מעבר לתפריט (מקש קיצור 1) מעבר לתפריט תחתון (מקש קיצור 2) מעבר לאזור חיפוש (מקש קיצור 0) מעבר לתוכן העמוד (מקש קיצור 3)

עבד לעם קדוש

עבד לעם קדוש

סוג הפעולה
מתאים לגיל
משך הפעולה
נושא
0 מדריכים אהבו את הפעולה

מטרות הפעולה

  1. החניכים יבררו האם יש סתירה בין אהבת השם לאהבת ישראל
  2. החניכים יבינו את החיבור בין דבקות בהשם ובין דבקות בעם ישראל, ויבינו שזה בעצם דבר אחד
  3. החניכים יביעו את צורת החיבור שלהם לעם ישראל ולקב”ה

מערך: 4/4

נושא: דבקות בעם ישראל היא דבקות בקב”ה

פתיחה: פעולה זאת היא האחרונה במערך פעולות ‘אני ועמי’, אחרי שביררתם והעמקתם עם החניכים את הקשר הנשמתי בין כל הפרטים בעם ישראל, על היות כל יהודי אות בתורה שאי-אפשר בלעדיה ועל מסירות נפש, הגיע הזמן להכניס את הקב”ה למשוואה… הפעולה תעסוק בחיבור ההדוק שבין דבקות בעם ישראל לדבקות בקב”ה ומה משמעות כל אחת מהן. 

ציוד נדרש: כרטיסיות פעולות, כרטיסיות דילמות, גיליון – “מי שאוהב את הקב”ה אוהב את עם ישראל”, גיליון – “מי שאוהב את עם ישראל אוהב את הקב”ה”. למעוניינים בפעילות ההמשך: מנקי מקטרות ליצירה, חבילת סוכריות טופי ופתקים “הריני מקבל עליי…”, קובייה שעל כל פאה שלה כתוב משפט.

הרחבות למדריכים: מאמר על שיעור של הרב דרוקמן; דבקות בה’ מתוך שגרת חיים, הרב סבתו – שיעור; דבקות בכלל, הרב אבינר – שיעור; אהבת אחים, הרב יעקב נגן – סיפור.

נספח לפעולה

גוף הפעולה:

  • שלב א – האם יש סתירה בין דבקות בהשם ואהבתו ובין דבקות בעם ואהבתו?
  1. ‘קרוב-רחוק’: פזרו בחדר כרטיסיות עם פעולות ובקשו מהחניכים לחלק את הכרטיסיות לדברים שמביאים את האדם לדבקות בהשם ולדברים שמביאים את האדם לדבקות בעם ישראל:
    תפילה, הקמת יישוב בנגב, שמירת כשרות, לימוד תורה, הקפדה על ציצית, להיות מפקד בצבא, לא לדבר לשון הרע, שמירת שבת, לא לראות מראות אסורים, לפעול למען צדק חברתי, לטוס לשליחות בתפוצות, לתת צדקה לעניים, התבודדות.

שאלו את החניכים למה חילקו כך והאם יש מי שרוצה לשנות את החלוקה.

  1. חלקו את החניכים לארבע קבוצות ותנו לכל קבוצה דילמה  לדון בה (נספח 1). לאחר שכל קבוצה תדון בדילמה  התכנסו שוב כולם ובקשו מכל קבוצה להציג את הדילמה שלה ואת הפתרון שהיא מציעה.
  • שלב ב – אוהב השם הוא אוהב ישראל ואוהב ישראל הוא אוהב ה’!
  1. למדו עם החניכים את דברי הרמח”ל על מידת החסידות (נספח 2).

שאלו את החניכים: איך אב מרגיש כלפי מי שאוהב את הבנים שלו?

איך הקב”ה מרגיש כלפי מי שאוהב את הבנים שלו?

  1. הציגו (או בקשו מהחניכים להציג) את הסיפור על רבי לוי יצחק מברדיצ’ב (נספח 3).
  2. הניחו במרכז החדר גיליון שכתוב עליו ‘מי שאוהב את הקב”ה אוהב את עם ישראל’ ובקשו מהחניכים להסביר את המשפט. לאחר מכן הניחו במרכז החדר גיליון שכתוב עליו ‘מי שאוהב את עם ישראל אוהב את הקב”ה’, וגם אותו בקשו מהחניכים להסביר.

סיכום ביניים: בתחילת הפעולה נתקלנו בסתירות לכאורה בין אדם שדבק בהשם ובין אדם שדבק בעם ישראל, אבל בעומק העניין אין שום סתירה אלא הם דבר אחד ומחובר.

  • שלב ג – מחברים לבבות!

למעוניינים, את החלק הזה של הפעולה מומלץ לעשות בנפרד כפעולה בפני עצמה שתסכם את כל המערך ותעצים את החוויות והתחושות של החניכים.

  1. דבקות מדוגמת  – חלקו לכל חניך ארבעה מנקי מקטרות, שניים באותו צבע ועוד שניים שכל אחד מהם בצבע שונה. מנקי המקטרות שבאותו הצבע מייצגים את החניך, מנקה מקטרות אחד נוסף מייצג את הקב”ה ומנקה המקטרות הנוסף מייצג את עם ישראל.
    בקשו מהחניכים ליצור ממנקי המקטרות שני דגמים, הדגם האחד יביע את הדבקות שלו בקב”ה והדגם האחר יביע את הדבקות שלו בעם ישראל, ולאחר מכן בקשו מהחניכים לחבר בין שני הדגמים ולהביע איך הדבקות שלו בעם ישראל מחברת אותו לדבקות בקב”ה או איך הדבקות בקב”ה מחברת אותו לדבקות בעם ישראל .
  1. איך זה קורה בפועל? צאו עם החניכים לרחוב  וחלקו לעוברים ולשבים סוכריות טופי ופתק עם תפילתו של האר”י הקדוש, “הריני מקבל עליי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך” (נספח 4). בקשו מהחניכים ליצור שיחה עם מי שהם מחלקים לו את הסוכרייה והפתק, להתעניין בו ולמלא את עצמם אהבה כלפיו. לאחר מכן חזרו לסניף ובקשו מהחניכים לשתף בחוויה שהם עברו על ידי הטלת קובייה שעל כל אחת מהפאות שלה כתוב משפט: ‘היה הכי כיף ש…’, ‘התבאסתי ש..’., ‘היה מעניין לגלות ש…’, ‘אני מרגיש יותר מחובר לקב”ה בגלל ש…’, ‘אני מרגיש יותר מחובר לעם ישראל בגלל ש…’, ‘תגובה מיוחדת שאנשים אמרו לי’.
  • כהקדמה או כסיכום לחלק זה אפשר לקרוא את הספדו של יאיר לפיד לגיל-עד שעאר הי”ד וקטע מהספדו של הרב דב זינגר בהלוויית הנערים (נספח 5).
  • סיכום

אדם שדבק בעם ישראל ואוהב אותו – דבק בבניו של השם ואוהב אותם, ולכן ודאי שיאהב את השם וידבוק בו (גם אם אינו מרגיש בכך). לפעמים יש מתח בין שתי תנועות הנפש האלה, אבל אפשר וצריך למצוא את המינונים המדויקים ולרצות להידבק בעם ישראל ובקב”ה באמת ולחשוף את הרצון הזה על ידי עשיית פעולות שמחברות אותנו לעם ישראל ולקב”ה. בתקופה הזאת כל התנועה עוסקת בעם ישראל, והרצון של התנועה לדבוק בעם ישראל ולהיות תנועה של עם נובע מההבנה שזה רצון השם וזאת הדרך להיות קרובים יותר לקב”ה.

הצעה לצ’ופר:

“אמר להם הקב”ה לישראל, בניי אהוביי, כלום חסרתי דבר שאבקש מכם? ומה אני מבקש מכם אלא שתהיו אוהבים זה את זה” (תנא דבי אליהו).

נספחים

נספח 1

דילמה 1

משפחת אזולאי אוהבת מאוד את השבת; זה הזמן למפגש המשפחתי שלהם, הילדים הגדולים חוזרים מהישיבות ומהאולפנות (חוץ מהבת הגדולה שהיא קומונרית אי שם בצפון הארץ…), האחים הקטנים מספרים חוויות וסיפורים מהגן, אבא ואימא נחים מעמל השבוע, אבל בעיקר – הם יושבים מסביב לשולחן ושומעים דברי תורה, האחים הקטנים מספרים מה הם למדו בגן, אימא שואלת שאלות על פרשת שבוע, אבא מלמד ניגון חדש לשבת וכולם מתענגים על קדושת השבת.
שבת אחת הציעה אימא להזמין לסעודת שבת את משפחת ישראלי, השכנים החדשים ממול, שאינם שומרים שבת, כדי להכיר אותם ולהכיר להם את השבת.

המשפחה חוששת שאווירת השבת תיגרע כי לא יוכלו לשיר שירים שהאורחים אינם מכירים או לדון בפרשת שבוע כדי שהאורחים לא ירגישו שלא בנוח שהם אינם מרגישים שותפים …

  • האם החששות של משפחת אזולאי נכונים?
  • מה תרוויח משפחת אזולאי אם תארח את משפחת ישראלי? מה תפסיד אם תארח אותם?
  • מה אתם הייתם מציעים למשפחת אזולאי לעשות?

דילמה 2

נעה, תלמידה בכיתה יא, לומדת באולפנה תורנית מאוד ועמלה כדי לבנות לעצמה עולם רוחני עשיר וגבוה. לאחרונה שמעה נעה על תכנית של”ף של בני עקיבא, תכנית שבה תלמידים בכיתה יב עוברים לגור בעיירת פיתוח, לומדים שם ומתחברים לקהילה.

נעה מתלבטת מה לעשות. מצד אחד היא רוצה להמשיך ולבנות את עולמה הרוחני ולחזק את עצמה, ומצד אחר היא רוצה לנצל את השמינית כשנה משמעותית יותר ולפתוח את עצמה לאוכלוסייה שונה.

החשש העיקרי שלה הוא שמרוב עומס ועשייה בשנת השל”ף לא יהיה לה זמן לבנות את עצמה ולהתחזק .

  • האם אתם מזדהים עם החשש של נעה? הסבירו
  • האם החשש של נעה מוצדק?
  • מה תרוויח נעה אם תצא לשנת של”ף? מה תפסיד?
  • מה אתם הייתם עושים לו הייתם במקומה?
  • האם הרצונות של נעה סותרים?

דילמה 3

יואב הוא בחור מחונן. היכולות שלו גבוהות מאוד והמורים שלו תמיד אמרו לו שהוא עוד יגיע רחוק. עכשיו, לאחר שסיים את הצבא, הציע לו משרד הביטחון להצטרף למסלול ייחודי של לימודים ועבודה בכור הגרעיני בדימונה, כי שם יוכל לנצל את כישוריו ולתרום להגנת המדינה, אבל יואב מתלבט האם לנצל את כישוריו כדי להעמיק בתורה.

הוא ממש לא מצליח להחליט האם לנצל את כישוריו בכור הגרעיני בדימונה (וכבר יש לו תכניות לפיתוח כמה דברים סודיים…) או לחזור לישיבה וללמוד תורה .

  • מה ייתן ליואב לימוד התורה?
  • מה תיתן ליואב העבודה בכור הגרעיני?
  • האם לדעתכם יואב צריך לחזור לישיבה או לעבוד בכור הגרעיני? למה?
  • מה חשוב יותר לדעתכם – לימוד תורה או עבודה בכור הגרעיני?
  • האם הדברים הללו סותרים זה את זה?

דילמה 4

משפחת רחמים מתגוררת ביישוב קהילתי-דתי-תורני עם קהילה חזקה ותומכת. הם שותפים פעילים בכל הפעילויות הקהילתיות, הילדים לומדים בבית הספר ביישוב, אבי המשפחה הוא גבאי בית הכנסת, הבן הבכור מדריך בסניף בני עקיבא ביישוב והילדים הקטנים חניכים חג’דומטים.
לפני כחודש פנה רב היישוב אל משפחת רחמים והציע להם לטוס לשליחות ברוסיה למשך שלוש שנים כדי לקרב את הקהילה היהודית שם ליהדות ולציונות. הרב הסביר את חשיבות העניין ואמר ש-80% מיהודי רוסיה מתבוללים ויש צורך בהול במשפחה שתצא לשליחות ותפעל כדי לקרב כמה שיותר מיהודי רוסיה חזרה לעם ישראל.

משפחת רחמים מתלבטת האם לעזוב את היישוב שלהם, שהם מחוברים אליו ואוהבים אותו, כדי לחזק קהילה יהודית לא מוכרת בקצה העולם, שילדיהם לא יקבלו שם חינוך כמו שהם רוצים, לא יגדלו בחברה הנושאת צביון תורני ולא תהיה להם המעטפת הקהילתית שהם רגילים  אליה.

  • האם ההתלבטות של משפחת רחמים נכונה?
  • האם גם לכם הייתה התלבטות דומה פעם?
  • מהי החשיבות של יציאה לשליחות? ומה החשיבות של הישארות ביישוב?
  • מה תקבל משפחת רחמים אם תטוס לשליחות? ומה תקבל אם תישאר ביישוב?
  • מה לדעתכם משפחת רחמים צריכה לעשות?

נספח 2

“כי אין הקדוש ברוך הוא אוהב אלא למי שאוהב את ישראל. וכל מה שאדם מגדיל אהבתו לישראל, גם הקדוש ברוך הוא מגדיל עליו.

ואלה הם הרועים האמיתים של ישראל שהקדוש ברוך הוא חפץ בהם הרבה, שמוסרים עצמם על צאנו ודורשים ומשתדלים על שלומם וטובתם בכל הדרכים. ועומדים תמיד בפרץ להתפלל עליהם לבטל הגזרות הקשות, ולפתוח עליהם שערי הברכה.

הא למה זה דומה? לאב שאינו אוהב שום אדם יותר ממי שהוא רואה שאוהב את בניו אהבה נאמנת, והוא דבר שהטבע יעיד עליו (מסילת ישרים, חלקי החסידות, פרק יט).

נספח 3

רבי לוי יצחק מברדיצ’ב נקרא בפי כולם: “סנגורם של ישראל”. הוא עמד כל הזמן בין הקב”ה ובין עם ישראל, וטען טענות לטובתם.

נשמתו של רבי לוי יצחק מברדיצ’ב עמדה במקום כל כך גבוה – מקום ששם לא רואים שום דבר רע שיהודים עושים.

כל הצדיקים נהגו לספר על הסנגוריה של רבי לוי יצחק. הם ידעו שעצם הסיפור והזכרת שמו של הצדיק מעוררים בשמים רחמים על ישראל.

פעם אחת בראש השנה שקלו בשמים את המצוות ואת העברות של עם ישראל. על צד אחד של המאזניים הניח המלאך מיכאל את המצוות – והייתה שם רק מזוודה קטנה. ועל הצד השני הניח השטן את העברות – והיו שם משאיות. משאיות של עברות…’

לא נראה שיש איזו תקווה. נראה שהשנה עלול להיות לא טוב לעם ישראל, חס ושלום.
ופתאום המולה. משהו קורה, אף אחד לא יודע מה ואיך, אבל הנה נעלמות כל העברות מכף המאזניים, ורק המצוות נשארות! והן מכריעות את הכף, כמובן.

פתאום נשמע קול גדול בשמים: “מי גנב את העברות של ישראל?”

ענה קול אחר: “רבי לוי יצחק בן שרה-סאשא גנב את העברות של ישראל”.

התכנס ‘בית הדין של מעלה’ לדון את רבי לוי יצחק. אחרי שעמד בפניהם נשאל: “רבי לוי יצחק בן שרה סאשא, הלא כתוב בתורה שהגנב חייב לשלם. האם אתה יכול לשלם עבור כל העברות שגנבת?”
ענה רבי לוי יצחק: “רבותיי, בית הדין הגדול שבשמים, האמת היא שאין לי איך לשלם. אני רק בן אדם. איך אוכל לשלם על כל כך הרבה עברות?”

אמרו לו: “רבי לוי יצחק בן שרה סאשא! הלוא בתורה כתוב: “אם אין לו – ונמכר בגנבתו”. אדם שגנב ואין לו מה לשלם, מוכרים אותו לעבד, ומהכסף משלמים את הגנבה. אם כן, צריך אתה להימכר לעבד.”

ושוב יצא הקול: “מי רוצה לקנות את רבי לי יצחק בן שרה סאשא לעבד?”

ואז… שמעו קול יחיד ומיוחד: “הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו רוצה לקנות את רבי לוי יצחק בן שרה סאשא לעבד עולם!”

נספח 4

“הריני מקבל עליי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך, ואני אוהב כל אחד בישראל כנפשי וכמאודי ” (האר”י הקדוש).

נספח 5

הספדו של שר האוצר יאיר לפיד לגיל-עד שעאר הי”ד:

“אנחנו קוברים היום ילד.

לקבור ילד זה מעשה לא טבעי, הורים אינם אמורים לצעוד בהלוויות ילדיהם, סבים וסבתות אינם אמורים להזיל דמעה על קבר נכדיהם – זה אמור היה להיות להפך.

כשאנחנו קוברים מבוגרים אנחנו בוכים על מותם, על החיים שהיו להם, על הזיכרונות שנותרו מאחוריהם.

כשאנחנו קוברים ילד אנחנו בוכים על החיים שלא יהיו לו, על החתונה, על שמחת החיים הראשונה של תינוק, אנחנו קוברים היום שולחן שבת שלם שלא יבוא עוד לעולם.

לפיכך בואו נזכור בכל רגע שאנחנו קוברים היום ילד.

אנחנו קוברים היום ילד שיכול היה להיות של כל אחד מאתנו ולפיכך הוא אכן של כל אחד מאתנו.

אנחנו לא קוברים מתנחל, אנחנו לא קוברים חייל בקרב הבלתי נגמר על הארץ הזו, זו לא הלוויה של חלק אחד בעם – לא קבוצה אחת קורעת קריעה, ואנחנו זקוקים זה לזה ביום הזה.

לא לכעס אנחנו זקוקים, לא לפיצול נוסף בינינו, לא לתחרות מי מביע זעם קדוש יותר או שנאה טהורה יותר – הזעם אינו קדוש, השנאה אינה יכולה להיות טהורה.

אני מבין את כל מי שזועק לנקם, איך אפשר לא להבין כשגם אני מרגיש כך, כשכל אחד מאתנו מרגיש כך. אבל ביום הזה, בלוויה הזו, מול המשפחה הזו – אנחנו זקוקים לאהבה, אנחנו זקוקים לשפה משותפת, אנחנו צריכים למצוא מחדש את השבילים זה אל זה.

אם אנחנו רוצים להעניש את אויבינו, אין להם עונש גדול מכך שהם מסתכלים עלינו ורואים שאין שום דבר שיכול להפריד בינינו.

אם אנחנו רוצים לנקום ברוצחים – ואנחנו נמצא אותנו ונעניש אותם – הנקמה האמתית היא היכולת שלנו לגשר על הפערים בינינו ולחבק זה את זה למרות כל הפגמים בינינו והוויכוחים בינינו.

אם אנחנו רוצים לקדש את זכרו של גיל-עד, עלינו לבחור את מה אנחנו מקדשים – את האיבה לאחר, או את האהבה זה לזה – את מה שמפריד, או את מה שמחבר – את החשדנות, או את האמון בינינו.

ילדים לא כותבים צוואות, אז אנחנו צריכים לכתוב ביחד את הצוואה של גלעד – אם מרשה לי המשפחה ומרשה לי הקהל הייתי מציע שנתחיל את הצוואה הזו במילותיו של האר”י הקדוש – ‘הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך והריני אוהב את כל אחד מבני ישראל כנפשי וכמאודי’ – יהי זכרו של גלעד ברוך”.

קטע מתוך הספדו של הרב דב זינגר (ראש ישיבת מקור חיים) בהלוויית שלושת הנערים:

“יש כאן אחריות על כל הדורות שהתפללו להיות כאן בארץ הזו. עדיין אנחנו נבחנים האם אנחנו ראויים. אני מעז לקרוא לכל חבורה וחבורה, מעגל ומעגל, קטנים וגדולים, מה שראינו בימים האחרונים – נזכור את הפתגם ‘שני יהודים שלוש דעות’ – אבל לב אחד. אם נחליט שלא נחזור לשגרה מורכני ראש, נהפוך את השבר לתיקון. נאמר: ‘הריני מקבל עליי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך’. תארו לכם ישיבת ממשלה, או כל דיון פוליטי, הפותח בקבלה זו – בוודאי נהיה ראויים”.

דעתך חשובה לנו