איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים ליום חולהשואה היא אירוע כואב ומורכב בתהליך הגאולה שאנו עדים לו בשנים האחרונות. מתוך המציאות הקשה ששררה, בה ניסה הצורר הנאצי למחוק את צלם האדם שביהודים, ניפגש עם סיפורי התמודדות בשואה וננסה להבין את הוויתורים וההקרבות שעשו אנשים למען השמירה על צלם האדם שבהם. מתוך כך, ננסה להבין מהי גבורה? וכיצד היא באה לידי ביטוי בסיטואציות שונות בזמן השואה
שלב א :
בשלב זה המטרה היא ליצור אצל החניכים הבנה לגבי הסיטואציה הקשה שהייתה בשואה. נעשה זאת באמצעות חשיבה על החיים שלנו כיום ונראה איך כל דבר שהוא חלק בסיסי מהם השתנה לבלתי היכר בתקופה זו עבור היהודים.
פזרו את הכרטיסיות (מתוך הנספחים) על הרצפה וחלקו לכל חניך 10 פתקים קטנים. בקשו מהחניכים לשים את הפתקים שלהם על הכרטיסיות לפי רמת הערך של המושג שכתוב על הכרטיסייה בחיים שלהם. למשל, אם יש חניך שמאוד אוהב את הבית שלו הוא יכול לשים 3 פתקים על הכרטיסייה שכתוב עליה “בית”, באותה צורה אם רמת הערך של בית הספר בחייו של התלמיד היא בינונית, הוא יכול לשים רק פתק אחד על הכרטיסייה שכתוב עליה “בית ספר” או לא לשים עליה בכלל, וכן הלאה.
לאחר שכל החניכים שמו את הפתקים שלהם על הכרטיסיות, הפכו את הכרטיסיות וקראו את הצד השני שלהן בקול.
הסבירו לחניכים שבתקופת השואה עצם הבקשה והיכולת לשרוד ולהמשיך לחיות הייתה כרוכה במאבק הישרדות מדי יום. לצד הרעב, לצד שבירת המסגרות המוכרות, לצד התפרקות כל המוכר והידוע וסכנת הקיום התמידית, היו שניסו לשמר שגרת חיים כלשהי, המבוססת על ערכים מוסריים ועל חיי רוח. ההתנגדות למציאות החיים שיצרו הגרמנים באה לידי ביטוי בניסיונות לשמר מאפיינים של רוח האדם ועבורו.
עיסוקנו החינוכי בנושא שמירה על רוח האדם מוסיף רובד ומשמעות ללימוד תקופת השואה. השאלה המלווה את התהליך החינוכי של לימוד השואה היא לא כיצד מתו אנשים בתקופת השואה, אלא כיצד חיו אנשים בצלו של המוות. הגרמנים ניסו לגרום ליהודים להרגיש כלא רצויים ובהדרגה שללו מהם דברים שונים. זה התחיל בשירותים מסוימים והמשיך בדברים בסיסיים יותר. עד שריכזו אותם לתוך גטאות ושלחו אותם למחנות עבודה, שם התייחסו ממש כאל עבדים ואפילו גרוע מכך. גרמו להם להרגיש שהם לא בני אדם, התייחסו אליהם כעול בעולם, דבר שיש לנקות מהעולם.
שלב ב :
שלב זה הוא בעצם שלב ביניים שנועד לתת חומר למחשבה שתחזרו אליו בסיכום הפעולה.
על נייר גדול שתתלו על הקיר או תניחו על הרצפה רשמו במרכז את המילה “גבורה”. בקשו מהחניכים לכתוב מסביב למילה מה זה אומר בעיניהם “גבורה”?
לאחר שסיימתם, אל תסכמו את השלב הזה ועברו לשלב הבא, בסיכום הפעולה חזרו לדון בשלב זה.
שלב ג :
בשלב זה החניכים ייפגשו עם מספר סיפורים שקרו בשואה בהם באה לידי ביטוי הבחירה של הגיבורים להתעלות על עצמם, אם זה ע”י עזרה לחבר או ע”י שמירת מצוות, הבחירה לפעול על פי סולם הערכים שלהם ולא להיכנע לניסיון הנאצי לאבד מהם את צלם האדם. כך ניתן לראות כי בגטאות התקיימו מפעלי עזרה הדדית וסעד ופעילויות תרבותיות שונות. הועלו הצגות תיאטרון, הודפסו עיתונים, נחגגו חגים ומועדים, התקיימו פעילויות של תנועות נוער וכן נערכו ערבי ספרות ושירה. גם במחנות ניתן למצוא עדות לפעילות רוחנית, כגון קיום חוגי לימוד, שמירה על ערכי חברות וכן קיום מחתרתי של מנהגים דתיים.
אפשרות א’:
חלקו את השבט לקבוצות קטנות של שלושה או ארבעה חניכים ותנו לכל קבוצה כרטיסייה עם סיפור (נספח 2). בכרטיסיות ישנן שאלות לאחר הסיפור כאשר אחת מהן היא “איזה ערך נלמד מהסיפור?” בקשו מהחניכים לכתוב את הערך בגדול על דף שתחלקו להם ולשים אותו על הרצפה.
לאחר שכל הקבוצות נפגשו עם שלושת הסיפורים וכתבו ערכים על דפים, חזרו למעגל המרכזי ודבר עם החניכים על מה שהם הבינו מהסיפורים.
אפשרות ב’:
בשבטים קטנים ניתן לקרוא יחד את שלושת הסיפורים ולדון ביחד בשאלות שאחריהם.
סכמו במעגל המרכזי ושאלו את החניכים:
אנחנו רגילים לחשוב על גבורה בדרך אחת, כמובן שמורדי הגטאות, הפרטיזנים, האנשים האמיצים שעשו דברים גדולים הם בהחלט גיבורים. אך בסיפורים שקראתם ולאורך השואה כולה הוטבע מושג חדש – “גבורת החיים”. כלומר, המעשים הקטנים והפשוטים שנעשו במציאות הקשה כל כך בשואה , גם הם מבטאים גבורה עצומה. הנאצים ניסו להשמיד את היהודים בגוף וברוח, אך יהודים רבים, כמו אלה בסיפורים, בחרו להמשיך לחיות את חייהם כפי שהם מאמינים ולא להיכנע למציאות הקשה בה הם נמצאים. כל עזרה הדדית, כל דאגה של הורים לילדיהם או הפוך, כל מאמץ להמשיך לשמור מצוות, הם מעשי גבורה שמבטאים את זה שיש לאדם בחירה חופשית, שהאדם יכול לבחור כיצד הוא עובר את השנים הקשות של המלחמה. הדבר הטבעי ביותר הוא שהאדם ידאג רק להישרדותו שלו וישכח מכל דבר אחר, אך אנו רואים שהתמודדות היהודים בשואה הייתה בבחירות קטנות ויומיומית להיות בני אדם ויהודים טובים אחד לשני.
בשנה בה אנו עוסקים בנושא “קמעא קמעא”, באיך נראית הדרך שלנו אל הגאולה, ובכלל, אפשר ללמוד רבות מהיהודים בשואה על הדרך שבה הם בחרו להתמודד. על הבחירה להיות נאמנים לעם ישראל, לקב”ה, לחברים שלהם, למשפחה שלהם.
נספח 1:
ניתן להדפיס ולגזור את הכרטיסיות ולהדביק אותן משני צדדים של בריסטול.
(מצורף בקובץ להורדה)
נספח 2:
כרטיסיות סיפורים:
ברכה ואימה צעדו עוד ועוד, צעדו מבלי לדעת מה היעד הסופי. בצעדות המוות הגרמנים הצעידו אלפי יהודי בכפייה, בתנאים קשים מאוד. ברכה ואימה צעדו יחד עם חברותיהן מן המחנה, היה שלג וקר מאוד. חלק מהאנשים זרקו את הנעליים שגרמו להם לשלפוחיות וסבל רב, והעדיפו לצעוד יחפים. אחר כך, מרוב קור השלג, הם כבר לא הרגישו את הרגליים. מדי פעם היו עוצרים את כולם ועושים ספירה, מי שלא היה מסוגל לעמוד או להמשיך לצעוד, קיבל ישר כדור. פעם אחת ראתה ברכה את אירקה חברתה שזרקה את נעליה וכמה התקשתה ללכת. אירקה היתה שבר כלי, רזה מאוד, עור ועצמות, וגם בנפשה היא כבר היתה מעורערת, כבר לא היתה בטוחה שעדיף לה לחיות. ברכה חשבה רבות כיצד תוכל להקל מאירקה את סבלה, אז נזכרה כי באושוויץ חילקו להן תחתוני צמר שאותן עדיין לבשה, מיד ידעה מה עליה לעשות. בספירה, כשעמדו בשורה ארוכה, הסתכנה אימה של ברכה וסטתה לרגע מהשורה כדי לקטוף שני קני קש, הסטייה מהשורה יכלה לעלות לה בחייה. בערב, כעצרו מן ההליכה, פרמה ברכה את הצמר מהתחתונים וסרגה באמצעות קני הקש זוג גרביים שיחממו את רגליה של אירקה. עד היום אירקה שומרת אצלה את זוג הגרביים האלה.
ישראל אבירם, נער מגטו לודג’:
“במקום איפה שעבדתי היה איזה בחור, היה בחור בגילי. התיידדנו מאוד ויום אחד הוא הציע לי שאבוא אתו לתנועה. ממש לא ידעתי על מה הוא מדבר. מה עושים שמה ומה זה. אז הוא אמר: “תשמע, זו אורגניזציה קוראים לזה בפולנית, ארגון. אנחנו שרים שם שירים, מדברים על ארץ ישראל. בוא, בוא ערב אחד. תרצה, תישאר. לא תרצה, לא תישאר”. הלכתי. והערב הזה שינה את חיי. אז הצטרפתי לתנועה הציונית, לתנועת הנוער הציונית. עד מהרה מצאתי את מקומי בתנועה. רכשתי לי שם חברים והצטרפתי לפעילויות שונות, אבל זה שינה את חיי, מאז היה… היה למען מה לחיות. אחד מהחברים שלנו בתנועה נועד להיות מגורש מן הגטו. לא ידענו שהגירוש הוא למוות, אבל לא רצינו להיפרד ממנו, אהבנו אותו ורצינו שהוא יישאר בינינו. הוא בא להיפרד ואמר שהוא הולך להיפרד מהוריו. ואחרי שהוא יצא ונהיה שקט כזה, קם ראש הגדוד שלנו, רפאל זלבר ואמר: “אנחנו לא ניתן לו להתייצב לגירוש אנחנו נסתיר אותו”. הדבר הראשון שהם עשו לגבי אלה שנועדו לגירוש, הם חסמו את כרטיסי המזון שלהם. אנשים כאלה לא יכלו להוציא, לפדות מזון, נועדו לרעב. אז כשרפאל אמר “נסתיר אותו” – “מה, מה נסתיר אותו? אז ממה הוא יחיה?” – “אנחנו נפרנס אותו” אמר רפאל, “כל אחד יביא תפוח אדמה קטן, כל אחד יביא 50 גרם סוכר, 50 גרם קמח, כל אחד יביא 20 גרם לחם.” זה מה שעשתה התנועה וזו זכותה הגדולה ,לשמור על צלם האדם.”
“קשה מאוד היה לנו לדעת תאריכים, חגים וכו’. רבים התקשו אף להבדיל בין יום ללילה. חילופי לוח השנה נראו כשייכים לפלנטה אחרת. אך היו בינינו כמה נערות דתיות, וביניהן אחת במיוחד, בת של רב, שידעה תמיד את הימים והחגים…היא ספרה לנו שחנוכה ממשמש ובא. כשהתקרב היום, אמי ואני תכננו להשיג משהו שישמש לנו כמנורה. הנר יהיה כמה חוטים דקיקים, וגם השמן היה דבר של מותרות ממש, אבל הבעיה העיקרית הייתה החנוכייה. לפתע, מצאנו פתרון – כמה מהבנות יצאו לעבוד מחוץ לשערי המחנה, ולתדהמתנו עברנו דרך שדה תפוחי אדמה. בשעה שהסוהרת שלנו הייתה עסוקה לרגע, לקחנו כמה תפוחי אדמה, הסתרנו אותם מתחת לבגדינו ושמרנו אותם לסוף היום. תפוחי האדמה הללו היו תוספת חשובה לתפריטנו הדל… אך בערב נר ראשון של חנוכה, כל תשומת הלב הופנתה ממזון גופני למזון רוחני. אף שבמקרים מסוימים תוספת הקלוריות הייתה הדבר היחידי שהחזיק אותנו בחיים, היה צורך גדול יותר להדליק נרות ולהכריז על ניצחון רוחני על שובינו. לכן, שמנו בצד ארבעה תפוחי אדמה, חתכנו אותם לחצי וניקינו אותם כדי שישמשו כחנוכייה.. אנחנו, נערות צעירות באושוויץ, חגגנו את ניצחון מתתיהו והחשמונאים…”.
“השמש נוטה לערוב. עצי טרבלינקה עוטפים צל כהה הנופל על צריפי העץ הלבנים ומבהיקים בקרני האור האחרונות. העבודה נגמרה זה עתה והבחורים… שבורים ורצוצים, צמאים ורעבים הוחזרו לצריפיהם, אין כוח להוציא אנחה… מנחם קופץ לפתע מהמיטה, מכסה ראש בידיו ומכריז: ‘יהודים! דומני כי שבת קודש היום, אכן שבת קודש היום!’. הכל שותקים, קופאים, כאילו אין בכוחם להגיד ולשמוע כי שבת היום, אך מנחם פותח: ‘מזמור שיר ליום השבת…’
כהרף עין מתרוממים כולם ממיטותיהם ומתחילים אף הם באמירת מזמור ליום השבת. אך מנחם מפסיק פתאום, כי הוא נזכר במשהו. הוא מוציא מתחת לכותנתו שני נרות קטנים וגפרור ומעמידם על הרצפה ומדליקם… מנחם מכריז בהתלהבות… ‘הבה נקבל את פני השבת כהלכתה…’ המתפללים משקיעים עצמם בתפילה… במקום שבו התפללו נתקדש פתאום והפך לתוכן יחידי של חייהם…”.
[gview file=”http://bneiakiva.org.il/wp-content/uploads/2022/04/פעולה-נבטים-מעלות-יום-השואה-יעלי-הארות-1.pdf”]