משמעות הכוונה בעבודת ה'

וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אלוקים.

(שמות, ל”א, יח).

אבן עזרא: ריקי מוח יתמהו, מה עשה משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה?! ולא ידעו, אם יעמוד שם עם השם כמספר הזה וכפל כפלו שנים, לא יוכל לדעת חלק מאלף ממעשה השם ודרכיו וסוד כל המצות שצוהו, כי יחשבו כי המעשה העיקר. ואיננו, רק הלבב והמעשה, והלבב והלשון להרגיל. וכן כתוב בפיך ובלבבך לעשותו (דברים פרק ל, פסוק יד). וקדמונינו אמרו: רחמנא לבא בעי (הקב”ה רוצה את הלב). ושרש כל המצות עד שיאהב את השם בכל נפשו וידבק בו, וזה לא יהיה שלם אם לא יכיר מעשה השם בעליונים ובשפלים וידע דרכיו. וככה אמר הנביא, כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי (ירמיהו פרק ט, פסוק כג), אז יתברר לו, כי השם עושה חסד משפט וצדקה בארץ (שם), ולא יוכל לדעת השם אם לא ידע נפשו ונשמתו וגופו, כי כל מי שלא ידע מהות נפשו, חכמת מה לו?!….

ביאור: הרב נחמיה רענן, אתר בית המדרש הוירטואלי, ישיבת הר עציון

לאחר מעמד הר סיני, משה רבנו עלה להר כדי לקבל מה’ את התורה ולמסור אותה לישראל (שמות, פרק כ”ד, פסוק יז). שהותו של משה רבנו בהר סיני נמשכה ארבעים יום וארבעים לילה, ובתום תקופה זו ה’ נתן למשה את לוחות הברית.

רבנו האבן עזרא חושף את נקודת הכשל שעומדת ביסוד שאלתם של אותם “ריקי מוח”. להבנתם, מהותה של התורה שניתנה לישראל היא קובץ הנחיות מעשיות, שהן מצוות התורה. על פי ההנחה הזאת שאלתם מוצדקת, שהרי כדי ללמוד את פרטי מעשי המצוות די בפחות מארבעים יום ולילה. בניגוד לעמדת “ריקי המוח”, רבנו האבן עזרא מסביר בתשובתו שלא המעשה עיקר אלא הלב שעומד מאחורי המעשה, כפי שנאמר “בפיך ובלבבך לעשותו” (דברים, פרק ל’, פסוק יד). כדי להיות דבק בה’ בלב צריך להכיר את דרכי הבורא ואת מעלת נפשו ונשמתו של האדם, וכדי להתעמק בכך דרוש פרק זמן ממושך; ולכן משה רבנו הוצרך לשהות בהר ארבעים יום ארבעים לילה.

הרב שלמה וולבה בספר “עלי שור” מתייחס לדברי האבן עזרא:

…כפי הנראה מדבריו היתה טעותם של ה”ריקי מוח” לחשוב, כי עיקר התורה הוא רק ענין המצוות המעשיות, ואותן היה משה רבנו עליו השלום יכול לקבל בימים מועטים. אך מהי תשובת רבנו האבן עזרא, שהלב ושמעשה עיקר – ובמה גורם “לב” למשה רבנו עליו השלום להאריך את שהותו על ההר? אך זוהי האמת: לבו של האדם, ומה גם לבו של משה רבנו עליו השלום אין לו גבול, וכשה”לב” מקבל תורה ומקיים מצוה, הוא מגדיל ומאדיר תורה לאין שעור ואם משה רבנו עליו השלום היה עומד על הר סיני שנים על שנים, עדיין לא היה לבו אומר די! ונמצא, כי ה”לב” מוסיף גם בעצם גדרי המעשה: כשהוא, הלב, ניגש לשמור שבת, מתהווה מזה מסכת שבת על כל הלכותיה, ביאור האבות והתולדות של הל”ט מלאכות, דיני שבות, גזירותיה ותקנותיה, וכן בכל תרי”ג מצוות התורה.