מטרות הפעולה

מהלך הפעולה:

.
שלב א’:

.
שלב הפתיחה של יחידה זו יפגיש את החניכים עם המושג “עקב בצד אגודל”, אותו נדגים ונמחיש בהמשך היחידה.
.

נחלק את החניכים למספר קבוצות )תלוי בגודל השבט( וניתן לכל קבוצה 11 כרטיסיות שעל כל אחת מהן כתובה אחת מהאותיות המרכיבות את הביטוי “עקב בצד אגודל”. נאמר לחניכים שהאותיות שקיבלו מרכיבות ביטוי מפורסם שאיתו אנחנו רוצים להתעסק במהלך היחידה הבאה ושהם צריכים לנסות ולהצליח להרכיב את האותיות באופן הנכון, כך שיגלו מהו הביטוי..

הקבוצה שמצליחה ראשונה להרכיב נכון את האותיות – היא הקבוצה הזוכה..

כמובן שבמידת הצורך אפשר לתת לחניכים רמזים כגון: מספר המילים שבביטוי, מספר האותיות שמרכיבות כל אחת מהמילים שבביטוי, האות איתה מתחילה כל אחת מהמילים וכדומה..

לאחר שהביטוי מתגלה, נעבור לשלב הבא עוד לפני שנדון במשמעות והבנה של הביטוי שהתגלה.

.
שלב ב’:

.
שלב זה של היחידה, יפגיש את החניכים עם משמעותו של הביטוי אותו חשפנו בתחילת הפעולה. הבנה זו תתן לנו את הפתח להבין את הקשיים ואת הדרך של השיקום אותו עוברים פצועי צה”ל במהלך התקופה שאחרי הפציעה ולמעשה לאורך החיים כולם, וכמובן לקבל את הכוחות האלו גם להתמודדויות שיש לנו בחיים.
.
נעמיד את החניכים בשורה, כאשר הגב שלהם צמוד לקיר החדר. נאמר לחניכים שאנחנו עומדים לערוך ביניהם תחרות: מי מגיע ראשון לקיר המקביל שנמצא מולם. הכלל המרכזי של התחרות הוא שצורת ההתקדמות יכולה להיות רק “עקב בצד אגודל”. חניך שייתפס כשמרחק של משהו מפריד בין הרגל אחת לשנייה שלו בכל צעד שיעשה – יפסל ויצא מהתחרות..
כמובן שניתן גם לערוך את התחרות רק בין קבוצה קטנה של חניכים ולתת לשאר החניכים לעמוד בצד ולעשות להם מורל , או כל דרך אחרת שנראה לכם שתהיה נכונה יותר במבנה השבט שלכם.
.

לאחר שיש חניך מנצח שהגיע בדרך המסורבלת הזו אל הקיר המקביל, נשאל את החניכים:

• מה הקושי בהתקדמות האיטית שבה נעשתה התחרות?
• מה המשמעות של הביטוי “עקב בצד אגודל”?
• מי שמע פעם את הביטוי הזה לפני הפעולה?

.

נבקש מהחניכים לחשוב על הקשרים/סיטואציות בהם נכון להשמיע את הביטוי הזה. כל חניך שייתן סיטואציה מתאימה למשפט יקבל מאיתנו פרס או ממתק קטן – עד שנרגיש שהחניכים הבינו והטמיעו בתוכם את משמעות הביטוי

.

שלב ג’:

.
לאחר ששני השלבים הראשונים של היחידה, הפגישו את החניכים עם עצם משמעות הביטוי “עקב בצד אגודל” , נבקש בשני השלבים הבאים להבין את השימוש שלו בהקשר של פצועי צה”ל.
.

נציג בפני החניכים דמות מסוימת של פצוע צה”ל. הדמות יכולה להיות מישהו דמיוני שנציג ושנספר בקצרה את סיפור הפציעה שלו והקושי שלו להשתקם ויכולה להיות דמות ריאלית שאנחנו או החניכים מכירים מהחיים או מאמצעי המדיה השונים והאינטרנט.
חשוב להציג את הדמות בצורה עשירה ומלאה, ולהציג קטע של משבר בו החייל מרגיש שכבר אין לו כוחות להתמודד עם כל הקשיים שהפציעה מביאה איתה..
על פי סגנון ורמת ההבנה של החניכים שלכם, תוכלו לבחור האם הקשיים יהיו פיזיים: קושי ללכת, קושי לדבר וכדומה או קשיים מנטאליים: קושי להאמין שיש עוד סיכוי לחיים נורמאליים.
.
נכניס לתוך בקבוק פתקים שעל כל אחד מהם כתוב שם של אחד מהאנשים השונים שמקיפים את הפצוע בדרכו בחזרה לחיים:

• אחיו הקטן
• אבא
•  אמא
• הרופא המטפל
•  המנקה בבית חולים
• החייל מהצוות
• פצוע מהמלחמה הקודמת
•  סבתא
•  המורה לספורט מהתיכון
•  המדריך מהסניף

.
נושיב את החניכים במעגל ונסובב את הבקבוק ביניהם. החניך שהבקבוק נעצר מולו, יצטרך לפתוח אותו ולקחת את אחד הפתקים. המשימה שלו היא לחשוב כיצד לעודד את החייל הפצוע להמשיך ולהתאמץ ולא להישבר בדרך ובשפה של הדמות אותה קיבל.

שאר החניכים יצטרכו לזהות מה הדמות שקיבל החניך. סביר להניח שהרבה ממשפטי החיזוק, יהיו בסגנון של “עקב בצד אגודל” וקריאה לא להתייאש ואמון שעוד יהיה טוב..

כדאי שהמדריך שמציג את הדמות של החייל הפצוע ינהל שיחה ויענה לחניך שמנסה לחזק אותו וכך הדיבור יהיה רחב ועשיר יותר

.

שלב ד’:

.

בשלב זה נפגיש את החניכים עם סיפור ממשי של פצועי צה”ל וניפגש עם כל התכונות והאמירות עליהם דיברנו באופן תאורטי עד כה – דרך סיפור אחד חי וממשי..

.

להלן קישור לכתבה שנעשתה בערוץ 2 על עשהאל לובוצקי שנפצע קשה מאד במלחמת לבנון השנייה וכנגד כל הסיכויים חזר לחיות ואפילו הפך בעצמו להיות רופא.. על קביים.

.

.

לפני הצפייה בכתבה ניתן לכל אחד מהחניכים דף ועט ונבקש ממנו לכתוב לעצמו מה נותן את הכוחות לעשהאל להתגבר ולהילחם על החזרה לחיים.

.

לאחר הצפייה נבקש מכל חניך לתת לנו את הדף שכתב ונקריא בזה אחר זה את המשפטים שהעלו החניכים מתוך הכתבה.

.

שלב ה’:

.

נחתום את היחידה הזו ואת מערך חודש הארגון כולו ביצירה של שלט ענק ועליו כתוב: תודה והערכה לפצועי צה”ל”. את הכנת השלט נעשה יחד עם החניכים שגם יקשטו ויעטרו אותו. נתלה את השלט הגדול בחזית של מבנה הסניף או במקום מרכזי אחר בשכונה וכך ניתן ביטוי פומבי לנושא בו עסקנו במערך זה וברגשות שהתעוררו אצלנו דרך העיסוק בנושא.