איתור סניפים וכפרי בוגרים
לעם ישראל מיוחדות רבה במציאות. התכונות הנפשיות הטבועות בנו גדולות ועצומות ומהוות בסיס קיומי, ערכי וחיוני להתקיימות העולם כולו. ההתגלות של עם ישראל היא בעצם ההתגלות של הקב”ה במציאות חיים העולמית; מתוך הדבקות בעם ישראל האדם מגיע לדבקות בקב”ה.
מה הקשר בין עם ישראל לקב”ה וכיצד הוא בא לידי ביטוי בתכונות הנטועות בנו?
חלקו לחברים דפי סיטואציה ושאלות ובקשו מהם לדון עליהן בקבוצות (נספח 1).
לאחר עשר דקות התאספו ובקשו מכל קבוצה להציג את מחשבותיה, וקיימו דיון סביב הדברים שהועלו בקבוצות.
הרעיון הוא לתת לחברים לחוש מה התפקיד של עם ישראל בעולם ומה משמעות מציאותו בו, ואיך הוא קשור לקב”ה.
זהו מעין משל ונמשל:
מנהל החברה הוא הקב”ה, ועם ישראל הוא האנשים הנשלחים למפעלים ברחבי העולם. כדי שיצליחו בתפקידם וכדי לוודא שהם אכן הולכים בדרך התאגיד נתנו להם תכונות מסוימות, שהן ערכים, תורה ומצוות. כלומר עם ישראל נבחר במיוחד וניטעו בו תכונות מסוימות כדי לבטא את מציאות ה’ בעולם. ולכן חיבור לעם ישראל הוא חיבור ישיר לקב”ה ולדרך הנהגתו בעולם (בדיוק כמו שנציגי החברה הם הצינורות של דרך החברה ומה שהיא מביאה לעולם).
.
.
וביתר העמקה: עם ישראל מחובר לקב”ה חיבור בל ייפרד, עם ישראל הוא חלק א-לוה ממעל ואינו יכול להינתק מהקשר הזה. עם ישראל צמא לקב”ה, ולכן החיבור לעם ישראל הוא בעצם ביטוי לדבקות באלוקים!
יש קשר הדוק בין עם ישראל לקב”ה (ממש כמו צמד מילים שהחיבור ביניהן מבטא משהו מסוים), וגם אם לפעמים הקשר נראה לא ישיר, או שיש עוד קשרים הגיוניים, הוא עדיין קיים ועלינו לשים לב איפה הוא נמצא, לחפשו ולחדד אותו.
הקשר של עם ישראל והקב”ה הוא ישיר ופנימי; רק מציאותו של עם ישראל נותנת תוקף למציאותו של הקב”ה בעולם. זו הסיבה לשנאת האומות כלפינו, כי אנחנו מבטאים דרך חיים עליונה, דרך חיים מחייבת המקושרת לרוח ונפש. כלומר קשר עם עם ישראל הוא קשר עם הקב”ה, והתפקיד המיוחד הוא תפקיד לא פשוט שמביא אתו הרבה אתגרים (נספח 4).
שאלות מנחות לקטע:
כסיום למהלך שראינו בו כמה חשוב להתאחד, להצטרף לשרשרת האחריות ולחיות חיים של ערכים וקדושה, בנו עם החברים רעיון קבוצתי והוציאו אותו לפועל במהלך השבועות הקרובים כיישום מעשי של הפעולות בנושא ‘אני ועמי’.
כדאי לחשוב מראש על רעיונות שיתאימו לחניכים שלכם ולהעלות אותם. הנה כמה רעיונות אפשריים:
ועוד ככל העולה על רוחכם.
.
.
עם ישראל המלא בתכונות מיוחדות; אנו עם שבנוי מגוונים שונים, וכל אחד ואחד הוא תא או אבר שהוא חלק בלתי נפרד ומשמעותי מהגוף הכללי של נשמת ישראל. ביררנו מהי המשמעות של הדברים כלפינו היום וכיצד האחריות הזו עברה והתבטאה לאורך השנים וההיסטוריה. ניסינו להבין כיצד תכונות נפשיות אלו מחייבות אותנו לחיים, למצוות לתורה ולקבלת האחר. למדנו קצת יותר מהו הקשר הייחודי שיש בינינו ובין הקב”ה וכיצד הדבקות הזו באה לידי ביטוי במציאות ובאשר לדרך ההתקרבות לקב”ה דרך הצינור המגשר, שהוא עם ישראל.
עלינו לזכור – עם ישראל הוא כוח בעולם, גדול יותר ממה שאנחנו יכולים לדמיין, והזכות שלנו להיות שייכים אליו היא בלתי מובנת ומחייבת בו בזמן! אז קדימה לעבודה, להתחיל לגלות את הפנימיות שבנו, כי רק אנחנו עם ישראל!
אתם מנהלים בחברה שצברה הרבה שם וכוח, ואתם רוצים להתרחב ולפתוח מפעלים ברחבי העולם.
קודש | רוח | דוד |
מלחמת | גרה | אמן |
מגדל | עצם | לב |
שבת | נושבת | מגן |
אחים | מעלה | אורח |
שן | מוח | ים |
ברית כרותה היא לכנסת ישראל כולה שלא תטמא טומאה גמורה. גם עליה תוכל הטומאה לפעול, לעשות בה פגמים, אבל לא תוכל להכריתה כליל ממקור החיים האלהיים. רוח האומה שנתעורר עכשיו, שאומרים רבים ממחזיקיו שאינם נזקקים לרוח אלהים, אם היו באמת יכולים לבסס רוח לאומי כזה בישראל היו יכולים להציג את האומה על מעמד הטומאה והכליון. אבל מה שהם רוצים אינם יודעים בעצמם, כ”כ מחובר הוא רוח ישראל ברוח אלהים, עד אשר אפילו מי שאומר שאיננו נזקק כלל לרוח ד’, כיון שהוא אומר שהוא חפץ ברוח ישראל הרי הרוח האלהי שורה בתוכיות נקודת שאיפתו גם בעל כרחו.
—
הנלחם בישראל – כנלחם בקב”ה – מעלתן של ישראל (הרב דרוקמן)
נאמר בספר במדבר :”וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה יְקֹוָק וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ” (במדבר י, לה). המדרש מזהה מי הם ‘משנאיך’ האמורים בפסוק. כך מובא במדרש: “וינוסו משנאיך, וכי יש שונאים לפני מי שאמר והיה העולם אלא מגיד הכתוב שכל מי ששונא את ישראל כאלו שונא את מי שאמר והיה העולם” (ספרי במדבר פרשת בהעלותך פיסקא פד), כלומר שונאי עם ישראל הם שונאי ה’. כלומר הכתוב מדגיש ‘קמיך’, ולא נאמר ‘קמינו’. ללמדך שכל הקם כנגד ישראל, כאילו קם כנגד הקב”ה. מדוע נחשב הנלחם בישראל כנלחם בקב”ה? בגלל הייחודיות שלנו. שהיא התורה שקבלנו מהקב”ה.
כך עולה מדברי חז”ל בעניין מלחמת מדיין. משה רבנו נצטווה על ידי הקב”ה: “נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ” (במדבר לא, ב). בהעבירו את הציווי לעם ישראל, אומר משה: “וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל־הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת יְקֹוָק בְּמִדְיָן” (במדבר לא, ג). כלומר ה’ אומר למשה נקום נקמת בני ישראל, אך משה אומר לעם ישראל, לנקום את נקמת ה’ במדיין. על שינוי לשון זה אומר המדרש: “הקדוש ברוך הוא אמר נקמת בני ישראל ומשה אמר נקמת ה’, אמר ליה הקדוש ברוך הוא דין שלכם מתבקש שגרמו לי להזיק אתכם, אמר משה רבון העולמים אם היינו עובדי אלילים או כופרים במצות לא היו רודפין אחרינו ולא שונאין אותנו ועכשיו אינן רודפין אחרינו אלא בשביל תורה ומצות שנתת לנו הנקמה שלך הוי לתת נקמת ה’…” (ילקוט שמעוני תורה פרשת מטות רמז תשפה).
מדרש זה מבהיר ששנאת הגויים אלינו היא דווקא משום שקיבלנו את התורה, ואנחנו שונים מהם. לכן ברור שהנלחם נגד ישראל כנלחם נגד ה’.
יתר על כן, ה’ מתגלה בעולם דרך עם ישראל. כך עולה ממדרש נוסף, על הפסוק: “ואתם עדי נאום ה’, ואני אל” (ישעיהו מג, יב). על פסוק זה נאמר במדרש: “ואתם עדיי נאם ה’ ואני אל. תני ר’ שמעון בן יוחי אם אתם עדי נאם ה’, אני אל, ואם אין אתם עדיי כביכול אין אני ה’. [פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא יב – בחדש השלישי].