איתור סניפים וכפרי בוגרים
עם תחילת המתקפה בשמחת תורה, וביתר שאת בימים שאחריה, התגלתה לעינינו הרוח הגדולה של עם ישראל. החל באלפי החיילים שהתגייסו, עבור במיליוני התושבים שהצטרפו למערכה בעורף, וכלה במיליארדי מעשים, דיבורים ותפילות של מגוון בנים לעם ישראל בארץ ובעולם.
בפעולה נברר על הרוח הפרטית של כל אדם שנותנת לו כוח ומניעה אותו לפעול. נעמיק במשמעות הרוח הנושאת ומרוממת אותנו בתקופה היסטורית זו, נבין מהיכן היא נובעת ונדון כיצד אפשר לרומם אותה עוד ועוד.
ציוד נדרש: דפי ממו, דפי a4, עטים, גיליון וטוש או לוח מחיק וטוש מתאים.
פתיחה: משברים אישיים ומשברים באומה
חלקו לכל חבר וחברה דף ממו ועט ובקשו מהם לכתוב שלושה אירועים בחייהם שבהם הוא התמודדו עם משבר ושלושה אירועים שבהם עם ישראל חווה משבר.
אפשר לתת דוגמאות כדי לעזור להם לחשוב:
משבר אישי: אובדן, כישלון, התמודדות עם מורכבות בבית, בבית הספר או בנוער
משבר לאומי: מלחמה, גלות, שואה, קרע חברתי.
שלב א: מה נותן לנו כוח?
הניחו על הרצפה כרטיסיות הגדרות (נספח 1).
חלקו לכל חבר וחברה שלושה דפי ממו ובקשו מהם להניח את הדפים על שלושת הדברים שנתנו להם כוח בזמן משבר אישי שחוו (אם הקבוצה גדולה, חלקו לכל אחד פתק אחד בלבד).
ציינו בקול, ואם אפשר, כתבו בגדול על גיליון או על לוח מחיק את ההגדרות שעליהן הונחו הכי הרבה דפים.
אספו את הדפים וחלקו אותם מחדש לחברים. הפעם בקשו מהחברים להניח את הדפים על שלושת הדברים שלדעתם נתנו הכי הרבה כוח לעם ישראל בתקופות של משבר.
הקריאו בקול, ואם אפשר, כתבו על גיליון או על לוח מחיק את ההגדרות שעליהן הונחו הכי הרבה דפים.
דונו בשאלות:
סכמו: בדיון ראינו שיש פער בין הדברים שנותנים כוח במשברים פרטיים ובין אלו שנותנים כוח במשברים של העם כולו. הבנו שבמשברים פרטיים הראייה מצומצמת, ואילו במשברים כללים האומה שואבת כוח מנצח ישראל ומההשתייכות לכלל.
שלב ב: מתחברים לעם הנצח
אפשרות א:
חלקו את הקבוצה לשתיים ותנו לכל קבוצה קטע אחר (נספח 2). לקבוצה גדולה הדפיסו כל קטע כמה פעמים.
בקשו מהקבוצות לקרוא את הקטעים ולנסח מסקנה משותפת: מה היה הדבר שנתן כוח לאדם שכתב או אמר את הקטע?
שיתוף: בקשו מכל קבוצה לשתף במסקנה שהגיעה אליה.
אפשרות ב:
חלקו לחברים דפים ועטים והשמיעו להם את הריאיון של הדס לוינשטרן, אלמנתו של אלישע, בגלי צה”ל (נספח 3). בקשו מהחברים לכתוב תוך כדי האזנה מה לדעתם נתן להדס כוח להתמודד עם המשבר.
בקשו מהחברים לשתף בדברים שכתבו.
דונו בשאלות:
סכמו: ראינו שגם אנשים פרטיים יכולים לשאוב כוח מנצח ישראל ומהכלל, והבנו שזו יכולה להיות גם בחירה שלנו. פגשנו באנשים שיכולים לשמש לנו מקור כוח ולעזור לנו לאמץ נקודת מבט של נצח גם במשברים הפרטיים שלנו.
שלב ג: משיבים את הרוח
בקשו מהחברים לשתף ברעיונות שיכולים לרומם את הרוח הזו של נצח ישראל.
בחרו רעיון אחד וחשבו איך אפשר ליישמו יחד.
הצעות לרעיונות:
סיכום
בתחילת הפעולה ביררנו מה נותן לנו כוח במשבר אישי ומה נותן לנו כוח במשבר לאומי. הבנו שלא תמיד אנחנו מחברים בין המשברים שלנו לכלל ישראל, אבל כאשר קורה משבר כללי עם ישראל מתחבר מייד לנצחיותו ולכלליותו. ראינו זאת דרך מכתבו של אלקנה ודרך הריאיון עם הדס לוינשטרן. לבסוף חשבנו על רעיונות פרקטיים שיכולים לרומם את רוח העם ולהמשיך את המגמה הכללית.
נספח 1 – כרטיסיות הגדרות
נספח 2 –
קטע 1:
חלק מריאיון של הדס לוינשטרן בגלי צה”ל כשהיא בדרך למחנה שורה לזהות את בעלה, שנהרג בנר שמיני של חנוכה:
כל הסיטואציה שפנינו אלייך ואת מברכת אותנו בחג שמח ואת בכלל בדרכך למחנה שורה כדי לזהות את אלישע, היא לא נתפסת בכלל בכל החלל הזה.
“אז אני יכולה להגיד לכם איך אני רואה את זה?”
בבקשה, מה זאת אומרת? ברור. אני אומר בבקשה כי אני רוצה להתחזק, באמת.
“לא יודעת אם אני אחזק אותך, אבל אני אשתף אותך במה מחזק אותי. מורי ורבי הרב חיים מאיר דרוקמן, שממש אתמול הייתה שנה לפטירתו, הוא היה הרב שלנו, מאוד משמעותי בחיינו, והוא היה מספר לנו על הימים השחורים.
“הרב היה ניצול שואה, הגיע לפה בניסי ניסים. הוא היה מספר לנו על הימים השחורים באירופה, והוא כל הזמן היה אומר שבגלל שרובנו ילידי הארץ ונולדנו כבר לתוך המציאות הזאת שיש מדינה, אז קצת קשה לנו להתרגש ממנה או להתפעל ממנה. אנחנו הדלקנו עכשיו שמונה נרות ושרנו ‘הנרות הללו’ ו’על הניסים’, ואנחנו באמת חיים בתוך נס. זאת אומרת יש איזו נטייה, היא מאוד אנושית, להיתפס לקשיים, אבל אנחנו עם על-אנושי, אין עוד עם כזה ששרד אלפי שנים וחזר לארצו והקים בה מעצמה מתוקה. אנחנו על-אנושיים, ולכן זה גם נותן כוח. אני מבינה שאנחנו חלק משרשרת.
“ודאי שיש כאב, אני איבדתי את האיש שאהב אותי כמו שאף אדם בעולם לא אהב אותי, אנחנו זכינו לשישה ילדים, אנחנו אמורים לחגוג יום נישואין בעוד שבועיים. הכאב הפרטי הוא מאוד מאוד גדול, אבל הסיפור הלאומי הוא נותן כוח”.
קטע 2:
מתוך המכתב שכתב אלקנה ויזל למשפחתו לפני שנהרג:
“אם אתם קוראים את המילים האלה כנראה שקרה לי משהו. קודם כל במקרה שנחטפתי לשבי החמאס אני דורש שלא תעשו שום עסקה לשחרור של אף מחבל כדי לשחרר אותי. הניצחון המוחץ שלנו יותר חשוב מהכל, אז אנא פשוט תמשיכו לפעול בכל הכוח כדי שניצחוננו יהיה כמה שיותר מוחץ.
אולי נפלתי בקרב. כשחייל נופל בקרב זה עצוב. אבל אני מבקש מכם שתהיו שמחים. אל תהיו עצובים כשאתם נפרדים ממני. תשירו הרבה, תיטעו בלבבות, תחזיקו אחד לשני את הידיים ותחזקו זה את זה. יש לנו כל כך הרבה על מה להתגאות ולשמוח, אנחנו דור של גאולה! אנחנו כותבים את הרגעים הכי משמעותיים בהיסטוריה של העם שלנו, ושל העולם כולו. אז בבקשה מכם תהיו אופטימיים. תמשיכו לבחור בחיים כל הזמן. חיים של אהבה, תקווה, טוהר ואופטימיות. תסתכלו לאנשים היקרים שלכם בלבן של העיניים ותזכירו להם שכל מה שעובר עליהם בחיים האלה שווה את זה. ושיש להם הרבה בשביל מה לחיות.
תחיו! אל תפסיקו לרגע את העוצמות של החיים! בצוק איתן כבר נפצעתי. הייתה לי את הבחירה להישאר מאחור, אבל אני לרגע לא מתחרט על כך שחזרתי להיות לוחם. להפך, זאת ההחלטה הכי טובה שהחלטתי אי פעם”.
נספח 3
הריאיון המלא של הדס לוינשטרן לגלי צה”ל כשהיא בדרך לזהות את בעלה במחנה שורה בנר שמיני של חנוכה: