איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים לשבתהחברים יבינו שכל אחד מעם ישראל הוא עולם ומלואו, שבכל אחד יש אמת וכל אחד שייך, ובלעדיו אנו חסרים
החברים יבינו את החשיבות שבקבלת האחר ובהכלתו גם אם דרך חייו שונה מאוד משלי
החברים יגיעו לידי מסקנות מעשיות כיצד לקרב ולהשלים את חלקי התצרף של עם ישראל
מקורות להרחבה: מומלץ לקרוא את מאמר הדור (וללמוד אותו בלי קשר גם מומלץ מאוד).
.
נסו להבין מהו המגוון שיש בעם ישראל ולראות כמה אנחנו רגילים להגדיר הגדרות מפלגות באופן אוטומטי על פי הגדרות חיצוניות.
.a
שלב א
התחילו במשחק אסוציאציות (נספח 1) – חלקו את החברים לשתי קבוצות. מטרת הקבוצות היא לאסוף פתקי הגדרות רבים ככל האפשר. כל קבוצה בתורה בוחרת אות ויש לה דקה שבמהלכה הרכזים מקריאים בזו אחר זו הגדרות מהפתקים המוכנים, ועל החברים לתת תשובה על פי האות שנבחרה. לאורך הדקה הקבוצה צריכה לתת כמה שיותר תשובות להגדרות באות שנבחרה לאותה דקה, ובסוף הדקה הקבוצה מקבלת את כל ההגדרות שענתה עליהן (לדוגמה באות בי”ת – “גדול מנמלה קטן מפיל”: בלון. “משהו שיש במטבח”: בטטה. “שם של רחוב”: בוגרשוב. וכן הלאה..). אחרי דקה מחליפים קבוצה וממשיכים לשחק בתורות עד שנגמרים פתקי ההגדרות.
הרעיון של המשחק הוא גם להתחיל את הפעולה בקלילות וגם להראות שבאופן טבעי הראש שלנו עובד באסוציאטיביות, כלומר על ידי הגדרות המובנות לנו שצברנו לאורך החיים שלנו, ולא תמיד לפי מה שהכי מדויק או מתאים.
.
שלב ב
פזרו על הרצפה כרטיסיות בכמה צבעים – בכל פתק רשומות כמה מילים בהתאם להגדרה מסוימת שמכתיב הצבע (כחול – שמות של אנשים, אדום – מקצועות שונים וכדו’). בקשו מהחברים ליצור רצף של שם +מקצוע +מקום מגורים+ תחביבים – על פי מה שנראה להם (נספח 2) – אפשר להוסיף ולשנות הגדרות בהתאם לגודל הקבוצה ולסגנונה.
שם: אחמד טיבי, שירה אפרתי, מיה ליפל, שמעון בוסקילה, שמחה כהן וכ”ו.
מקצוע: מורה, מוכר בפיצריה, רב, דוגמנית, חקלאי וכ”ו.
מקום מגורים: ירושלים, ת”א, ב”ב, קיבוץ יגור וכ”ו…
תחביבים: להמר, לשתות וודקה, לזרוק אבנים, ללמוד תורה, להתאמן במכון כושר, לטייל בא”י וכ”ו…
.
ראיתם את הסטיגמות על אנשים וקבוצות שונות, את ההבדלים, הפערים והייחודיות של כל מגזר, עדה וכו’… עכשיו נסו מתוך כמה קטעי לימוד לראות מה החשיבות של כל אחד מישראל, למה עם כל הקושי, ואולי דווקא בגלל השוני אנחנו מוכרחים לחבר בין כל הפרטים בשביל האחדות השלמה.
מצ”ב שני קטעים הנוגעים למיוחדות של עם ישראל (של הרב קוק ושל הרב עמיטל). אחרי כל קטע יש שתי שאלות מנחות ומשימה קצרה למחשבה אצל החניכים כדי להוריד את הלימוד לצד המעשי. כדאי לנסות לעבור על כולם, כמובן לפי רמת החברים וכוחם.
.
‘מחצית השקל’ – על המיוחד והכללי בעם ישראל / הרב יהודה עמיטל
“כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם… ולא יהיה בהם נגף… זה יתנו… מחצית השקל” (שמות ל, יב-יג). פרשייה זו במבט ראשון נראית תמוהה ביותר – מדוע ספירת עם ישראל היא מעשה כה חמור, שאם ייעשה שלא בדרך הנכונה יגרור עונש כל כך כבד כמו נגף? בנוסף, לא ברור מה הספירה על ידי מחצית השקל עוזרת בכדי לפתור את הבעיה?
בעולמו של הקב”ה אין כפילות וייתור – אין שום ברייה הדומה לחברתה במלואה. כל אדם ואישיותו המיוחדת, כל אחד ודרכו הפרטית בעולם. לכל אדם יש אף אות מיוחדת בתורה ודרך מיוחדת בלימודה. לכן, אם נתייחס לאדם כמספר סתמי ובכך נשווה אותו לרעהו בעצם נאמר שאין לו זכות קיום. אדם שהופך למספר בין מספרים, מאבד את עצמיותו ואת המיוחד לו וממילא את הדבר שנותן לו את טעם החיים. לכן ספירת עם ישראל יכולה לגרור נגף! – הספירה יכולה להתפרש כמחיקת הייחוד שיש לכל אחד ואחד מישראל וזהו מעשה חמור ביותר.
למרות כל האמור – ישנו חלק בישראל שאפשר בכל זאת למנותו. ישנה מחצית בכל אחד מעם ישראל, שהיא החלק באישיותו בו הוא הושווה לכלל האומה – עצם היותו יהודי. כל יהודי באשר הוא, התייחד משאר הדברים שנבראו בעולם. חלק זה קודם לחלק באישיות בו כל יהודי שונה ומיוחד מחברו והוא החלק שאפשר למנות. המניין מתייחס לאותה הסגולה המשותפת לכל עם ישראל – מחצית האישיות המסומלת על ידי מחצית השקל, שדווקא אתה מותר למנות. על ידי מניית אותה המחצית, מתעוררת ומתבטאת אף המחצית השניה. יהודי המכיר בקרבו את אותה הסגולה המייחדת אותו, יכול לעורר בתוכו את המיוחד רק לו – את כשרונותיו האישיים, המצויים במחצית השנייה של השקל.
.
.
“הקיבוץ והחיבור משלים את החסר, אבל דוקא בתנאי שהשלום הפנימי יופיע שם, שאז הקיבוץ עושה את ההשלמה. וכו’ וכו’ כל הסיעות והדיעות המפוזרות, הכובשות מקומות ומערכות מיוחדות, פגמיהן הנם פגמים לפי הערך של חוסר האיגוד והקיבוץ. כל מה שהדיעות המשוטטות באומה בכל צדדיה, כולן יחד יתכנסו, יתאספו ויתבררו, יתאחדו זו לזו, אז הרע והכיעור שיש בחלקים מהם נאפס, והאור והחיים הפנימיים וצורת הקודש הולכת ומאירה” (קבצים, קובץ ה פסקא עד).
.
“נתנו לנו דחיפות שונות: א . התורה הנגלית ב. והנסתרת, ג . הפילוסופיא ד. ההשכלה המאוחרת, ה. האגדה ו. הפלפול ז. חיבת ציון ח. תחיית האומה (הערת המעתיק: כלומר הציונות) ט. והספרות, י. תנועת הפועלים י”א. החסידות י”ב. הנטיה הקוסמופוליטית של המתקנים באשכנז (גרמניה), י”ג. התעוררות (תנועת) המוסר, י”ד. חיזוק התורה (תוספת המעתיק: הישיבות בליטא), ט”ו. הנטיה הסגפנית (“הפרושים”) ט”ז והקנאית (בעלי מריבה נגד חשודים על קלקול הדת), י”ז. הביקורת י”ח. והאמנות, י”ט. דלדולי כח המתבטאים על ידי יאושים (הערת המעתיק: שמא כוונתו לסופר ברנר וכיו”ב) כ. והסתות שונות. כל חזיון יחידי איננו עולם מלא, ויש מהם בגדר מחלה ורע מוחלט. אבל בהיותם מתאחדים ומתארגנים יחד, כל אלה החזיונות ומקורותיהם ומסיבותיהם, כל נטיה קובעת לה את מקומה לפי ערכה. אז מתייצבים כולם במערכה, והאוכל והפסולת כל אחד קובע את תפקידו, עד שאפילו הזדונים ודמיוני ההבל, גם הם משמשים תפקיד בתור איזה כח גורם. וכשאין לו תקנה כי אם כליון, הרי כליונו מביא חיים יותר הרבה מאילו לא היה בעולם” (‘קבצים’, קובץ ד, פסקה נח).
הסבר: הראי”ה מלמד כי בהיסטוריה של עמנו לכל תקופה וקבוצה שפעלה הייתה נקודה חיובית כלשהי שתרמה לעמנו. אמנם לחלק מהן היו גם דברים שליליים, אבל גם הדברים השליליים הללו גרמו לתוצאות ברוכות לאחר מכן.
.
הרעיון בסבב הוא להראות שבזכות תחומי העניין השונים ומיוחדות החשיבה של כל אחד יש לעולם יכולת להתפתח בכיוונים שונים וכל אחד תורם בדרכו.
.
“בזמן שישראל עושין חבורה אחת, אפילו עבודה זרה ביניהם, אין מדת הדין נוגעת בהם” (תנחומא, שופטים, יח). “וכן אתה מוצא שאין ישראל נגאלין עד שיהיו אגודה אחת” (מדרש תנחומא נצבים, א).
האחדות היא הבסיס לגאולת ישראל, על כל השוני והמורכבות שבו. האחדות היא כרגע “משימת הדור שלנו” בצעדינו האחרונים לכיוון הגאולה.
.
דוגמאות (הוסיפו עוד כאוות נפשכם):
.
בעם ישראל יש צדדים שונים ורבים. כל פרט שונה בדרך חייו ומחשבתו, אבל השוני אינו צריך לפרד ולחלק אותנו, ויש לחבר את כל החלקים יחד, שכמו שלמדנו בפעולה הקודמת – בבסיס הם כבר מחוברים. לכל אחד יש חשיבות גדולה כחלק מהכלל, הן מצד התרומה האישיותית שלו והן מצד החיבור והאחדות, שמקרבים את הגאולה.
.
הצעה לצ’ופר: על תווים ומנגינות
כל אחד מאתנו הוא מוצרט קטן, שאוסף הרבה תווים ויוצר מנגינה. יש הרבה דרכים לחבר תווים למנגינה ויש הרבה תווים ובחירה רבה. אך בכל זאת יש כאלה שאוספים תווים בלי להסתכל, וכל תו שמזדמן ישר מצרפים למנגינה שלהם. ויש כאלה שמחפשים מתאמצים, אבל משום מה הם תמיד מוצאים את התווים הכעוסים והרוטנים. אבל יש גם כאלה שלוקחים כל תו שמזדמן בשמחה, מסתכלים עליו מכל הכיוונים, מריחים נוגעים וטועמים וכשהם לומדים לקבלו ומצרפים אותו למנגינה, יוצאת להם משום מה המנגינה הכי מופלאה…
.
שם: מוסטפה, שירה אפרתי, מיה שיר, שמעון בוסקילה, שמחה כהן, קסניה יורוסלוביץ, שולה רבינוביץ.
מקצוע: מורה, מוכר בפיצרייה, רבנית, דוגמן, חקלאית, זמר, עובד במשלוחים, פנסיונר.
מקום מגורים: ירושלים, תל אביב, בני ברק, קיבוץ יגור, יפו, הרצליה פיתוח, אלקנה, דימונה.
תחביבים: להמר, לצאת לברים, לקשור זנבות של חתולים, ללמוד תורה, להתאמן במכון כושר, לטייל בארץ ישראל, לסרוג סוודרים, לבלות בים.