איתור סניפים וכפרי בוגרים
לצערנו התבשרנו בכ׳ בכסלו על לכתו של רס״ם נריה שאער שנהרג על קידוש ה׳.
משפחת בני עקיבא אפרידר אשקלון כואבים את כאבם של משפחת שאער ומשתתפת בצערם.
נרצה בעזרת ה׳ להמשיך ולהאיר את אורו של נריה ולהנציח את זכרו על ידי שנקדיש את הפעולה הזאת לשני ערכים מרכזיים שבהם דגל.
מניחים 3 פתקים בחדר שעל כל אחד כתוב:
מקראים את המקרים הבאים וכל חניך צריך לעמוד ליד השלט שמשקף את דעתו.
המקרים:
קטע שכתב חברו של נריה, אהרון מירמן:
”שמי אהרון מירמן, אני מכיר את נריה בערך 15 שנה דרך חברים מרחובות שלמדו בשדרות ומאז נהיינו חברים קרובים. יש סיפור לכאורה קטן שקרה לפני יותר מעשור להערכתי שהשאיר עלי רושם חזק ובגלל זה אני זוכר אותו עד היום. יצאנו קבוצה יחסית גדולה של חברים לאכול במסעדה ונריה גם היה שם איתנו. אני לא ממש זוכר מה קרה אבל
החברה לא היו מרוצים מהמנות ומהשירות וכשהגיע החשבון, מישהו הציע לא להשאיר בכלל טיפ כיון שלא מגיע
להם.. אנחנו היינו צעירים ומתלהבים וכולם זרמו עם הרעיון הזה. שילמנו את החשבון ויצאנו מהמסעדה. אני זוכר שהייתה קצת מבוכה בדרך החוצה כשראינו שהמלצר מבין שלא השארנו טיפ, אבל הרגשנו מאוד “צודקים” ולא “פרייארים”..הלכנו במורד הרחוב כמה מטרים ופתאום נריה חמק לנו ורץ חזרה פנימה כאילו ששכח משהו. אני חושב שלא הרבה חברה שמו לב לזה אפילו. הוא חזר אחרי כמה שניות והמשיך איתנו בלי לומר לומר מילה.
אני חשדתי שהוא לא סתם חזר והתחלתי לחקור אותו. הוא ניסה להתחמק אבל כשראה שאני מבין הוא הודה שהוא
חזר כדי להשאיר טיפ ולהתנצל בשמנו. הוא לא היה מוכן לומר לי כמה אבל היה ברור שהוא השאיר עבור כל השולחן.
המעשה הלכאורה קטן הזה מאוד השפיע עלי וגרם לי להעריך אותו מאוד. האופן שהוא עמד על שלו ולא נכנע לאווירה הכללית, הרגישות שלו לאחר, הצורה שהוא עשה את זה בלי לנסות “לחנך” את אחרים, אבל יותר מהכל אני מרגיש שהוא ידע לזהות מתי אנחנו נשאבים לתוך משהו קטנוני שבמבט על מבינים שזה מטופש במיוחד בדברים שבן אדם לחברו. כאילו רצה ללמד אותנו “חבר’ה החיים קצרים, אני לא כאן להרבה זמן, אני לא מתכוון לבזבז אנרגיה על מריבות אגו מיותרות, אם צריך אני אוותר”
מתגעגים אלייך מאוד אח יקר“
עוד קטעים שכתבו שרה גיסתו והדר אחותו הקטנה:
הדר שלום- אחותו הקטנה
כל פעם שהאחיינים היו מגיעים שבת להורים הוא היה קונה מלא סוגים של גלידה בן אנד גריס ובבית היה גלידה קרמיסימו, תמיד נריה היה מתעקש שהבת שלי (בת 3 כן? כל גלידה תתקבל אצלה בברכה) חייבת לטעום את כל הטעמים שהביא מבן אנד גריס כי זה הכי טעים ולא חלילה את הגלידה הפשוטה יותר קרמיסימו, תמיד היינו צוחקים על זה שכשהוא אחראי אז תמיד יהיה בשפע ובנדיבות במיוחד כשמדובר בפינוקים לאחיינים, והוא היה כל כך שמח ומתרגש שהם מבסוטים ️❤
שרה גיסתו של נריה
נריה תמיד קיבל אותנו בחיוך והיה שואל: מה נשמע? משפיל מבט מבוייש, הכרנו 18 שנים והוא שמר על הביישנות שלו. כשהייתי שואלת אותו יאללה נריה איזו כלה אתה מחפש, מה הסגנון? היה צוחק ועונה לי כשזה יהיה מתאים אני אכיר.. לפני 4.5 שנים הייתה בת מצווה לאליה, אחיינית שלו, כל הערב נריה החזיק על הידיים את אחינועם אחותה
שהייתה תינוקת ולא הפסיקה לבכות בסוף האירוע ניגשה אליי המשפחה שלי אמרו לי, שמעי אין עליו. איזה לב!! איזה נשמה!! כזה היה נריה התחבר אליהם בגובה העיניים, זרם איתם, פינק אותם, כל מה שרק היו רוצות קנה להם.
מטרת הדיון היא לעורר את החניכים למחשבה מעמיקה בנושא מעבר להגדרה הבסיסית,לכן לא עסקנו בתשובות ספציפיות.
משחקים 2 מקלות.
שמים 2 מקלות על הריצפה וצריך לרוץ בניהם וכל פעם לגעת עם הרגל פעם אחת בין מקל למקל.
המסר מהמשחק – ההורים הם כמו המקלות הם המסגרת שלנו, ובלי המסגרת לא היינו יכולים לתפקד, וכמו שבמשחק אסור לדרוך על המקלות – ככה אסור להתחצף ולהתנהג לא יפה להורים שלנו.
כותבת אחיינת של נריה, אליה:
נריה היה ידוע במסירות אין קץ שלו ובנדיבות אין סופית, בעל ערכים רבים וכיבוד הורים גדול. במהלך הקורונה כשחברים שלו היו נפגשים הרבה ועושים שבתות ביחד נריה לא היה מגיע מחשש להדביק את ההורים שלו, כמה שחבריו התחננו וניסו להציע את כל הרעיונות רק כדי שיוכלו להיפגש הוא לא היה מוכן לקחת את הסיכון. כשסבתא שלי הייתה מאושפזת לפני מספר שנים הוא היה תמיד לצידה מהעבודה היה מגיע ולא עוזב עד שהיא לא נרדמת ככה במשך חודשיים. כשהיה נקרא למילואים היה מתייצב מייד, לא היה מוכן לבטל אפילו פעם אחת, גם אם
קבע חופשה מראש היה מבטל הכל כדי להגיע למילואים גם במלחמה הזאת כבר בשבת בצהריים יצא.
כל דבר שקנה או עשה זה היה מכל הלב, אני בתור אחיינית שלו זכיתי שהוא דוד שלי, הוא היה אוהב ודואג לנו כאילו אנחנו הבנות שלו, בכל שבת שהיינו מגיעים היה קונה את הגלידות הכי שוות, משחק איתנו, מקשיב לנו, היה חשוב לו להיות מעורב בחיים שלנו. בימי הולדת היה אפילו דואג להזכיר לנו לבחור מתנה ותמיד הכל היה ברוחב לב. נריה היה פשוט ועניו, המון מעשים שלו גילנו רק לאחר מותו, במהלך השבעה. הייתי רוצה שילמדו ממנו את הפשטות והנדיבות שלו וכמובן את הכיבוד הורים.
אמא של נריה כותבת:
נריה הבן האחד והיחיד מיוחד במינו. אם היתה לו משימה עשה אותה בצורה הכי מדויקת. תמיד דאג לכולם.דרש בשלום כולם. כל יום חמישי היה שואל אותי: “אמא מי מגיע לשבת”? כשהייתי אומרת השבת נהיה לבד היה מאוכזב.
כל בוקר הייתי רואה אותו יוצא לעבודה ולקראת הערב היה שב. כשנכנס היה אומר “שלום ”
ומיד שאל: “אמא איך עבר עליך היום?” מחייך ומברך לשלום בדרך ארץ את החברות שהיו אצלי.
נוח בשלום ילד אהוב.
זה היה נריה.
עושים סבב- כל אחד לוקח על עצמו תכונה מנריה לחזק בעצמו .
נאמר ביחד פרק תהילים לעילוי נשמת נריה ז“ל, לרפואת כל הפצועים, להצלחת כוחות ביטחון והחזרת כל החטופים.