איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים לשבת.
“מנורת המקדש דלקה בסתר בתוך המקדש, ובכל יום דלקו בה אותו מספר נרות. הדלקת נרות החנוכה מתייחדת בכך שאנו מפנים את הנרות כלפי חוץ, לפרסום הנס, ובכך שבכל יום אנו מוסיפים אור. ההבדלים הללו מלמדים אותנו כיצד להאיר את העולם:
.
בשעה שהחושך גדול – אין להתרשם מן החושך השורר ברחוב, אלא אדרבה, יש לצעוד במסירות נפש להאיר את הרחוב, ולהוסיף מידי יום תוספת אור עוד ועוד, עד שיבוא שמן טהור וזך… אין להסתפק במידת האור שהאירה אתמול, כי אם יש להוסיף כל יום. היום – נר אחד, מחר – שנים, מחרתיים – שלושה וכן הלאה. להתחיל מיד בנרות רבים [לא כדאי מפני ש] אין לתפוס מרובה. יש אם כן, להתחיל בנר אחד, אך יש להתכונן מיד להדליק למחרת שני נרות, ומחרתיים – שלושה”..
.
(הר’ מלובביץ’, מתוך ‘מועדים לחסידות’)
?מהי הדרך להוסיף אור בעולם
?למה אנחנו יכולים להמשיל את האור, ביחס לשבט שלנו
.
.
אומר הרב קוק –
“צריך שכל איש ידע ויבין
שבתוך תוכו דולק נר
ואין נרו כנר חברו
ואין איש שאין לו נר וצריך
שכל איש ידע ויבין
שצריך לעמול ולגלות
את אור הנר ברבים
ולהדליקו לאבוקה גדולה
ולהאיר את העולם כולו”.
.
בתוך כל אחד מאתנו, יש נר, אור מיוחד משלו, התכונות שלו, הכישרונות שלו, הטוב שיש בו. וכל אחד מאתנו עם הטוב הזה – צריך ללכת ולהדליק עוד נרות רבים בעולם. להפיץ את האור הזה מסביבנו. אם זה בבית, במשפחה, עם החברים, או בסניף. להוסיף טוב בשבט, לקרוא לחברים נוספים שאני מכיר, שיבואו ויצטרפו, ולהגדיל עוד ועוד את בני עקיבא!
.
ולסיום, מסופר על הרב קרליבך שהיה הולך עם גיטרה ברחבי העולם ומאיר את עיניהם של יהודים רבים! היה הולך ומוסיף טוב, בפשטות, בשמחה, הולך ומדליק עוד ועוד נרות!
.
אחד מתלמידיו של רבי שלמה קרליבך מספר שעמד באחת השבתות ושוחח איתו, כשלידם חלף אדם זקן שהיה כפוף מאוד, ושירך את רגליו באיטיות. כשהבחין בו רבי שלמה, פנה אליו, חיבק אותו ובירך אותו בפנים קורנות וחיוך מלא אהבה: “אח קדוש! אני מברך אותך שתהיה לך שבת יפיפייה!” רבי שלמה הסתובב והמשיך בשיחתו, ותלמידו מספר על מה שבאותו רגע ראו עיניו: “הזקן עמד דומם שם, על המדרכה, כאילו נדרשה לו שהות כדי לספוג אל תוכו את האהבה שבברכתו של שלמה. לאחר מכן הזדקף, יישר את גוו והחל לצעוד ברחוב בקצב רגיל ובקומה זקופה לגמרי.
(אוהב ימים)
—