תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

שלב א- “פייר או לא פייר”

 נעמיד שני כסאות בקצה החדר על אחד יהיה כתוב “פייר” ועל השני “לא פייר”.

נחלק את החניכים לשתי קבוצות. כל פעם נבחר נציג מכל קבוצה ונקרא בפניו דילמה מוסרית. החניך ישמע את המקרה וילך לכיסא שלדעתו מתאים למקרה. זאת אומרת: הוא יצטרך להכריע האם המקרה הזה- “פייר” או “לא פייר” על מנת שלא ירוצו סתם (מה שעלול לקרות…), נבקש מכל נציג שינמק את בחירתו עם הגעתו לכיסא.

.

הסיטואציות:

• לאולמי “גילו גיל” שבגבעתיים מגיעים ללא הרף תלונות על כך שרעש התזמורת מחריש אוזניים ובלתי נסבל לשכנים. הוחלט בעירייה, על כן, להגביל את שעת סיום החתונות באולם לשעה 23:00.
• במלון “תפוז” נעשו שיפוצים. יום אחד הגיע אחד העובדים והאיר את עיני המנהל כי במלון לא הותקן מעבר מיוחד לנכים. המנהל סרב בתוקף לערוך שיפוץ נוסף בטענה כי שיפוץ כזה כרוך בתשלום גדול מדי.
• גל בנו של דוקטור באוניברסיטה התקבל ללימודי מחשבים באוניברסיטה ללא כל מאמץ. הכל בזכות אבא שלו.
• דני אב לשלושה ילדים נחשד בגניבה של מיליון שקל. מאחר ומדובר בחשד בלבד הוחלט שלא לפרסם פרטים אודות הפרשה.
• חנה גננת במקצועה. זה שלוש שנים שלא דיווחה על חשדותיה כי ההורים של יורם מתעללים בו.
• המורה גלית החליטה לפסול לרפי את המבחן מאחר וזה נחשד בהעתקה.

.

שלב ב- “הצל שלי ואני”

נראה שאנו אוהבי מוסר כשזה נוגע לאחרים אבל מה קורה כשזה מגיע אלינו…?

לוקחים שני חניכים. אחד מושיבים על כיסא ואת השני מעמידים מאחוריו (יתכן שכדאי לעשות זאת על ידי מדריך וחניך. בכל מקרה כדאי שבפעם הראשונה אתם תציגו בפני החניכים, כדי שיבינו את העניין). החניכים צריכים להתייחס למקרים שונים. היושב מציג את הרצון החיצוני של האדם בסיטואציה והעומד מייצג את הרצון הפנימי של האדם בסיטואציה.

.

הדילמות:

• המצב גרוע והמצב נורא! שבת ארגון בפתח והקיר עוד לא מוכן. יוסי השכן של הסניף מגיע אליך ומבקש שתלך הביתה כי כבר חודש שלם שהוא משכיב את בתו אילנה לישון, וכל פעם היא מתעוררת מחדש בגלל הרעש.
• אתה סחוט ועייף. רגע לפני שאתה עומד לצאת מהסניף לקראת הבית- למיטה ולארוחה החמה של אימא, תופס אותך גדי המדריך ומבקש ממך שתעזור לו לסדר את החדר כי הוא ממש מבולגן.
• בסניף התחילו לעשות מלחמת מים. דני משפריץ על ענת, ענת על ערן, והנה מגיע תורך. הדלי מלא המים בידך. תפסת עמדה מצוינת לפגוע בדיוק בפן של חדווה. לפתע נזכרת כי השנה היתה שנה קשה ומבקשים לשמור על כל טיפה. ובכלל- חדווה ממש תצטער מכך.
• אתה מתכונן לקראת ההצגה, והנה בדיוק מקריאים את התפקיד שלך אתה מחפש עטים בסביבה כדי לרשום, אך שום עט לא נמצא בסביבה. אתה נזכר שבחדר מדריכים ראית עט ליד תיק זרוק בצד.

מובאות פה מספר הצעות. תבחרו ותוסיפו על פי מה שמתאים לשבט שלכם. נקודות נוספות שאפשר להעלות : יחס למדריך, השבת אבידה, עזרה בבית… לאחר כל דילמה יצטרכו החניכים להכריע על פי איזה רצון הם הולכים.

.

אגב, בחרנו את הסיטואציות הללו דווקא מכיוון שהן לא נתפסות כבעיות מוסריות, ועל כן אנו לא רואים בהם בעיות ואז בטח שלא נתקן את דרכינו…!

.

שלב ג-

אדם מוסרי באמת לא רק שמוותר על הנאותיו הרגעיות לטובת הצודק והראוי על פי דרך ה’, אלא אפילו מסוגל לוותר על הדבר היקר לו ביותר. נראה זאת בסיפור הבא (בנספח). כמובן שעדיף לספר את הסיפור בעל פה. נעצור באמצע לדיון, ונמשיך בסיפור (מפורט בנספח). שימו לב, הסיפור מתאר דילמה מולה עמדו יהודים בשואה. קראו את הסיפור וחישבו האם הוא מתאים לחניכים שלכם.

אדם שהולך על פי מוסר ה’- מוכן לוותר לטובת המוסר והאמת גם על הדבר היקר לו מכל, אך לשם כך יש צורך בהפנמת הראיה המוסרית כבר בדברים הקטנים שבחיי היום יום (כמו לא לקחת מציוד שלא שייך לך, כפי שראינו בשלב הקודם).

.

סיכום

ראינו שקל לנו למחות כנגד עיוותים המצויים בסביבה, אך ככל שהדבר קרוב אלינו, הוא נהיה מסובך יותר, גם בגלל הוויתור שהוא דורש, וגם כי לא תמיד אנו רואים אותו כקלקול מוסרי. לכן חשובה המודעות לבעייתיות שבמצבים אלו.

ראינו שהשאיפה צריכה להיות של אנשים אשר האמת ורצון ה’ ניצבים מול עיניהם בצורה מוחלטת, אך לשם כך יש להתחיל קודם מהתמודדויות הקטנות שלנו בחיי היום יום.

 .

נספחים

.

אב ובנו

הנה בערב ראש השנה (תש”ה) נקבצו ונלקחו… י”ד מאות נערים לבלוק מבודד וסגור. למחרת, ביום א’ דראש השנה, נתפשטה השמועה בכל המחנה, שלעת ערב ייקחו את הנערים לבית המוקד, ולהרבה אנשים שבמחנה היה להם בנם יחידם, אשר נשארו להם לפליטה… והמה רצו כל היום בראש מבולבל סביב לבלוק הסגור, אולי ייפתח איזה קרן אור להציל משם את הנער היקר להם.

…והנה ניגש אלי יהודי פשוט ואמר לי: “רבי! בן היחיד שלי נמצא שם בתוך הנערים הנידונים לשריפה, ויש בידי לפדותו. היות שידוע לנו בלי שום ספק, שיתפסו אחר במקומו, על-כן אני שואל שאלה להלכה ולמעשה, לפסוק לי דין על פי התורה, אם אני רשאי לפדותו וכאשר יפסוק כן אעשה”.

בשמעי השאלה הלז, רעדה אחזתני לפסוק בדיני נפשות והשבתי לו: “ידידי היקר, איך אוכל לפסוק לך הלכה ברורה על שאלה כזו? הלא בזמן שבית המקדש היה קיים, היתה שאלה כזו עולה על שולחן הסנהדרין, ואני כאן באושוויץ, בלי שום ספר הלכה, ובלי עוד רבנים אחרים, ובלי ישוב הדעת מרוב תלאות וצרות. והנה אם היה דרך הרשעים, להוציא מקודם הנפדה ואחר כך ליקח אחר במקומו, היה מקום לצדד קצת להתיר”…

אבל להפציר בי מאוד האיש הנ”ל בבכייה רבה, ואמר לי: רבי, אתם מוכרחים לפסוק לי כעת את ההלכה, ואני באחת מתחנן אליו.

נעצור בשלב זה ונשאל: מה הייתם אתם מייעצים לאיש במקומו של הרב?

הרף ממני בשאלה זאת, כי לא אוכל לומר לך לא דבר ולא חצי-דבר. והוא ממשיך ומפציר בי ואומר לי בזו הלשון: “רבי, האם פירוש הדבר שאינך מתיר לפדות בני יחידי? אם לאו – אני מקבל את פסק הדין באהבה”.

ואני מתחנן ומוחה על דבריו, והוא עדיין מנסה ומפציר בי להשיבו דבר ברור. כשרואה, שאני עומד בשלי ואינני רוצה לענות לו דבר הלכה, ענה לי ברגש ובהתלהבות גדולה:

“רבי, אני עשיתי את שלי כפי שהתורה מחייבת אותי לעשות. שאלתי את הרב שאלה, ורב אחר אין כאן. אם אין כבוד הרב יכול לענות שמותר לי לפדות את ילדי, הרי זה סימן שאיננו שלם (בנפשו) עם ההלכה להתיר. שכן אילו היה מותר בלי שום פקפוק, בוודאי היה עונה לי שמותר. פירושו של דבר בשבילי, כי אסור עלי הדבר על פי ההלכה. הדבר מספיק בשבילי וממילא יישרף ילדי על-פי התורה וההלכה, והריני מקבל זאת באהבה ובשמחה, ואיני עושה דבר כדי לפדותו משום שהתורה כך ציוותה…

לא הועילו כל דיבורי אליו, שאל ישית האחריות עלי. אך הוא הכפיל עוד הפעם דיבורים, בבכיה קורעת – לב, וקיים את דבריו ולא פדה את בנו. והיה כל היום יומא דראש-השנה הולך ומדבר לעצמו בשמחה, שזוכה להקריב את בנו יחידו לה’, כי אף שיש ביכולתו לפדותו, עם כל זאת אינו פודהו, מחמת שרואה שהתורה לא התירה לו לעשות כזאת, ויהיה חשוב לפני ה’ יתברך כעקידת יצחק אבינו שהיתה גם כן ביום ראש-השנה.

(הרב צבי הירש מייזליש, שו”ת מקדשי השם, שער מחמדים, שיקאגו, תשט”ו)

(אני מאמין ,עמ’ 72)