תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

ציוד נדרש:

גליל צמר גדול, חבילת במבה, סיפור על קירוב לבבות, סוכריות טופי, צ’ופרים

.

מהלך הפעולה:

• מה משותף?
• קירוב לבבות בחיי היום-יום
• גם אנחנו מקרבי לבבות
• סיכום

.

שלב א. מה משותף?

.
הפעולה הזו מתוכננת כפעולה משותפת עם אחד השבטים. אתם מכירים את השבט שלכם, ולכן בחנו האם כדאי לפצל את החניכים שלכם לבנים–בנות ולאיזה גיל לצרף אותם. פעולה משותפת חשובה מאוד בשביל שהסניף יכיר את החניכים ויקבל אותם, ובמיוחד פעולה בנושא הזה.

.
יש שתי אפשרויות למשחק, בחרו את המתאימה לחניכים שלכם:
.

1. משחק הצמר – אחד המדריכים יחזיק בקצה גליל צמר גדול ויאמר משהו על עצמו (למשל “יש לי ארבעה אחים”; “אני אוהבת פסטה”). מי שזה נכון גם לגביו אומר זאת, וזורקים לו את הגליל. החניך הבא מחזיק בחוט, אומר משהו על עצמו וזורק את הגליל, וכך הלאה – עד שהגליל עובר בין כל החניכים. החוט סבוך בין כולם, ואנחנו יכולים לראות שלכולם יש קשר זה עם זה.
   .
2. ‘התחברתי’ – מביאים במבה (או כל חטיף אחר). מישהו אומר משהו על עצמו, ומי שזה נכון גם לגביו אומר “התחברתי”, מקבל במבה או שתיים (כדי שתספיק לכולם), אומר משהו אחר על עצמו וכך הלאה. שימו לב שכל החניכים משתתפים ומקבלים מהחטיף!

.

שלב ב. קירוב לבבות בחיי היום-יום

ספרו לחניכים את הסיפור על קירוב לבבות (נספח 1).

כמו ששולי וגבי לא בדקו מיהו החייל, האם הוא חילוני או דתי, מאיזו עדה הוא – גם אנחנו נקבל כל אחד מהעם שלנו כי הוא מעם ישראל, הוא אח שלנו, אדם יהודי, חלק מאתנו.

דברו קצת על שקירוב לבבות יכול להיות לכל אחד בעם ישראל, דתי, חילוני, עובד הייטק, מורה, בן לעדה אחרת, ילד, מבוגר וכו’.

.

שלב ג. גם אנחנו מקרבי לבבות

.

ספרו לחניכים שבני עקיבא מאמינה מאוד בקירוב לבבות, ואנחנו יכולים לראות את זה בכל מיני דברים כמו בשוני בין החניכים בסניף במוצא וברמה הדתית. יש סניפים הנקראים ‘סניפי עדה’, המיועדים לחניכים מהעדה האתיופית, לשלבם לחברה. וכמו שבני עקיבא פועלת שזה יקרה – גם אנחנו עכשיו נוודא שזה יקרה! רוצים? כן!

.
חלקו אותם לקבוצות – כל חניך יובל עם כמה חניכים משבט אחר. כל קבוצה, עדיף עם מדריך, תקבל סוכריות ותלך לחלק לחניכים בסניף ולאחל להם מה שירצו.

.
חשוב מאוד לכנס אותם אחרי חלוקת הסוכריות ולשאול: איך היה? מה הרגשתם? איך הגיבו החניכים האחרים?

.

סיכום:

.
ניסינו להבין מה משמעות קירוב לבבות בעם ישראל; דיברנו על השוני החיצוני ועל הדמיון הפנימי, שלכל אחד יכול להיות משהו במשותף עם אדם אחר מעם ישראל. ראינו על עצמנו שאנחנו יכולים לקבל אחריות ולקרב לבבות כמו שבני עקיבא עושה כחלק מהפעילות שלה, חילקנו סוכריות לשאר החניכים בסניף וראינו שהם שמחו והתלהבו.

.

הצעה לצ’ופר:

• השיר ‘עם אחד שיר אחד’ (נספח 2). אם החניכים שלכם זורמים נחמד מאוד ללמד תנועות לשיר הזה.
• סוכרייה עם פתק ‘גם אני קירבתי לבבות בעם ישראל’.

.

נספחים 

.
נספח 1 – ‘החייל’ – סיפור על קירוב לבבות:

.
זה קרה ביום שישי אחר הצהריים. אימא הייתה עסוקה מאוד. תמיד היא ממהרת ביום שישי אחרי הצהריים. היא מכינה הכול לקראת שבת, ותמיד נשאר לה עוד משהו לעשות. עכשיו היא פרסה מפה לבנה על השולחן, ואני קצת ‘נדנדתי’ לה.

“תגידי אימא, גבי יבוא לשבת? תגידי…”

גבי הוא אחי הגדול. הוא חייל ואני מתגעגעת אליו מאוד. כל פעם אני מספרת לחברים שלי בגן על אחי החייל. לא לכל הילדים יש אח כמו שלי…

אימא ערכה את הכלים על השולחן ואמרה: “שולי, במקום לעזור לי את שואלת כל הזמן שאלות”.

“אבל תגידי אימא, גבי לא צלצל? אולי בכל זאת יבוא לשבת?”

“שולי, שולי”, אמרה אימא, “גבי היה בשבת שעברה בבית, ואולי-אולי יקבל חופשה גם לשבת זו, אבל זה לא בטוח… ועכשיו בואי ואסרק את שערותייך, הן כבר כמעט יבשות אחרי החפיפה”.

אימא סרקה את שערי וקשרה לי סרט לבן. “גבי אוהב את שערי הארוך, הוא קורא לזה זנב סוס”, אמרתי לאימא. אימא אמרה לי שאני מפטפטת בלי סוף. אימא אומרת שלפעמים היא לא יכולה לשמוע את המחשבות של עצמה כשאני מדברת בלי סוף.

לבשתי את שמלת השבת שלי וירדתי למטה. רציתי ללכת לחגית, החברה שלי. אבל פתאום ראיתי חייל. חייל גבוה בדיוק כמו גבי. רצתי בשמחה, מהר מהר, וקראתי “גבי! גבי!” כשהגעתי אליו הוא עמד וצחק. “היי ילדונת, שלום! נדמה לי, שאת טועה. אני לא גבי, שמי שמואל, ואני מחפש את ‘בית החייל’. אולי את יודעת איפה ‘בית החייל’?”

“בית החייל? זה אולי רחוק”, אמרתי, “אבל תגיד, תגיד, אולי אתה מכיר בצבא חייל ששמו גבי, גבריאל עציוני. זה אחי. אתה מכיר אותו?”

“אני לא מכיר” אמר החייל “אבל עשי לי טובה, תסבירי לי מהר איפה ‘בית החייל’, אני צריך להספיק להגיע לשם ולהתכונן לשבת. הבית שלי רחוק, ואין לי היכן ללון, ולא אוכל כבר להמשיך בדרך ולהגיע הביתה לפני כניסת השבת”.

באותו רגע ממש ראיתי את גבי אחי בא מקצה הרחוב. רציתי לרוץ אליו, אבל הוא רץ אליי… “היי שולי” קרא והרים אותי למעלה, למעלה. “רגע, רגע”, אמרתי, “החייל הזה מחפש איזה בית אחד, ‘בית החייל'”.

גבי הוריד אותי, חייך את החיוך הטוב שלו ואמר: “שמי גבי”. “כן”, אמר החייל, “אחותך אמרה לי. ושמי שמואל, ועכשיו אתה בוודאי תוכל להסביר לי איפה ‘בית החייל’. נתקעתי כאן בעיר בדרך הביתה, ולא אוכל להספיק להגיע לפני השבת”.

“אתה לא תלך לבית החייל” אמר גבי, “יש לנו בית ואתה מוזמן. אתה האורח שלנו. בוא, בוא אתי”. החייל קצת התבייש, אבל גבי ביקש מאוד ואני ממש התחננתי.

“גם אצלנו בית החייל”, אמרתי, “זה הבית של גבי וגם הוא חייל”. שמואל צחק, וראיתי שהעיניים שלו מתחילות להיות שמחות, והוא הסכים לבוא אלינו. עליתי הביתה בריצה וקראתי: “אימא! אימא! יש לנו שני חיילים לשבת, גבי ושמואל”.

מהר-מהר סיפרתי לאימא על החייל האורח. אימא כמעט לא הבינה דבר כי דיברתי מהר כל כך, אבל כאשר עמדו בפתח שמואל וגבי הבינה סוף סוף. “ברוכים הבאים”, אמרה בשמחה, “כמה טוב שיש לנו אורח לשבת… מהר, מהר, כל החיילים שותים משהו קל ובתור למקלחת”.

 .

נספח 2 – עם אחד (מרים ישראלי וארי גולדוואג)

.
כשאני לעצמי ואתה לא אתי
מה אני כשאני בנפרד
כי אני יהודי לא הולך לבדי
רק אתך ידידי יד ביד

.
עם אחד שיר אחד
בוא אחי ותן לי יד
ונוכל לשמוח ולרקוד יחד
כאיש אחד בלב אחד
לא רוצה להיות לבד
רק לנצח שבת אחים גם יחד
.
להיות משפחה זהו סוד השמחה
כי ביחד הכול טוב יותר
ואנחנו שרים כל ישראל חברים
על אף אחד לא נסכים לוותר
.
עם אחד שיר אחד
בא אחי ותן לי יד
ונוכל לשמוח ולרקוד יחד
אם נצליח לאהוב
ונשיר הנה מה טוב
המשיח עוד יגיע בקרוב

הרחבה למדריכים:         

• קירוב לבבות ואיחוי השסע החברתי: http://www.israelhayom.co.il/article/124853

.