מטרות הפעולה

החניך יכיר את המצב בו היו נתונים היהודים באותו הזמן בארץ ישראל, ויכיר את פעולת גיבורי שיירת הל"ה

 מהלך הפעולה

…
שלב א'
פתיחה: נעמיד את החניכים במעגל צפוף ,חניך אחד בתוך המעגל ,מטרתו להצליח לפרוץ החוצה, חניך אחד מחוץ למעגל מטרתו לפרוץ פנימה , נבחר חניך שיודע להקריא בדרמתיות שיקריא את הקטע הבא מתוך המעגל תוך כדי ניסיונות פריצה..

עם החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 על חלוקת ארץ ישראל, פרצו קרבות קשים, כאשר לערבים יתרון רציני בכוח אדם, באמצעי לחימה ובעזרה מהצד הבריטי שעוד נמצא בארץ ישראל. הישובים היהודים מופגזים ומותקפים ודם רב נשפך. המצב בגוש עציון המבודד קשה מאד, הוא נצור ללא אוכל ומים ציוד רפואי ותחמושת, ההתקפות הקשות מפילות חללים ופצועים רבים ושיירות כלי רכב משוריינים המנסות לפרוץ את המצור נתקלות בחסימות ובהתקפות של פורעים ערביים…הילדים והנשים כבר פונו משם ונשארו רק לוחמים לשמור ולהגן ולהוות קו ראשוני גם בחזית הירושלמית.

לאחר שהמשחק מיצה את עצמו……

שלב ב'

לשלב זה שתי חלופות בחר את זו המתאימה לחניכך:

אפשרות 1:

נחלק את השבט ל5 קבוצות.. כל קבוצה תקבל כרטיסייה של חלק מסיפור שיירת הל"ה תקרא אותה ותציג אותה בפני השבט בדרך מקורית (פנטומימה, קריאה, הצגה, חרוזים, וכו'..) לפי סדר האירועים…

אפשרות 2:

נפזר על הרצפה תמונות של הל"ה, כל חניך יבחר תמונה של אחת הדמויות בעודם מחזיקים את הכרטיסיות המדריך יספר את סיפור הל"ה כפי שמפורט בהמשך. לפני שהמדריך מזכיר שם של לוחמים מהל"ה ,ישאל את החניכים מי בחר בדמותו, החניך יראה את התמונה לכל הקבוצה, ויקריא על דמותו.

שלב ג'
פעמים רבות ראינו ושמענו על מלחמת העצמאות על המחתרות, על גבורת הלוחמים, על ילדים ממש בגילנו שמסרו נפשם הערימו על החוקים בקשר לגילם רק על מנת להצליח להתגייס למאבק ולמלחמה על ארץ ישראל על מדינת ישראל… היום הכרנו את שיירת הל"ה…

שאלות לדיון:
*מה המשמעות של העלייה השנתית בעקבות שיירת הל"ה ?
*באיזה עיניים אנחנו מסתכלים על אנשי שיירת הל"ה ולוחמים נוספים כדוגמתם?
*מהיכרות מעטה איתם היום ראינו שהם היו אנשים כיכול רגילים, למדו, חלמו, חיו, האם וכיצד אנחנו היום, יכולים להידמות להם במעשינו ובשאיפותינו?

 סיכום הפעולה

…

סיפור גבורת הל"ה הפך ל"אגדת גבורה". הדמויות העומדות מאחורי הפרשה, התעוזה הרבה של אנשי המחלקה: להגיע לגוש עציון הנצור כמעט בכל מחיר, וחוסר הידיעה האופפת את נפילתם וגבורתם, הפכו את סיפור הל"ה לסמל של הקרבה עצמית למען המולדת והארץ, לסמל של קידוש ה' ודבקות במטרה, לסמל של אנשים אידאולוגיים אשר מוכנים לוותר על חייהם הפרטיים ולהקדישם למען כלל ישראל. לסמל גבורתו של עמ"י הנלחם על אדמתו וקיומו בה.
אנו יוצאים למסע לילי לזכר מחלקת הל"ה, יותר מ 60 שנה אחרי נפילתם.
במשך הלילה נצעד בנתיב בו הלכו הל"ה ונסיים ב"גבעת הקרב"- בו נפלו אחרוני גיבורי הל"ה.
על ידי צעדה זו אנו רוצים לזכור את הנופלים, ולהזדהות עם גבורתם.
אולי זוהי מעיין אמירת תודה להם, ולכל שאר הנופלים במערכות ישראל, שבמותם ציוו לנו את החיים היום במדינת ישראל.

 נספחים

…

נספח לאפשרות א': לחצו כאן

נספח לאפשרות ב'- סיפור הל"ה:

המשימה הוטלה על דני מס: לארגן כוח של מחלקה, ולצאת להחיש עזרה לגוש עציון הנצור.
דני מס אוסף 40 לוחמים מהפלמ"ח ומכוחות החי"ש ("חילות השדה").
בעת חיפושיו אחרי לוחמים למשימה, מצא דני לוחם פלמ"ח צעיר ביותר בשם אמנון מיכאלי.

נסיון היציאה הראשון, בלילה ד' בשבט-
יום לאחר הקרב שהתחולל ב- ג' בשבט בגוש עציון, יוצאים 40 לוחמים משכונת בית הכרם שבירושלים לעזרת אחיהם בגוש עציון.
לאחר קטע הליכה לא ארוך המחלקה חוזרת לירושלים. בנתיב ההליכה נתקלים בגדרות, שומעים יריות והשעה כבר מתאחרת.אור הבוקר עלול לחשפם לעיני האויב.
מחליטים לדחות את היציאה ליום המחר.

היציאה השניה, בלילה ה' בשבט-
מחליטים לצאת בפעם השניה מהמושבה "הרטוב" (בסמוך לבית שמש היום), לא רוצים לצאת שוב מירושלים מחשש שראו אותם, ושאורבים להם בדרך.
התכנית היא לנסוע עד המושבה הרטוב ומשם להמשיך ברגל לגוש עציון…
הנסיעה מירושלים להרטוב מתארכת. בריטים מציבים מחסום פתע בדרך, ובודקים את השיירה
הנוסעת להרטוב. הלוחמים פירקו מראש את כלי הנשק והחביאו אותם בסליקים שבתוך הרכבים.

ההגעה וההתארגנות בהרטוב-
המחלקה הגיעה למושבה הרטוב בשעה 20:30 בערב.
למושבה הרטוב הגיעו 40 לוחמים. הוצאת הנשקים והרכבתם גזלה זמן יקר נוסף.
בעת הרכבת הנשקים התברר שהגיעו רק 38 נשקים. דני מס החליט שחייל ללא נשק אישי לא יצא לגוש עציון. אחרי וויכוחים נאלצו 2 לוחמים להישאר בהרטוב.
ירד מספר הלוחמים ל-38.

היציאה לדרך-
מפקד המושבה הרטוב,רפאל בן הרויא, מייעץ לדני מס לדחות את היציאה ביום נוסף.
דני לא מקבל את ההצעה. הוא יודע שאם הערבים בגוש עציון יחליטו לתקוף את היישובים, הישובים לא יחזיקו מעמד, ויפלו בקרב.
דני מתדרך את המחלקה לפני היציאה: "לא לדבר,לא לעשן,לא להרעיש ולא להתגלות…"
מסדר יציאה התקיים בשעה 23:05 בחצר בית הספר של המושבה.
38 לוחמים יצאו לדרך, כשעל גבם: ציוד רפואי,תחמושת וכלי נשק.

כתף אל כתף צועדים לעזרת אחיהם הזקוקים לעזרה,
אמנון מיכאלי, ילד בן 16, ולצידו בן-ציון בן מאיר המבוגר שבחבורה. (יכול להיות אבא שלו)
סיכון אך מחושב
הדרך מהרטוב לגוש עציון דורשת ניווט בשטח הררי לאורך 28 קילומטרים.
הדרך מהרטוב לגוש עציון דורשת טיפוס של כ-750 מטר. (מאזור "שפלת יהודה" לפסגת "הרי יהודה".)
התכנון המקורי היה לצאת מהרטוב בסביבות 20:00 ולהגיע לגוש עציון בסביבות 2:00.
על-פי התכנון המקורי נדרשות 6 שעות להגיע לגוש.
הזמן העומד לרשותם הוא כמעט 7 שעות-עד אור ראשון של בוקר.

העיכוב, ופרידת השלושה-
כבר ביציאה מהמושבה הרטוב נאלצה המחלקה להאריך את הדרך:
בסמוך למושבה הרטוב ניצבה משטרה בריטית, ממנה תצפתו שוטרים בריטים בעזרת זרקור(פרוז'קטור). המחלקה עקפה את המשטרה בשלום, אך זמן נוסף נגזל ממנה.
בשעה 1:00 המחלקה עצרה פעם נוספת. החייל ישראל גפני נקע את רגלו. דני, לא הסכים שימשיך כך לצעוד. ישראל ו-2 לוחמים נוספים נאלצו לחזור על עקבותיהם למושבה הרטוב.
לוחמים אלו הם העדות החיה האחרונה למחלקת הל"ה.

הדאגה והחיפושים-
בגוש עציון חיכו בקוצר רוח למחלקה. המחלקה יצאה לדרך בליל יום חמישי, וכבר הגיע ערב שבת ושום סימן חיים לא נראה באופק. אנשי משואות יצחק הדליקו מדורות לאיתות בערב שבת, מחשש שאיבדו הל"ה את דרכם ומחפשים הם את יישובי הגוש.
ביום שבת המריא מטוס "פרימוס" לחפושים, וכן יצא כוח רגלי גדול מהרטוב בעקבות המחלקה.
אורי גביש, חייל שחזר להרטוב עם ישראל גפני, נקוע הרגל, משחזר בעדותו את הרגעים האחרונים עם אנשי הל"ה:
"אנחנו חזרנו להרטוב, הם המשיכו אל האגדה…"

ההתלקחות והקרב-
לא ידוע בוודאות מה קרה למחלקה בהמשך הדרך לגוש.
ממחקר הפרשיה, ומעדויות מאוחרות של ערבים, מצטיירת תמונת המצב:
בשעה 6 בבוקר, מתגלה המחלקה לערבים מקומיים מהכפר צו'ריף, שמעזיקים את אנשי הכפרים הסמוכים לתקיפת אנשי הל"ה. הלוחמים מתארגנים בנקודה אסטרטגית, על אחת הגבעות ("גבעת הקרב" כיום) ולוחמים בהמוני ערבים עד שנופל אחרון הלוחמים בקרב ביום ה' בשבט תש"ח (16.1.1948).
ידיעה ברורה אודות המחלקה הגיע ליישובים רק במוצאי שבת, ע"י המשטרה הבריטית.
אנשי המחלקה הובאו בטכס הלוויה קשה ביותר לקבר-אחים בכפר עציון.

פינוי הקברים ו"גורל הגר"א"-
ב"קרב האחרון", ביום ד' באייר תש"ח, יום לפני הכרזת המדינה, נפלו 4 יישובי גוש עציון, בקרב נגד הלגיון הירדני.
לאחר יותר משנה וחצי, במסגרת הסכמי שביתת הנשק עם ירדן, ניתנה רשות למשלחת מיוחדת לחזור ליישובי הגוש, להביא לקבורת ישראל את הלוחמים שנפלו בקרב האחרון, ולהעביר את בית הקברות מכפר עציון להר הרצל. יצאה לגוש-עציון משלחת, בראשות הרב הראשי לצה"ל האלוף שלמה גורן.
מלאכת פינוי הקברים הייתה קשה ביותר. חללי מחלקת הל"ה, נקברו בקבר אחים.
לאחר הוצאת כל הגויות צריך היה לזהות את החללים,לשם הבאתם לקבורה בפעם השניה. בעזרת תרשימים, צילומים ובאימוץ זיכרון, זוהו באופן מוחלט רק 23 גופות. לגבי יתר הגופות ידעו שהם שייכים ל 12 הנותרים אך לא הייתה אפשרות לקבוע בוודאות מה היא גופת פלוני או אלמוני.
פנו לרבה של ירושלים, רבי צבי פסח פרנק, והפתרון שהעלה היה לערוך "גורל הגר"א". הגורל שמור וכנוס אצל חכמי ירושלים, מיוחס לגאון רבי אליהו מווילנה (הגר"א).
פנו הורי לוחמי הל"ה ורבה של ירושלים לרב אריה לווין בבקשה לערוך הגורל.
ר' אריה, בנו ר' בנימין, ראובן מס(אבא של דני) ויצחק פרסיץ עלו לעליית ביתו של ר' אריה לווין, הדליקו 12 נרות והמתינו בדממת קודש לעריכת הגורל.
לצורך הגורל הביאו ספר תנ"ך עתיק, אשר הודפס באמסטרדם בשנת 1700.
בעזרת פתיחה אקראית של ספר התנ"ך ועלעול אקראי ביו דפיו, קיוו למצוא את זהותם של 12 הגויות. בכל פעם שפתחו את התנ"ך נרמז שמו של חלל מתוך 12 החללים שנותרו מהל"ה.
את חללי מחלקת הל"ה העבירו לקבורה בהר הרצל בירושלים