איתור סניפים וכפרי בוגרים
ציוד נדרש:
מחשב וברקו, דפים וצבעים
.
.
הקרינו לחניכים קטע מהסרט ‘Wall E’, המדגים איך החיים יראו בעולם עתידי:
.
https://www.youtube.com/watch?v=h1BQPV-iCkU
.
שאלו:
.
.
הקרינו לחניכים קטע מהסרט ‘תיכון ההזדמנות האחרונה’ מדקה 6:20:
.
https://www.youtube.com/watch?v=A6oPWHUItJg&spfreload=10
.
חילי טרופר, מנהל התיכון, לוקח את אחד מהנערים לראות גיבוש לצנחנים כדי לחזק בו את המוטיבציה לשירות קרבי. הוא מדבר אתו על שכשואפים נמוך גם מגיעים נמוך בכל תחומי החיים. אבל אם שואפים גבוה וגם מתאמצים – מגיעים לתוצאות.
.
שאלו את החניכים:
.
.
.
להעז.
.
פעם בהיותנו בראש הר, בסיומו של טיול בשעת לילה עם ירח מלא, כשהיה בטוח שאיש אינו רואה אותנו ואינו שומע, שואל אותי עוזי פתאום: “איך אפשר לדעת אם יש לי כשרון מוזיקלי, אם יש לי בכלל שמיעה מוזיקלית?” אמרתי לו: “שיר לי איזה שיר ואגיד לך” – “אינני מעז לשיר בפני אחרים, נדמה לי שאני מזייף”, אמרתי לו: “בסדר, שרוק לי מנגינה”, אך כאן הוא התחיל לספר לי כבר סיפורים, איך “זרקו” אותו משיעורי מוזיקה ועד כמה זה השטח החלש שלו. הפסקתי אותו ואמרתי לו: “די כבר עם הסיפורים, או שאתה שותק, או שאתה שורק”. ואז הוא השמיע לי בשירה איזה קטע לחליל מתוך הסונטה של באך. כבר הייתי רגיל להפתעות מצדו, אבל להפתעה כזו לא ציפיתי, איזו מוזיקליות! אמרתי לו: “עכשיו תשיר אתי”. “אינני מעז” – “אינך שר אנחנו נשארים על ההר. הרי אינך יודע את הדרך חזרה”. אותו הלילה ההרים שמעו אותו והירח, וגם אני שמעתי, איזו שירה! כאסירים אשר זה עתה שוחררו מכלאם פרצו השירים מגרונו, הוא שר שירי עם, שירי מקהלה, שירים באנגלית, ובצרפתית, וברוסית, והכול בדייקנות ובסגנון תרבותי ומלא רגש כל כך. לבסוף הוא שאל אותי: “תגיד לי, למה יש בני אדם שאינן מעזים לעשות את מה שהם רוצים ויכולים לעשות?” ואני יודע שהיתה זו שאלה שליוותה אותו כל ימי חייו (על עוזי בורנשטיין ז”ל).
.
בקשו מכל אחד מהחניכים לספר על מקרה בחייו שרצה מאוד משהו שהיה קשה לו להשיג, ובסופו של דבר הצליח. בסבב נשאל: כיצד בסופו של דבר הצלחת, הרי הדבר היה קשה מאד להשגה? מה הרגשת אחרי שהשגת את מה שהשגת?
.
מה הרגישו כשעשיתם זאת? מדוע?
.
הישג שמגיע מתוך השקעה ועמל ומתוך חיבור שלנו אליו הוא חשוב לנו ואנחנו נקשרים אליו. על ידי העמל אנו מתחברים למעשה.
.
.
כאן שאלה יפה עומדת לפנינו: הן האהבה והנתינה באות כאחת, האם הנתינה היא תולדת האהבה, או להיפך, האהבה באה מן הנתינה? הורגלנו לחשוב את הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם, ייטיב לו. אבל הסברה השנייה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא – אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או אם גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה, הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם. וכן הראוני מקור בדברי רבותינו ז”ל כסברה זאת השנייה, כי כך שנינו במס’ דרך ארץ זוטא (פ”ב) “אם חפץ אתה להדבק באהבת חברך, הוי נושא ונותן בטובתו”.
.
כשאנחנו נותנים מעצמנו למען מטרה מסוימת או למען אדם מסוים, אנחנו הרבה יותר מחוברים אל המטרה או אל האדם.
.
.
.
במקור שבו אנחנו מצווים לקיים את השבת כתוב: “שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה’ אֱלֹהֶיךָ” (ויקרא כ, ח-ט). לפני שאנו מצווים על השבת מוזכרים כאן ששת הימים שבאים לפניה כימי מלאכה; ימים שבהם אנחנו עובדים. טוב לעבוד, לעמול, להוציא מעצמנו כוחות, ליצור. לא להיות פסיביים כמו בקטע הסרט הראשון שראינו; לא לתת לחיים לעבור לידינו. אנחנו רוצים להיות אנשים שעושים דברים שמספקים אותם. אנחנו מעריכים יותר את החופש רק אם לפני כן מגיעה היגיעה. מותר לנוח מדי פעם, אבל צריך לזכור להתקדם ולהגשים חלומות, ולזכור שכשאנחנו עושים את זה בעצמנו, ההישג הוא שלנו ואנחנו מחוברים אליו יותר.