תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

שלב א: 

אפשרות א: חלקו את החניכים לזוגות, ותנו לכל זוג דפים וכלי כתיבה. הנחו את החניכים להגדיר מי מבני הזוג נותן הוראות ומי אמור לצייר ציור על פיהן. לפני שיתחילו קראו לכל החניכים שתפקידם לצייר ואמרו להם בשקט שבכל הוראה שהם מקבלים מבן זוגם הם צריכים לצייר הפוך מההוראה.

לאחר שכל הזוגות יסיימו לצייר שאלו את החניכים שנתנו את ההוראות איך הרגישו כשבן הזוג עשה ההפך ממה שאמרו.

אפשרות ב: הכינו לוח מוקשים גדול (נספח 1) ובקשו מארבעה חניכים לעמוד כל אחד בפינה אחרת של הלוח. כל חניך שעומד באחת הפינות מקבל “חניך מכוון”, שעליו להסביר לו איך להגיע לסוף, הנקודה שנמצאת מול נקודת ההתחלה שלו באלכסון. מותר להתקדם צעד אחד בכל תור, וללכת רק אחורה, קדימה, ימינה ושמאלה, אסור ללכת באלכסון. אמרו לחניכים שמקבלים את ההוראות שבכל הוראה הם צריכים לעשות ההפך (בלי שהמכוונים יודעים זאת, כמובן). אם בעקבות זאת החניך יצטרך לצאת מהלוח, הוא יצא מהלוח ויתייחס למיקום שלו כאל עוד משבצת שנמצאת בהמשך לשורה או לטור שממנו בא. אם אחד החניכים שהתחילו בפינות הלוח מגיע למשבצת שיש בה מוקש, הוא נפסל (מוקש מסומן ב-X).

שאלו את החניכים המכוונים במסלול כיצד הרגישו כשבכל הוראה שנתנו עשה בן זוגם הפוך ממנה.

שאלו את כלל החניכים:

• האם קרה לכם פעם שמשהו שמאוד ציפיתם לו קרה בסוף בדרך אחרת לגמרי משחשבתם שיקרה?
• איך הרגשתם? האם זו הייתה חוויה טובה? מפתיעה? מעצבנת?
• האם שמחתם בתוצאה או שמאחר שהדרך לתוצאה לא הייתה כמו שרציתם ותכננתם נפגמה הנאתכם מהתוצאה?

לאחר שהחניכים יענו סכמו את השלב הראשון:

שנים רבות ציפה עם ישראל לשיבת ציון, לגאולה שתגיע, ואיתה למשיח בן דוד. בראשית הציונות, כאשר קריאות לעלות ארצה נשמעו מכל מיני כיוונים, פתאום הציפיות שהיו תמיד בגדר תפילות יכלו להפוך לממשיות. אז נתקל הציבור האורתודוקסי (השומר תורה ומצוות ומחויב להלכה) בעם ישראל בשני אתגרים עיקריים:

1. שלוש השבועות – איסור הלכתי לעלות לארץ ולקרב את הגאולה באופן מעשי.
2. חילוניות – התנועה הציונית המעשית הייתה חילונית ברובה ושאפה להקים מדינה שתהיה בית ליהודים, אך לאו דווקא מושתתת על תורת ישראל.

לא כך חשבו אבות אבותינו כל השנים על הגאולה, ולא כך ציפו שהיא תגיע.

שלב ב:

בשלב זה נדון עם החניכים במגוון דרכי ההתמודדות עם האתגרים שהצגנו בסוף השלב הקודם. גם כאן יש שתי אפשרויות, הראשונה רצינית ועמוקה, והשנייה קלילה יותר. חשבו מה מתאים לכם ולשבט שלכם ופעלו לפי ראות עיניכם. כמובן, אפשר לשלב ביניהן ולשדרג כל אחת מהאפשרויות.

אפשרות א: חלקו את החניכים לזוגות ותנו לכל זוג שלוש כרטיסיות (נספח 2). בכל כרטיסייה מופיע מקור שמציג אחת מהגישות כלפי האתגרים שהציבה הציונות, ואחריו יש שאלות מכוונות המסייעות להבנת הגישה. עודדו את החניכים לענות על השאלות ולדון בהן.

טיפ למדריכים: זמן הלימוד בקבוצות מספק לכם הזדמנות להתבונן על החניכים וללמוד עליהם ועל האינטראקציה ביניהם וגם להצטרף אליהם ולפתח בהם מודל של לימוד בחברותא. נצלו את הדקות הללו בחוכמה

לאחר שרוב הזוגות יסיימו פתחו דיון ושאלו:

• עם איזו גישה הכי הזדהיתם? איזו נקודה הכי הפריעה לכם? האם הצלחתם להזדהות עם הגישות שאתם לא מסכימים איתן או לפחות להבין את מקומן?

אפשרות ב: הניחו על הרצפה בקצה החדר דף שכתוב עליו ‘לא מסכימ/ה בכלל’, ובקצה שמולו דף שעליו כתוב מולה ‘מסכימ/ה מאוד’. הקריאו בכל פעם היגד אחד (נספח 3) של אחת מהגישות ובקשו מהחניכים להיעמד בציר בהתאם לרמת ההסכמה שלהם עם ההיגד. בין ההיגדים, כדאי לשאול את החניכים על בחירתם ולפתח דיון. אפשר גם לציין לאיזה זרם דתי שייך ההיגד ולראות אם עובדה זו מעוררת תגובה אחרת.

לאחר הקראת ההיגדים חזרו למעגל ושאלו את החניכים אם יש נקודה שהפתיעה אותם, אם יש גישה שלא הכירו, אם הם יכולים להבין גישה מסוימת אף על פי שהם אינם מסכימים איתה.

שלב ג:

הראו לחניכים את תעתועי הראייה (נספח 4). נסו להצליח לראות בכל תמונה את שתי הדמויות המאוירות בה.

הסבירו לחניכים כי בסופו של דבר, המכשול העיקרי הוא החילוניות שהייתה נפוצה בתנועה הציונית המעשית והרצון להקים מדינה שאינה מתבססת על ערכי התורה. בהתמודדות עם בעיה זו בלט בייחודיותו הרב קוק. הניחו על הרצפה את המשפט הזה מתוך ‘מאמר הדור’ של הרב קוק. לשבטים שמסוגלים כדאי להביא את הקטע המלא (נספח 5).

“מוזר הוא הדור הזה, שובב הוא, פראי הוא אבל גם נעלה ונִשא… רגשי החסד, היושר, המשפט והחמלה עולים ומתגברים, הכח המדעי והאידיאלי פורץ ועולה”.

הרב קוק הבין שהחברה החילונית מושתת על ערכים מוסריים גבוהים. הוא כאב את היותם רחוקים מתורה ומצוות אך ראה את רצונם הטהור להקים בית לעם ישראל בארץ ישראל וראה בהם את המוכנות להקרבה ואת המסירות למען מטרתם. מעבר לכך שחשב שהם גואלים את ארץ ישראל, הוא ראה ביציאתם מעולם התורה דרישה כלפי לומדי התורה להעמיק את לימודם ולהרחיב אותו לתחומי חיים שעד אז לא היו קשורים לבית המדרש, וכך בעצם תתרחש גאולה גם במישור התורני-רוחני.

סיכום:

הקריאו לחניכים את המשפט “כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קמעא קמעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת” (ירושלמי, ברכות ב ע”ג).

הסבירו שהגמרא אומרת שגאולת ישראל תופיע בכל פעם קצת קצת. קמעא – קצת בכל פעם. כלומר תהליך הגאולה יהיה ארוך ויורכב משלבים.

חודש ארגון השנה עוסק בתהליכיות בכלל, ובשלוש הפעולות הראשונות נעסוק בתהליך שעבר עם ישראל במאות השנים האחרונות בהיבט של תורת ישראל. ראינו כי לאחר אלפיים שנים של ציפייה והרבה תפילות לגאולה ולבוא המשיח החלה תנועה ציונית מעשית, אך היתה חילונית ושאפה להקים מדינה יהודית שלא התורה עומדת בבסיסה, והציבור שומר התורה והמצוות נדרש להכריע האם הוא לוקח בה חלק או לא. בפעולה ראינו כמה גישות לדילמה הזו, ונחשפנו להגותו המיוחדת של הרב קוק בנושא זה. הרב מאיר את צדדיו הגבוהים של הדור החלוצי החילוני ומסביר כי הוא דורש מציבור לומדי התורה להעמיק את הלימוד ולהרחיב את ההתייחסות לעוד מרחבים שעד היום לא התעסקו איתם בלימוד התורה.

בפעולה ראינו את ההתמודדות עם הפער שבין החלום למציאות, והבנו כי זהו תהליך ובכל פעם אנחנו מתקדמים בו עוד קצת.

נספחים

נספח 1:

הסבר מפורט להכנת המשחק “שדה מוקשים”:

למשל:

חניך א’ צריך בסוף להגיע למקום של חניך ג’, ולהפך. חניך ב’ צריך לבסוף להגיע למקום של חניך ד’, ולהפך.

הוראות הכנה לשדה המוקשים:

אביזרים: 36 בריסטולים הפוכים, כך שלא ניתן לראות מה כתוב מצידם השני.

על ארבעה מהבריסטולים סמנו איקס גדול. סדרו את הבריסטולים על הרצפה (כל בריסטול הוא משבצת), סדרו את הבריסטולים עם המוקשים לפי המפה.

נספח 2:

כרטיסייה 1:

מתוך הספר “ויואל משה”:

“ועכשיו בדורנו זה אין צריכין לחפש ולבקש במטמונים את העון שהביא עלינו את הצרה הזאת, כי הוא גלוי ומפורש בדברי חז”ל, שהגידו לנו זאת בפירוש שלמדו מקראי שעל ידי העברה על השבועות שלא לעלות בחומה ושלא ידחקו את הקץ חס וחלילה אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה. ובעוונותינו הרבים כן היה, המינים והאפיקורסים עשו כל מיני השתדלות לעבור על השבועות הללו לעלות בחומה וליקח מעצמם ממשלה וחירות קודם הזמן, שזהו דחיקת הקץ, והמשיכו לבות רוב בני ישראל לרעיון הטמא הזה” (ויואל משה, הקדמה).

“אמנם זאת ועוד יותר, כי הכתות האלה שהמשיכו ברעיון הטמא הזה להקים להם מדינה לפני הזמן בלי תורה, המשיכו את בני ישראל למינות ואפיקורסות נוראה אשר לא היתה כמוה מיום הוסדה הארץ, כי אף אומות העולם עובדי עבודה זרה מאמינים בהשי”ת שהוא הסיבה הראשונה, אבל אלה הרשעים כופרים בעיקר, ובתחילה ממשיכים הלבבות במה שתאוה היא לעיניים, להיות ככל הגויים עם וממשלה כמו האומות, ושוב נמשכו אחריהם גם בעיקר הרעיון דלית דין ולית דיין חס וחלילה אלא הכל תלוי בזרוע בשר וכלי זין. ואין צריך להאריך בזה כי נודע בחוש המהפכה הנוראה שהסבו הכתות האלה, שנהפכו למינות רוצה לומר כמה מדינות ונפרץ כח המינות במלואו בהרבה בתי בני ישראל הכשרים עד אין שיעור, וממש מספר גדול של מיליונים מישראל נפלו על ידם ברשת המינות ר”ל ועל ידי שהצטרפו עמם גם כתות שאומרים שמטרת וכוונת התחברותם אליהם הוא בכדי לתקן ולהביא בתוך המינים גם דרך התורה, זה היה הסרסרות להמשיך מבני ישראל הכשרים לספחם אל הרעיון הטמא הזה של הקמת המדינה בחשבם שיש שם גם מתקנים ופועלים בשביל התורה, ושוב אח”כ נופלים ברשת המינות לגמרי ע”י הגשר של הדתיים הנספחים את הציונים” (ויואל משה, הקדמה).

הרב יואל טייטלבוים היה האדמו”ר של חסידות סאטמר, התנגד לציונות התנגדות קיצונית.

מה גישה זו חושבת על הציונות ועל העלייה לארץ?

מה גישה זו חושבת על הציונות החילונית?

כרטיסייה 2:

החלטת מועצת גדולי התורה על דבר חלוקת הארץ:

ארצנו הקדושה נתונה לנו מאדון העולם בשבועה וברית עולם למען לחיות בה חיי התורה לשמה ולקיים מצוותיה, ועם ישראל קשור בה בכל רוחו ונשמתו לנצח נצחים, ומפני חטאינו גלינו מארצנו והשי”ת הבטיח לנו ע”י נביאיו הקדושים כי יגאלנו ע”י משיח צדקנו וזה עיקר מעיקרי דת קדשנו אשר כל בן ישראל מחוייב להאמין בזה.

זכות עם ישראל על הארץ הקדושה יסודה בתורה הקדושה וביעודי הנביאים, קיום מדינה יהודית אפשרי רק אם חוקת התורה מוכרת בה בתורה החוקה היסודית של הארץ ושלטון התורה בהנהגת המדינה, מדינה של יהודים אשר אינה מיוסדת על חוקי ושלטון התורה היא התכחשות למקור ונצח ישראל ושוללת את מהותו וצביונו של עם ישראל וחותרת את יסוד קיום עמנו וחודלת להיות מדינה יהודית.

הארץ הקדושה אשר הקב”ה הציב גבולותיה בתורה הקדושה נתונה לעם ישראל עם עולם, וכל ויתור שהוא על אדמות קודש הנתונה לנו ע”י הקב”ה בגבולותיה אין בו ממש.

מועצת גדולי התורה מכירה שכל מו”מ המתנהל על אודות גורל ארץ הקדושה בלי יסוד השתתפות שלוחי היהדות החרדית אין לו יסוד משפטי.

מועצת גדולי התורה פונה לכל בני ישראל בקריאה עזה חוצבת להבות אש לעזור בשעה חמורה ואחראית כזו לאגודת ישראל בעבודת בנין ארץ הקודש בהגנת טהרת וקדושת א”י ולחזק בה את הישוב החרדי ולהטביע חותם שמירת התורה וקדושת הארץ על כל החיים בארץ הקודש.

מועצת גדולי התורה היא גוף של רבנים חרדים שהנהיג את היהדות החרדית, בהתחלה רק בגלות, ואחר כך הם הצטרפו ברמות שונות של השתתפות לתנועה הציונית ונכחו גם בקונגרסים הציוניים.

מה גישה זו חושבת על הציונות ועל העלייה לארץ?

מה גישה זו חושבת על הציונות החילונית?

כרטיסייה 3:

קול קורא, תנועת המזרחי, 1923:

בשם ה’ הבוחר בציון.

ה’ אלוקי אבותינו היה עימנו ולא עזב חסדו מאתנו והציל את נפשותינו משטף הגלים הזדונים ונתן לנו האפשרות לבנות שוממות דור ודור בארצנו הקדושה, אשר מאות בשנים היתה חרבה מבלי בניה ושוממה מבלי ישב ויבלעוה לגיונות זרים, ואנחנו זכינו ברחמי ה’ על עמו, למה שלא זכו דורות של חכמים וצדיקים, כי ראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב.

האמנם אחים, נעמוד מרחוק, נשב בחיבוק ידיים? מה נענה ומה נשיב עת יפקוד עלינו וידרש מאתנו חשבון מעשינו?

הנה הולך וגדל דור, אשר תורתנו לא ידע ואת מצוות ה’ לא יכבד ושפת קדשנו כזרא תהיה לו ואל ארץ אבותינו לא ישאף. המאלה יבנה ישראל?

בשעה הרת עולם זו החובה על כל ישראל להתאגד כאיש אחד חברים ולהשתמש בזכות שניתנה לנו בארץ ישראל ולהקים דור דעה החובב תורה ומעשים ושואף לגאולה ולתתיה, למען בנות החרבות בארץ אבותינו, לקבץ נפזרים ולהקים מקלט נאמן לעמנו, תורתנו, רוחנו ושפתנו הקדושה.

תנועת המזרחי פעלה לחינוך ושילוב הרעיון הציוני בציבור הדתי.

מה גישה זו חושבת על הציונות ועל העלייה לארץ?

מה גישה זו חושבת על הציונות החילונית?

נספח 3:

היגדים:

אגודת ישראל – הזרם החרדי המרכזי:

• בגלל העוונות עם ישראל גלה מארצו והוא ייגאל על ידי המשיח.
• קיום מדינה יהודית בארץ ישראל אפשרי, אך בתנאי שהיא תתנהל על פי ההלכה וחוקת התורה היא חוקתה. מדינה שאינה מתנהלת על פי התורה איננה מדינה יהודית.
• ארץ ישראל ניתנה לעם ישראל על ידי הקדוש ברוך הוא, ואין שום סמכות לוותר על חלק מאדמת הקודש.
• מאבק של חצי מיליון יהודים נגד ערביי הסביבה הוא פשע נגד היהודים הן מבחינה צבאית הן מבחינה פוליטית.
• אסור לכבוש את הארץ בכוח.

חסידות סאטמר – הזרם החרדי קיצוני:

• אחת משלוש השבועות היא “שלא ימרדו באומות”, כלומר אסור לכבוש את ארץ ישראל בכוח. הערבים בארץ מתנגדים שתהיה בה מדינה יהודית, ולכן אסור להקים אותה.
• הגלות הגיעה כדי לכפר על חטאי ישראל. כאשר יגיע המשיח הוא יוביל את כל עם ישראל לעשות תשובה, ורק אז יהיה אפשר לעלות לארץ ולהקים מדינה.
• הציבור החילוני שמקים את המדינה מביא חורבן על תורת ישראל.

המזרחי – הציונות הדתית:

• יש זהות בין דת ולאום ביהדות, ויש קשר חזק בין ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל: שלושת מרכיבים אלה משלימים זה את זה, והשאיפה היא לא רק להחזיר לעם את חירותו המדינית בארצו ואת לשונו אלא גם את תורתו.
• התנועה הציונית קמה משום שהגלות אינה יכולה לשמש מקום מושב ליהודים, אך תפקיד התנועה אינו רק שמירה על קיומו הפיזי של העם אלא גם תשובה ליהדות המסורתית, ולכן הציונות משמשת תרופה גם למצוקה הרוחנית של העם.
• רעיונותיה ותוכניותיה של התנועה הציונית מבוצעים ומונהגים אומנם בידי חילונים, אך יש להם ערך דתי חשוב.
• יישוב ארץ ישראל והניסיון להקים בה מדינה יהודית הם מצוות דתיות חשובות.
• הצלחת הציונות תוביל לפריחה של הדת היהודית כיוון שהיישוב בארץ ישראל יהיה מחסום בפני התבוללות.
• הציונות הדתית צריכה לפשר בין החילונות לחרדיות.

נספח 4:

תעתועי ראייה:

נספח 5:

הרב קוק מתוך ‘מאמר הדור’:

בכל הזמנים ובכל הדורות אנחנו רואים, בדור שהוא מלא פרצות, הפרצות עוברות על פני כל חוגו המוסרי לכל צדדיו. דור שוכח אלוה הוא ג”כ דור סורר ומורה, זולל וסובא. מראש מקדם עת זנח ישראל את צור מעוזו, הנה מעבר מזה “זובחי אדם עגלים ישקון”, “ויצמדו לאלילים”, “וישכחו אל מושיעם”, ומעבר מזה “זנות יין ותירוש יקח לב”, “וגנב יבא ופשט גדוד בחוץ”, פה “נשים מבכות את התמוז”, ושם “כל אח עקב יעקב, וכל רע רכיל יהלך”, וזה הקו עובר הוא גם על פני התולדה שלנו ג”כ בגלות. מוזר הוא הדור הזה, שובב הוא, פראי הוא אבל גם נעלה ונשא – נוציא מן החשבון את היחידים הגסים שלקחו להם את רוח הפרצים למסוה לעולל על ידו עלילות של גזל וחמס וכל נבלה – נמצא כי מעבר מזה “חוצפא ישגא, אין הבן מתביש מאביו, נערים פני זקנים ילבינו”, ולעומת זה – רגשי החסד, היושר, המשפט והחמלה עולים ומתגברים, הכח המדעי והאידיאלי פורץ ועולה.

חלק גדול מהדור הצעיר איננו חש כל כבוד לכל מה שהורגל, לא מפני שאופלה נפשו, לא מפני שנשפל מאותו הגבול, שהחק והמשפט עומדים עליו בדעה ההמונית הרגילה, כי אם מפני שעלה עד המקום, שלפי אותו הצביון שהורגל בו עד כה שיביט על ידו על החק והמשפט, על המסורת והאמונה בכלל, על כל טהור וקדוש, על כל אמת גדולה נצחית ואלהית אשר במושגים, מפני מיעוט העבודה בתלמודם של יסודי הרגש והדעת שבמרחב התורה, – “הועם זהב ושונא הכתם הטוב” עד שנדמה לו שהכל הוא שפל הרבה מערכו. הוא נתגדל ועלה בפעם אחת, הצרות מרקוהו, שטפוהו, נתנו לו לב־מתנה ומח הוגה, מחדש, ועף, ולא יוכל לעמוד בשפל. כנפים עשה לו רוחו ובמרומים ימריא, ושם לא נתנו לו עדיין את חפצו. מעל ירושלם דלמטה החרבה והשוממה המושפלת עד שאול תחתיה התעלה, ולירושלם שלמעלה לא יוכל להכנס, כי “אין הקב”ה נכנס בירושלם שלמעלה עד שיכנס בירושלם שלמטה”, “מקדש מלך עיר מלוכה קומי צאי מתוך ההפכה, רב לך שבת בעמק הבכא. התעוררי התעוררי כי בא אורך קומי אורי, עורי עורי שיר דברי, כבוד ד’ עליך נגלה”.

חומר להרחבה:

פניני הלכה:

נאמר (שיר השירים ב, ז): “הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ”. ודרשו על כך חכמים (כתובות קיא, א), ששלוש שבועות השביע הקב”ה, שתיים את ישראל – שלא יעלו בחומה ולא ימרדו באומות, ואחת את הגויים – שלא ישעבדו את ישראל יותר מדאי. אח”כ הוסיפה הגמרא עוד שלוש שבועות שהשביע הקב”ה את ישראל: “שלא יגלו את הקץ, ושלא ירחקו את הקץ, ושלא יגלו הסוד לנוכרים”. עוד “אמר רבי אלעזר: אמר להם הקב”ה לישראל: אם אתם מקיימין את השבועה מוטב ואם לאו אני מתיר בשרכם כצבאות וכאילות השדה”.

רבי יצחק די ליאון, בעל ספר ‘מגילת-אסתר’, למד שמשמעות השבועות “שלא נמרוד באומות ללכת לכבוש את הארץ בחזקה”, וזו הכוונה שלא יעלו בחומה. ומכך הסיק שאין מצווה ליישב את הארץ עד בוא המשיח (השגה על הרמב”ן בהוספות למצוות עשה ד).

אולם לדעת שאר גדולי הראשונים והאחרונים, מצוות ישוב הארץ קבועה וקיימת בכל הזמנים, כפי שכתב הרמב”ן, וכפי שנפסק בשולחן ערוך (אה”ע עה, ג–ה), וכפי שכתב בפתחי תשובה (אה”ע עה, ו). נמצא אם כן שאין ללמוד מאגדה זו שמצוות ישוב הארץ אינה קיימת בזמן הזה.

פירושים רבים נאמרו על משמעותן של שלוש השבועות. והעולה מכמה פירושים, שאין לדחוק את הקץ ולעלות לארץ ביד חזקה בלא לשקול את השיקולים הריאליים. שכן יש חשש שמא מתוך מועקת הגלות והציפייה הארוכה לגאולה, יעפילו לעלות לארץ בלא יכולת מעשית לבנותה ולעמוד כנגד אומות העולם, ואזי ההעפלה תגרום לחורבן ומשבר ולא להתחלת הגאולה. ועל כן השביע אותנו הקב”ה שלא נעשה זאת בלא לחשב כראוי את דרכנו, אלא נעלה ונבנה את הארץ בהדרגה תוך תיאום עם אומות העולם או בניסים גלויים מן השמים בדרך של גאולת ‘אחישנה’.

ואכן העלייה לארץ נעשתה בהדרגה, הישוב בארץ התבסס שלב אחר שלב, במקביל נעשתה פעילות דיפלומטית על ידי ההסתדרות הציונית, עד שגם אומות העולם הכירו בזכותו של העם היהודי לשוב לארצו ולבנות בו את ביתו הלאומי. וכך אכן כתב רבי מאיר שמחה מדווינסק זצ”ל, אחר הסכמת האומות בסן רמו, כי “סר פחד השבועות”.