איתור סניפים וכפרי בוגרים
חברי שבט דורות יצעדו השנה בעקבות פ”ט הלוחמים חברי פלוגת האלוקים שנפלו בקרב בכיס פלוג’ה. בפעולה זו נכין את החניכים למסע ונפגיש אותם עם סיפורה המיוחד של פלוגת האלוקים. בסיפור על חברי פלוגת האלוקים בולטת מסירות הנפש שלהם על קיום מצוות וערכים שהיו חשובים להם כאנשים דתיים, ובעקבותיהם נבקש לברר כמה מקום הזהות הדתית תופסת בחיינו, אם היא חלק מהותי שמגדיר אותנו או שולית בהגדרה העצמית שלנו. סיפורה של פלוגת האלוקים מתאר מסירות נפש בקרב, במצבי קיצון. אנחנו לעומתם נדרשים למסירות הנפש הזו בעיקר במצבים יום-יומיים. לפיכך נבחר ערך או מצווה מחיי היום-יום שאנו מוכנים למסור עליהם את הנפש.
פתחו בשאלה: אנחנו לקראת מסע פ”ט. מי היו אותם 89 לוחמים? האם שמעתם את סיפורם?
פ”ט הלוחמים היו חלק מהפלוגה הדתית, פלוגה ג’ בגדוד 33 בחטיבת אלכסנדרוני. הם לחמו בקרבות קשים במלחמת העצמאות. בעת מבצע חורב נערך מבצע חיסול נגד כיס פלוג’ה, שבו הייתה נצורה חטיבה מצרית. זה היה ליל נר שני של חנוכה, כ”ו בכסלו תש”ט (28 בדצמבר 1948). בחוץ היה גשום וסוער, והחיילים היו אחרי ימי לחימה ממושכים וקשים. בקרב לחמו 400 מלוחמינו נגד 3,000 לוחמים מצרים. ההתקפה נערכה על אגפו המזרחי של הכיס, באזור הכפר עיראק אל-מנשייה. כוחות אלכסנדרוני פרצו לכפר מדרום והשתלטו על חלקו, אך הסתערותם על התל שמצפון לכפר נהדפה. הפלוגה הדתית קיבלה משימה לעלות על הגבעה ולכבוש את הבסיס של המצרים, אך מכיוון שהתקיפה של פלוגות א’ ו-ב’ נהדפה, בינתיים התאוששו המצרים, תקפו ואילצו את כוחותינו לסגת. חלק מהכוח נלכד בכפר. מהפלוגה הדתית נהרגו בקרב זה 89 לוחמים. רק 14 מחברי הפלוגה שרדו.
הלוחמים הקדישו את חייהם למשימה. חלקם היו נצר אחרון למשפחתם שנרצחה בשואה, ניצולי שואה ששרדו מחנות עבודה והשמדה, פרטיזנים שלחמו נגד הגרמנים, מעפילים שעלו לבדם ארצה והשאירו את יקיריהם מאחור, לוחמים ששאפו להילחם בחזית הקרב.
חלקו את החברים לקבוצות קטנות, ולכל קבוצה תנו כרטיסייה של לוחם שנפל (נספח 1). הנחו אותם לקרוא את סיפורו של הלוחם ולחשוב:
אספו את הקבוצות ובקשו מכל קבוצה לספר על הלוחם שקיבלה, על מסירות הנפש שלו ומה לדעתם הוביל אותו למסירות הזאת.
למה ‘פלוגת האלוקים’?
פלוגת האלוקים קיבלה את שמה הפלוגה הודות לאדיקותם הדתית של חבריה. מספרים שביום שישי אחד, אחרי פעולה מורכבת, חזרה החטיבה לבסיס, ובמקום לגשת מייד לחדר האוכל החליטו המפקדים והחיילים כי קודם יתפללו קבלת שבת. מפקד בכיר שחלף במקום התבונן בחיילים המתפללים ואמר: “אין זו כי אם פלוגת אלוקים”.
המקרה הזה אינו מקרה יחיד. אותם לוחמים דתיים ניצבו בכל פעם מחדש בפני דילמות קשות הנוגעות לשמירת מצוות ואורח חיים דתי מול פקודות ושטף הפעילות הצבאית.
מסירות נפש על קיום התורה והמצוות
נפגוש חייל אחד מאותם נופלים (נספח 2. מומלץ להדפיס את הכרטיסייה כמו שהיא ולהראות לחברים כדי שבמסע עצמו, כשייפגשו עם הכרטיסיות, יבינו במה מדובר).
קראו את תוכן הכרטיסייה ועסקו בדילמה שניצבת בפני שמעון: הוא מקבל פקודה לבשל בשבת. שמעון בוחר שלא לבשל.
שאלו את החברים: מה אתם חושבים על המעשה שלו? מה אתם הייתם עושים?
לוחמי הפ”ט נלחמים במלחמה קשה ומוכנים למסור את נפשם על ארץ ישראל, על חיי העם, מתוך הבנת קדושתם של חיי העם והארץ. מתוך הזהות הדתית שלהם. אותם לוחמים מוסרים את נפשם גם על קיום מצוות בסיסיות כמו שמירת שבת, אכילת מאכלות כשרים, נטילת ידיים, תפילה. הם זועקים על יסוד חשוב כל כך שהוזנח בצבא באותה עת וקראו להתעוררות. כשהגיעו למחנה שלא היו בו סירים כשרים, גילו שאין הם יכולים לאכול אוכל מבושל. במהלך שבוע ימים, עד להגעת סירי בישול, ניזונו החיילים הדתיים ממציות ודג מלוח! החייל שמעון מיכאל מנהיים, שמוסר את נפשו על קדושת השבת ואינו מוכן לבשל בה, נשלח למאסר ועורר סערה, ובעקבותיה נסללה הדרך ונקבעו פקודות מטכ”ל בנוגע לשמירת הדת המכוונות לכלל החיילים, ולא לדתיים בלבד. אותם לוחמים, במסירות נפשם, הם שהכשירו את השטח לשירות דתיים בצבא בהמשך. החיילים הכשירו את המחנה, פעלו להקמת מטבח כשר, לתפילות במניין, לשיעורי משניות ולהווי דתי.
מתוך עיסוק במסירות הנפש של חברי פלוגת האלוקים נבקש לבחון היכן מסירות הנפש הזו נוגעת לחיינו ומה אנו יכולים ללמוד ממנה.
חלקו לחברים קטע מ”הדרך אל החלום”.
עבדו את הקטע עם החברים:
מסירות נפש היא לאו דווקא במוות אלא בנכונות להתאמץ מאוד, לתת מכל כוחותינו למען יסוד שחשוב לנו, ערך או מצווה שברור לנו שהם יסודיים, שהם חלק מהותי בנו ובאומה. לפעמים היסודות האלה מתערערים באומה וזקוקים לחיזוק, ואז קמים אנשים מיוחדים שמוכנים למסור את נפשם ואפילו למות על אותם יסודות. עלינו מוטלת החובה להעמיק ולברר את היסוד שעליו מסר היחיד את נפשו, לחזק אותו בנו.
בשלב זה נברר מה המניע שלנו לפעול למען ערכים שאנו מאמינים בהם: האם אנו פועלים מתוך תפיסת עולם אמונית בכל המישורים בחיינו, או שאלוקים מנחה אותנו רק ב’מסגרות דתיות’, ובשאר הוא אינו נוכח?
הציגו לחברים ציר: בקצה אחד הניחו את המילה ‘מוסר’, ובשני את המילה ‘קודש’.
פזרו בחדר כרטיסיות של פעולות וערכים: ארץ ישראל השלמה, כשרות, שמירת שבת, עזרה לזולת, שמירה על חוקי המדינה, שוויון, ערכי משפחה, אכילה בריאה, שינה, איכות הסביבה, שמירה על ביטחון המדינה, כיבוד הורים, אמירת אמת, הקפדה על לשון הרע, תפילה.
בקשו מהחניכים למקם על הציר את הערכים לפי השאלה הזאת:
מה מניע אותך לשמור על הערך, מוסר או קודש?
(האם אני מקיים את הערך בשל היותי אדם מאמין שמקיים את ציווי אלוקים, או משום שהערך הזה תואם את המוסר שלי ללא קשר לדת ולאלוקים?). לדוגמה, אני מכבד הורים מכיוון שאני דתי (קודש) או מכיוון שאני אדם בעל ערכי הכרת הטוב (מוסר)? אני שומר שבת כי אני מאמין שצריך יום שבתון בשבוע למנוחה ולמשפחה, או בשל הציווי של הקב”ה?
דונו בקבוצה: מה מניע אותנו לפעול את הפעולות האלו? כמה מקום הזהות הדתית שלנו תופסת ביום-יום? חברי פלוגת האלוקים התייחדו בכך שמסירות הנפש שלהם למען העם והארץ נבעה מתפיסת עולם אמונית ודתית. הקשר שלהם לקב”ה לא נשאר בתוך בית הכנסת אלא נכח בכל מעשיהם.
בקשו מכל חבר וחברה לכתוב או לספר על ערך או מצווה בחייהם שנובעים מתפיסת עולם אמונית והם מוכנים למסור עליהם את נפשם.