איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים ליום חולכחלק מהיותנו אוסף יחידים המרכיבים חברה שלמה ועם גדול, עלינו לקבל אחריות לממש את תפקידנו מימוש מלא כדי שיביא ברכה גדולה לעם ישראל. התנועה שאנו שייכים אליה היא תנועה גדולה שיש בה הרבה אמת, ותפקידנו הוא לפרוץ החוצה ולהפיץ אותה.
ציוד נדרש: מדבקות לבנות, גיליון בריסטול או מחשב ומקרן, פתקי בעד ונגד גזורים (נספח 3).
.
.
אמנם השבוע הזה עמוס, הוא בכל זאת השבוע האחרון של חודש ארגון, אך אנחנו צריכים לזכור שהעיקר הוא התהליך שהשבט עובר והמטען שכל חניך וחניכה ייקחו מחודש ארגון להמשך השנה, לכן השתדלו מאוד שלא לפספס את הפעולה…
.
בסוף הפעולה נרצה לקבל עלינו משימה שבטית קבועה ומשמעותית, וכדי שנצליח לעשות זאת יידרשו לנו הרבה כוחות. לאורך כל הפעולה שדרו לחניכים שהם כבר גדולים ואתם סומכים עליהם שיעשו דברים משמעותיים.
.
הדבר הבסיסי והיסודי ביותר שצריך בשביל להצליח הוא רצון! כשהחניכים ירצו למלא את המשימה הם יהיו מסוגלים לכל דבר. בפעולה הקודמת ניסינו קצת לדגדג את הרצון של החניכים להיות חלק מהעשייה ומהפעילות של בני עקיבא בעם ישראל, וכעת ננסה לתת לחניכים את התחושה הזאת של כוח השפעה כלפי חוץ.
.
כתבו את שמות החניכים על מדבקות לבנות והדביקו על חולצותיהם ליצירת תחושת שייכות לקבוצה, גאווה וחגיגיות. כך גם תשדרו להם את גודל האחריות המוטל עליהם בפעולה. בפעילויות המוצעות להלן גם תתנו להם תחושה של כוחם ושל השפעה כלפי חוץ – לפעמים אחרי שמרגישים את ההשפעה שלנו כבר לא צריך להסביר כלום.
.
להלן כמה רעיונות אפשריים שיכולים לתת לחניכים את התחושה הזאת. קראו את הרעיונות, בחרו אחד מהם והתאימו אותו לאופי השבט, לגודלו ולסוג הסניף שלכם. הקפידו לעשות הכול כדי שהחניכים יקבלו את תחושת ההשפעה! בהמשך תוכלו למצוא הסברים על כל פעילות ופעילות (נספח 1).
.
.
בחרו משימה אחת לפחות והוציאו אותה פועל עם החניכים.
.
לאחר הפעילות התכנסו כולם ושאלו את החניכים: מה הייתה ההרגשה? האם הרגשתם את האדוות של מה שעשיתם מתפזרות הלאה? מה טוב באפשרות הזאת של להפיץ החוצה, ומה מסוכן בה?
.
כעת עברו לשלב הבא, והפגישו את החניכים עם מישהו שבעבודתו משפיע על הרבה אנשים.
.
בהתאם למקום מגוריכם, קבעו שיחה עם ראש העיר, עם ראש המועצה האזורית או עם סגנו, עם ראש מחלקת החינוך בעירייה, עם אחד מרכזי התנועה במחוז, עם מנכ”ל של חברה מצליחה שגר בעיר שלכם וכד’.
.
בקשו ממי שהגיע לשיחה לדבר על פועלו, לשים דגש על נקודות ההשפעה שהוא חש בתפקידו, לפרט איך צריך להתנהל מי שרוצה להשפיע במעגלים גדולים ולבסוף לברך בהצלחה את השבט.
.
.
בשלב זה נברר את כוח האמונה הנצרך כדי שיהיה אפשר ליצור פעילות קבועה ומשמעותית.
.
שחקו ‘טלפון שבור’ – שבו במעגל ולחשו משפט או מילה באוזן החניך או החניכה שלימינכם. הם בתורםיצטרכו ללחוש את המשפט או את המילה ששמע למי שלידם, וכך הלאה. מכיוון שקשה מאוד לשמוע לחישה ולהבינה, המילה ‘הקומונרית’ יכולה בקלות להפוך להיות ‘הקולרבי’…
.
שאלו את החניכים:
.
מה היה במשחק? למה המילה לא עברה כיאות?
.
סכמו את המשחק: גם כשאנחנו יוצאים לפעילות, עלינו להיות בטוחים במה שאנחנו רוצים; לרצות אותו ממש, אחרת הוא עלול להתפספס בגלל שחיקה, זמן שחלף, אנשים חסרי אמונה בדרך ועוד.
.
ראו מאמר שכתבה תלמידה ששכבתה ארגנה ערב התרמה (נספח 2), וקראו קטע ממנו:
.
“נפגשנו והתייעצנו עם כמה אנשים מבוגרים וכולם אמרו לנו שאנחנו לא מציאותיות ובזמן כל-כך קצר, של חודש וחצי, אי אפשר להרים ערב התרמה. וברוך ה’ שאנחנו בגיל ההתבגרות כך שזה עמוק בתוכנו לא להקשיב לאנשים מבוגרים, ופשוט המשכנו להריץ את זה”.
.
שאלו את החניכים:
.
.
.
ידעו את החניכים שהפעולה תהיה ארוכה מהרגיל. אפשר להכין גם כיבוד קל לשלב זה של בחירת הפרויקט. כיבוד תמיד עוזר למקד את הדברים ולהראות רצינות והשקעה. שימו לב שהכיבוד לא יתפוס את עיקר תשומת הלב, הסתפקו בשתייה קלה ועוגיות.
.
בקשו מהחניכים להעלות רעיונות למיזם חשוב לדעתם שיוכלו לפעול בעניינו כשבט. כתבו את הרעיונות בטוש על גיליון נייר או בריסטול. הפרויקט הזה הוא לא יהיה יישום נושא חד-פעמי של השבט אלא מיזם ארוך טווח שילווה אותם לאורך השנה.
.
כתבו כל רעיון של כל חניך, ונסו הפעם שלא לתת רעיונות משלכם אלא שהרעיונות יגיעו מלבם של החניכים.
.
בשבטים גדולים – אפשר לארגן מקרן, לכתוב את הרעיונות במצגת חדשה במחשב ולהקרינה.
.
לאחר שתכתבו את כל הרעיונות, תנו לכל חניך וחניכה פתקי ‘בעד’ ו’נגד’ (נספח 3).
.
הצביעו בהצבעה דמוקרטית. בתחילה בחרו את שלושת הרעיונות שקיבלו את מספר ההצבעות הגבוה ביותר, ואפשר להוגי הרעיונות הללו להסביר בקצרה מה הרעיון לפני שתצביעו על שלושתם. בשלב זה מקדו את החניכים בשאלות שיעזרו להם לבחור את המיזם המתאים להם:
.
לאחר מחיאות הכפיים (הסוערות!) למיזם הנבחר, כתבו מיד את פרטי הרעיון, שבצו חניכים אחראים לכל משימה ומשימה (משימות: להתקשר לאחרים, לקבוע את הפגישה הבאה – שבה תתחילו לפעול פעולות מעשיות לקראת המיזם, לפרסם את המיזם, לתעד את ההכנות ואת הפעילות ועוד).
.
אפשר להקריא את הסיפור הנפלא של ד”ר סוס (נספח 4).
.
לא תמיד הכול יהיה פשוט – ולא תמיד הכול יהיה ורוד, אבל אתם המדריכים שלהם ומכירים אותם ויודעים כמה כוחות יש בהם. זהו, הם כבר גדולים, זה הזמן שלהם להזיז הרים.
.
הסיפור מופיע גם ביוטיוב (חפשו ביוטיוב “אם
יוצאים מגיעים למקומות נפלאים! עם תרגום”).
.
הצעה לצ’ופר:
חלקו לחניכים שרוך לחולצת תנועה שחיברתם אליו משפט מנוילן: “ילד, אתה עוד תזיז הרים”.
.
.
רקדו יחד עם החניכים פלאש מוב בתנועות פשוטות במרכז העיר, היישוב או הסניף.
.
בררו עם החניכים מה הרגישו בתחילה, כשהיו קצת רקדנים, ובהמשך, לאחר שהיו חלק מקבוצת רוקדים גדולה.
.
איך הגיבו הסובבים? מה ההשפעה שהייתה לריקוד על הסביבה? האם אנשים אלו יחזרו הביתה ויספרו על הריקוד לחבריהם או לבני משפחותיהם?
.
.
שאלו את החניכים: מה הייתה ההרגשה ללמד את הסניף מורל חדש? האם הרגשתם שחניכי השבטים הקטנים לומדים מכם? איזו השפעה אתם חושבים שתהיה לכך כשכולם ישירו יחד בקול את המורל בשבת ארגון?
.
.
שאלו את החניכים: מה הייתה התחושה בסניף לאחר המשחק? האם הרגשתם שהאווירה השתנתה?
.
“הכל למען אמא של ירדנה”
“כולם אמרו לנו שאנחנו לא מציאותיות ובזמן כל-כך קצר, של חודש וחצי, אי אפשר להרים ערב התרמה. ברוך ה’ שאנחנו בגיל ההתבגרות כך שזה עמוק בתוכנו לא להקשיב לאנשים מבוגרים, ופשוט המשכנו להריץ את זה”. בנות כיתת י”ב עושות כל שביכולתן להציל חיים, לא תתנו יד?
שלומית מיכלי פורסם: 06.02.12 , 11:47
לפני שנה וקצת הבנו שלאמא של ירדנה – חברה שלנו מהכיתה, יש בעיה בכליות. ניסינו לעזור קצת בשוק פורים וכמה התרמות מאנשים טובים בשכונה וברחוב הראשי. אבל נקודת המפנה בסיפור שלנו הייתה סתם ערב אחד שישבנו כמה בנות בחדר שלנו מכיתה י”ב באולפנת בני עקיבא “אמנה” וחשבנו איך ניתן לגייס סכום כל-כך גדול להשתלת כליה בזמן כל-כך קצר. פתאום נזרק לחלל האוויר המושג “ערב התרמה” וישר כולנו התלהבנו על הרעיון. ווידוי קטנטן, אז לא ממש ידענו מה זה אומר…
.
הוצאנו לנו מחברת והתחלנו לרשום מה צריך: אולם, תאריך, פרסום, הדפסה ובעיקר אומנים. וזה לא היה נשמע מאוד מסובך. עברנו בין כל הבנות בשכבה ובדקנו למי יש קשרים עם אחד האמנים. אחרי כמה ימים כבר התקשרנו ללשכת ראש העיר, וכמו בנות שעוד לא ממש יצא להם להיתקל בבירוקרטיה שאלנו בשיא התמימות איך יהיה ניתן להיפגש עם ראש העיר. נקבעה לנו פגישה עם עוזר ראש העיר, מר חזי ברזני, וקיבלנו כתרומה את היכל התרבות לערב אחד.
.
התחלנו במסע טלפונים ושליחת מיילים לכמויות של אומנים. חלקם בחו”ל, חלקם עבר את המכסה של ערבי ההתנדבות, חלקם האמרגנים לא מסכימים (פוליטיקות של אומנים), חלקם מופיעים באותו ערב. ולנו באותו זמן כבר היה תאריך סגור עם היכל התרבות יד לבנים בכפ”ס וממש לא רצינו לבטל את כל האירוע.
.
נפגשנו והתייעצנו עם כמה אנשים מבוגרים וכולם אמרו לנו שאנחנו לא מציאותיות ובזמן כל-כך קצר, של חודש וחצי, אי אפשר להרים ערב התרמה. וברוך ה’ שאנחנו בגיל ההתבגרות כך שזה עמוק בתוכנו לא להקשיב לאנשים מבוגרים, ופשוט המשכנו להריץ את זה.
.מארגנות ערב ההתרמה – תלמידות י”ב ממחזור גיל-עד באולפנת “אמנה”
.
במצב הזה פתאום המושג “אנשים טובים באמצע הדרך” מקבל משמעות חדשה ואמיתית. כל אחד שמעודד אותנו, כל אומן שמחזיר תשובה חיובית, וחלקם אפילו שלילית אבל עם ברכות הצלחה להמשך. ויש לנו ביד רשימה של 7 אומנים מופלאים: להקת לכתחילה, המדרגות, יאיר אורבך, גולן אזולאי, ליאור אלמליח, גד אלבז ושחר אלגבי.
.
גם אחרי רשימת האמנים ביד, נשארנו בנות בכיתה י”ב שלא יודעות כל כך מה צריך לעשות. לכן החלטנו לפנות לכל אחד שיכול לעזור בלי להתבייש, וכל אחד זה כל אחד. בכל איש שפגשנו, הרגשנו שחזרה אליו רוח הנעורים של נתינה ללא רווחים, ללא ניצול וללא ציניות. עובדי עיריית כפר סבא, איש ההגברה, עיצוב הפליירים, פרסום, חולצות, צמידים, פשוט כולם – עזרו לנו, ובשמחה אמתית.
.
זרם של אנשים טובים
.
בגלל שכל אחת מכירה מישהו שמכיר מישהו שמכיר מישהו (המושג הזה גם קרוי “חוק הדתיים השלובים”) החלטנו להיעזר בזה. בכל בי”ס מהאזור שלנו היה תלמיד שאנחנו מכירים שדאג למכור כרטיסים לתלמידי בית הספר. ההורים שלנו פרסמו בעבודה שלהם, ונעזרנו בעוד אנשים טובים שעזרו לנו בפרסום.
.
עד הבוקר של היום שבו חל ערב ההתרמה עוד היינו בטוחים שמתוך 800 המקומות הקיימים בהיכל התרבות, יהיו גג 400 אנשים נחמדים וניאלץ לשים בובות במקומות הריקים כדי שלא יהיה לנו פדיחות מול אמנים שמגיעים בהתנדבות ושאר האנשים שהשקיעו בערב. למרות זאת, בשעה 19:30 בשעת פתיחת הדלתות התחילו להגיע זרם של אנשים טובים, ששמעו על ערב ההתרמה והחליטו להגיע.
.
תוך 20 דקות קיבלנו מאחת הבנות שתפקידה היה לעזור לאנשים להתמצא בתוך האולם: “אין מקום!!!”. האולם היה מלא עד אפס מקום והאנרגיות היו בשמיים. זה המקום לציין את האמנים המדהימים שהשקיעו מזמנם וכשרונם ופשוט העיפו את הקהל שקם לרקוד במעברים. באמצע הערב שלומית, האם שזקוקה להשתלה, החליטה לעלות לבמה ולהודות לעוסקים במלאכה. לא נותרה בקהל עין אחת יבשה.
.
