…זיכרון, כך מקובל, זו הסתכלות נוסטלגית על משהו שהיה, חדל ונגמר… כתוצאה ממנה, גם מה שמכונה ‘הנצחה’ בא לידי ביטוי בפתיחת אלבומים, בשירת שירי פלמ”ח, בהצבת אנדרטאות וכו’. איני מתנגד לדברים האלה, אבל לעניות דעתי אין זו המשמעות המלאה של זיכרון והנצחה, לא בסוג הזה של זיכרון והנצחה אנחנו עוסקים.

זיכרון הוא דבר אקטיבי, זיכרון זו מפעליות, תוספת חיים. מתוך הכרת ערך גודל החיים שהיו ופסקו לרגע – על ידי פעולת הזיכרון אנו משתלמים, מתקדמים ופועלים כדי להשלים את החסר. זה ההפך הגמור ממה שנתפס בזיכרון בו אתה יושב ומספר על מה שהיה, אתה מתבונן בתמונות ואומר: “אלו חיים גדולים היו, איזה דור נפלא, איזה טיפוס גדול”, ולא נשאר מכל זה דבר.

זיכרון זו פעולה שבמסגרתה, מתוך הכרת גודל החיסרון וההעדר, אנחנו מתמלאים אחריות, שמעוררת אותנו לנסות ולהשלים את גודל החלל שנפער בחיינו הפרטיים והכלליים… הזיכרון הוא אקטיבי, הוא כוח נפשי-מפעלי, ופני הזיכרון הם בעיקר אל העתיד, מתוך העבר הגדול, אל העתיד.

…צריך להדגיש זאת לאורך כל הדרך, המשמעות של מה שאנחנו עושים פה כזיכרון, הוא שמתוך ההתבררות הזאת, מתוך העלאת הזיכרונות האלה- נתעלה, ונוכל לצאת מהמפגש הזה שונים, בעלי מידה רבה יותר של אחריות, אחריות שכל אחד לפי כוחו… ניקח ונאמץ משהו מן הדרוריות, ניקח משהו מן המידות, מן התכונות, מן המפעליות, ונשתדל כמה שיותר להרחיב את הדברים; נאמץ, נשריש ונשתול – בראש ובראשונה בנפשנו אנו – משהו מן הדמות הזאת, ובכך נעניק לזיכרון ממד של נצח.

זו משמעותה של הנצחה, מלשון נצח. את הגוף ניתן ליטול מאתנו, אבל את חיי הרוח, ערכי הרוח ואת התכונה האלוקית, את כל אלה לא לקחו מאתנו, ולא ייקחו מאתנו. לא ניצחו אותנו, ולא ינצחו אותנו. בכך שנזכור – ננציח וננצח.  

.

(מתוך “וקראתם דרור בארץ”, הרב מאיר כהן בשיחה לזכר דרור וינברג הי”ד)

.

•  .כיצד יכול זיכרון לתת כוח לאדם לקחת אחריות?
• מה הכוונה בכך שהמילה ‘הנצחה’ היא מלשון- ‘נצח’?
• נפגשתם בחייכם עם זיכרון שהוביל אתכם לעשייה עתידית ולא רק להסתכלות על העבר? תרצו לשתף את השבט בזיכרון זה?