איתור סניפים וכפרי בוגרים
לסיכום המערך ויציאה לעשייה
.
כל חניך מקבל דף ועט, ועליו לכתוב דבר מרכזי שהתחדש לו / מסר מרכזי אותו הוא לוקח לחיים לגבי ארץ ישראל מתוך המערך שעברנו. לאחר שכולם כתבו פתקים, מקפלים אותו ומכניסים לתוך קופסא.
.
שימו לב: על מנת שהחניכים ייזכרו מה עברנו במערך זה, מומלץ לפזר על הקירות כותרות, אמירות, קטעים וכן משפטים מרכזיים שנאמרו בדיונים ע”י החניכים, מתוך הפעולות שעברנו. אם אתם עדיין חוששים שהחניכים שלכם לא יזכרו את הכל, תוכלו להזכיר להם בקצרה מה עברנו במערך הזה, לפי הרצף של הפעולות.
.
נקרא עם החניכים את דבריו של חגי לובר (נספח מס’ 1) העוסקים בהוצאה אל הפועל של הערכים בהם אנו מאמינים.
.
לאחר מכן, כל חניך מוציא פתק מתוך הקופסא (של שלב א’) ועליו לחשוב כיצד אפשר לפעול ולהגשים מסר זה בפועל, על מנת להעצים את קיומו במציאות. נערוך סבב, בו כל אחד אומר מה יצא לו בפתק וכיצד אפשר לפעול למענו. נכתוב את כל הרעיונות על בריסטול גדול ונאפשר לחניכים לתת רעיונות נוספים להצעות שניתנו. מתוך הדברים שכתבנו, נבחר עשייה משותפת שבה נרצה להשקיע בזמן הקרוב.
.
לאחר שנבחר את הפעילות בה היינו רוצים להשקיע, ננסה לפרט עם החניכים בצורה יותר מדויקת:
א. מהן מטרותינו בפעילות זו?
ב. מיהו קהל היעד שלנו?
ג. מה כוללת ההכנה לקראת הפעילות?
ד. מי לוקח אחריות על איזה תחום בתכנון הפעילות ובמהלכה?
.
.
לסיכום המערך כולו, נקרא עם החניכים את דבריו של הרב חרל”פ (בנספח מס’ 2) העוסקים במאבק על ארץ ישראל בדור הגאולה. נבין שארץ ישראל היא ערך עיקרי בדור של הגאולה, ועל כן המאבק עליה תופס מקום כל כך נרחב בחיינו. ככל שדבר יותר גדול, כך יש יותר מניעות וקשיים על מנת להשיגו, וכאן- יש גם לנו אחריות. מה אנחנו מוכנים לקחת על עצמנו על מנת לקדם את הקשר בין ארץ ישראל לעם ישראל? האם רק ברור לנו שקשר זה הוא הכרחי וזוהי הדרך המתוקנת, או שאנחנו גם ממש מוכנים לפעול ולהקריב מעצמנו למען זה?
.
נסיים בתפילה לגאולה שלמה בע”ה, בשובם של כל עם ישראל לארץ, כשכל אומות העולם יחזו כיצד “כי מציון תצא תורה ודבר ד’ מירושלים”.
.
.
…חשבת פעם דרך אילו משקפיים אתה מסתכל על העולם?
אתה ודאי שואל את עצמך למה אני מתכוון?
אז הנה ההסבר:
יש 2 צורות הסתכלות על העולם:
הסתכלות של שופט
והסתכלות של מוציא לפועל
שופט חורץ את גורלו לאחר שבדק וחשב היטב על הנושא הנדון, אולם המסקנה נוגעת תמיד לאחרים. כך יש אנשים שכל ההסתכלות שלהם היא תיאורטית. הם יגיעו למסקנה שעליית יהודים לארץ ישראל היא חמצן של המדינה, אך יישארו בבית וישאירו את העבודה לאחרים. הם ידברו על ערכו של החינוך, אך ילכו “לעשות כסף” בעסקים. הם תמיד יהיו בצד של המקטרים על המצב האיום והבוכים על ההתנערות מערכים, אך לא יעשו כלום בנדון.
ולעומתם יש אנשים אשר מוציאים לפועל את מחשבותם וכאשר הם “נתקלים” בערך מסוים אשר הם מזדהים איתו ומעוניינים להדגיש אותו, הם עושים הכל כדי שהוא יוגשם ושואלים את עצמם- מה הקטע שלי כאן?! כלומר- מה אני עושה מכאן והלאה כדי שהדברים שאני חושב עליהם ומאמין בהם יתגשמו.
…ולכן דווקא בדור עם משימות מרובות כל כך, נדרשים אנשים שמוכנים:
לא רק לחשוב, אלא לנסות
לא רק להבין, אלא לפעול
לא להסכים אלא לתת…
(חגי לובר, רמ”ח הדרכה לשעבר, חודש ארגון תשנ”ז)
.
“בכל תקופה ותקופה ישנה נקודה מיוחדת, שדרך הנקודה ההיא מאיר כל הטוב
ומתוכה מתנוצצים כל קיומי התורה והמצוות שבתקופה ההיא…
הנקודה העיקרית והמקום שממנו שאבו ישראל את חיי הקדושה שלהם בימי החשמונאים הייתה בדברים שבהם מתגלה התייחדותם של ישראל, כמו מצוות מילה שמיוחדת לישראל, וכן שבת… וכן חודש… ועל כן כל ההתקוממות של היוונים ולבטל השלושה דברים.
ובעקבתא דמשיחא הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל, וממנה נובע הכול,
ומבלעדי ההתאחזות בה אין כלום השפעה של קדושה בעולם,
ואין פלא אם כל העמים רוצים לעכב בעד ביאתם של ישראל בארץ הקודש והתקשרותם בה, וכל כובד ההתנגדות שלהם היא בעיקר על הנקודה הזאת”
(הרב חרל”פ, “מעיני הישועה”, ע’ קצ”ו)
.