקבלם. כל ילד ותיק יקבל 'חברותא' – ילד עולה – והנחיות כיצד לקרבו בכל המישורים. ההפסקות תהיינה משותפות, בתחרויות ספורט הקבוצות תהיינה מעורבות, הפעילות החברתית תהיה גם היא משותפת, ואת הצגת סוף השנה נעשה בנושא קליטת עלייה, כשכל ילדי השכבה משתתפים בה. בית הספר יקרא להורי תלמידיו להשתתף בתפילת הודיה חגיגית שתתקיים מיד אחרי קליטת ילדי העולים (הכוונה למעמד הודיה שישתתפו בו הורי התלמידים הוותיקים וילדיהם והורי העולים וילדיהם). יחדיו יישאו תפילת הודיה לקב"ה על שזכינו לראות עין בעין במימושה של ציפייה בת אלפי שנים. יחדיו נודה על הזכות לחיות עת מתממשים חלקים נוספים של הבטחות הנביאים שעליהם רק יכולנו לחלום (למען הסר ספק, אני רציני לחלוטין בכל המפרט החינוכי שהוזכר כאן). במקביל לכל זה, ואם אין מנוס, נרכז זמנית את הילדים העולים בכיתות מיוחדות כדי לזרז את תהליך השתלבותם בכיתות הרגילות; השתלבות שהיא לא חובה אלא זכות עבורנו ורווח לחינוך בנינו. גישה זו היא כנה ובעיקר חינוכית. היא לא פוגעת בחינוך התורני המוענק לילדים הוותיקים אלא מעצימה אותו בזכות קליטת העלייה.
.
סוף דבר, העיקר הוא התפיסה החינוכית הכוללת המבטאת עמדה רוחנית איתנה. מכוחה ניתן לפתור את כל הבעיות הנקודתיות, ואידך זיל גמור.
הרחבה למדריכים:
.