מעבר לתפריט (מקש קיצור 1) מעבר לתפריט תחתון (מקש קיצור 2) מעבר לאזור חיפוש (מקש קיצור 0) מעבר לתוכן העמוד (מקש קיצור 3)

השבט המושלם

השבט המושלם

סוג הפעולה
פעולה
מתאים לגיל
משך הפעולה
עד שעה
נושא
נושא שנתי | חודש ארגון
  • מתאים לשבת
39 מדריכים אהבו את הפעולה

תקציר הפעולה

לפני שאנחנו רצים להגדיל את השבט נעצור ונחשוב: מהן התכונות שהשבט שלנו צריך לרכוש כדי להיות מסוגל לקבל עוד חניך? כל חניך?

מטרות הפעולה

  1. השבט יברר את החשיבות של עין טובה, ערבות הדדית וכנות.
  2. החניכים יתנסו בעצמם בתכונות אלו.
  3. החניכים ידונו במה לדעתם התכונה החשובה ביותר כדי ליצור שבט שמסוגל לקבל אליו עוד חניכים, ויקבלו עליהם את התכונה הזו בפועל.

מהלך הפעולה:

א. פתיחה

מטרת שלב זה היא לפתוח עם החניכים את נושא השבט בכלליות, כדי שיראו את היתרונות שבו.

פזרו על הרצפה בארבעה מוקדים את השלטים הללו: “מסכים/מה מאוד”, “מסכים/מה מעט”, “לא כל כך מסכים/מה”, “לא מסכים/מה בכלל”.

הקריאו משפטים הנוגעים לשבט ובקשו מהחניכים בכל פעם לעמוד ליד השלט שמבטא את דעתם על המשפט שהקראתם:

  • אני אוהב/ת לבוא לסניף בזכות השבט
  • כיף לי שבשבט יש אווירה טובה
  • אני נהנה/ית להיות עם חברים/ות מהשבט
  • אני מרגיש/ה שבשבט יש לי מקום לומר כל מה שאני רוצה או חושב/ת
  • אני חושב/ת שיש בשבט שלנו עבודת צוות
  • אני חושב/ת שבשבט שלנו לא שופטים זה את זה
  • אני חושב/ת שהשבט שלנו הכי טוב בסניף 🙂

.

ב. מהם המרכיבים שעושים את השבט שלנו כזה?

שלב זה מתחלק לשלושה חלקים, על פי שלוש תכונות עיקריות שתרצו לרכוש כשבט; בכל תכונה תתנסו קודם כול במשחק קצר, ולאחר מכן תלמדו עליה או תדונו דיון קצר.

למדריכים –

  • בשבט גדול, שבו לכל משחק נדרש זמן רב יותר, אם יש די מדריכים (אפשר לבקש עזרה מהקומונרית) אפשר לחלק את השבט לשלוש קבוצות, וכל קבוצה תתנסה ותלמד על תכונה אחת בלבד, ובסוף הפעולה כל קבוצה תשתף בתכונה שהיא למדה.
    בשבט קטן יותר כדאי לבחור את שתי התכונות שצריכות חיזוק בשבט הספציפי שלכם ולהתנסות בהן יחד, כל השבט. חשוב להחליט מראש איזו אפשרות מתאימה לשבט.
  • בסוף כל תכונה כדאי לתלות שלט שלה כדי לסכם סיכום מוחשי.

.

עין טובה – ‘לראות את הלב’

  1. תעתועי ראייה – הציגו את התמונות (נספח 1) ושאלו את החניכים מה הם רואים.
  2. משחק עין טובה – פזרו באמצע המעגל קלפים עם תכונות (נספח 2). אפשר לפזר גם חפצים קטנים. בקשו מחניך מתנדב לבחור תכונה או חפץ שמאפיינים חבר אחר בשבט, לתת לו את הקלף או החפץ ולהסביר בקצרה מדוע בחר דווקא תכונה זו. החניך שקיבל את הקלף יבחר קלף או חפץ שמאפיין חבר אחר בשבט, וכן הלאה.

למדריכים – חשוב שיהיו יותר קלפים או חפצים ממספר החניכים, כדי שתהיה לחניכים בחירה טובה, ולא יבחרו לומר תכונה מסוימת רק כי זה מה שנשאר…

  1. סיפור – “רואה עד הלב” (נספח 3)

תנו לפני כן מעט רקע לסיפור. הסיפור מספר על דרור וינברג, שהיה מח”ט חברון. בליל שבת י”א בכסלו תשס”ג ביצעה חוליית מחבלים פיגוע ב’ציר המתפללים’ בחברון, ודרור מיהר לאירוע. כאשר יצא מהג’יפ כדי לאתר את המחבלים, נפגע ממכת אש ונהרג. הסיפור שנקרא כעת לקוח מתוך ספר שנכתב עליו, ‘וקראתם דרור’. את הסיפור מספר רוברט, צלם שראה את דרור בטקס של חטיבת הצנחנים, שבו זכה הגדוד של דרור לתואר ‘הגדוד המצטיין’.

לאחר הסיפור שאלו את החניכים: מה הכוונה במילים ‘רואה עד הלב’? מה יש בלב שאין רואים כלפי חוץ?

סכמו: עין טובה פירושה מבט שאינו נעצר במסכים החיצוניים, בסטיגמות שיש לי על כל מי שסביבי, אלא מבט החודר פנימה ורואה את העומק, את התכונות הטובות שבכל אחד מחבריי – גם אם הוא שונה ממני. כשבט אנחנו רוצים לבחור להסתכל על הטוב, לחפש את החיובי בכל אחד וחס וחלילה לא להתרכז בשלילי.

.

ערבות הדדית – ‘כי כולנו כאן ביחד’

  1. משחק התנינים – חלקו את השבט לשתי קבוצות, והעמידו כל קבוצה בצד אחד של המרחב, זו מול זו. כל קבוצה תקבל דפים לבנים לפי מספר החניכים שבה. הדפים הם ‘מצופים’ שבעזרתם על הקבוצה לעבור מצד אחד של הנהר לצדו האחר (היכן שעומדת הקבוצה השנייה בהתחלה). מותר לדרוך רק על המצופים, ואם דורכים על המים (כלומר לא על דף) – כל חברי הקבוצה חוזרים אחורה ומתחילים מההתחלה. אסור להניח מצוף בלי לדרוך עליו מיד, אחרת המדריכים חוטפים אותו. הקבוצה הראשונה שעוברת לצד האחר – מנצחת.

למדריכים – אם השבט קטן, אפשר לשחק כקבוצה אחת שמנסה להגיע לצד האחר  מהר ככל האפשר, ולא כתחרות בין קבוצות.

בזמן המשחק שימו לב איך החניכים נעזרים זה בזה על מנת להצטמצם על המצופים ולהעביר אותם מאיש לרעהו…

סכמו: ערבות הדדית משמעותה ההרגשה שכולנו יחד, ולכן אם חבר אחד נמצא בקושי או בשמחה – כולם משתתפים בהם אתו, נותנים את התחושה שאף אחד אינו לבד.

.

כבוד – ‘בלי”ץ!’

  1. משחק כדור – שחקו בכל משחק כדור שתרצו (שבויים, 21). כדאי לבחור משחק שהחניכים אוהבים במיוחד או לחלופין ללמד אותם משחק חדש. במקום כדור תנו לחניכים ביצה (עטופה היטב בשקית או בניילון נצמד) עטופה בהמון עיתונים, בלי שהחניכים ידעו מה יש בתוך ‘הכדור’. בסוף המשחק הושיבו את החניכים והסירו את העיתונים, והראו להם שבפנים הייתה ביצה. והיא נשברה…
  2. פתחו דיון: האם ידעתם מה יש בתוך הכדור? איך לא שמתם לב שהביצה נשברה?

הרבה פעמים מה שנראה לנו מבחוץ כמשחק, פוגע במישהו מהחברים אפילו בלי שנשים לב. פעמים רבות אנחנו ‘יורדים’ על חברים, זורקים הערות שנראות לנו מצחיקות, אבל לחבר זה כואב.

שאלו את החניכים: למה אנשים מדברים בציניות, יורדים על אחרים? (מוריד אחרים ומעלה אותי, חוסם את עצמי מלהיות כן ולהיפתח).

איך אפשר ליצור בשבט שלנו מצב שפוגעים פחות זה בזה? איך יוצרים בשבט תחושה של כבוד לכל אחד ואחד?

  1. סכמו: כבוד נוצר כאשר אנו נוהגים זה בזה בזהירות, ברוך. משתדלים שלא להפיל אחרים ולא לדרוך עליהם, וזוכרים תמיד את הלב השביר שיש לנו עמוק בפנים. צרו אווירה שבה לכל אחד מחברי השבט יש תחושה שיש לו המקום שלו, והוא יכול להיות עצמו לגמרי בלי שירדו עליו. כדי להיות שבט מגובש ושמח שלכולם טוב בו, עלינו להיות ‘בלי”ץ’ – בלי ציניות שכן היא עלולה לפגוע כל כך…

סיכום:

הציגו את שלוש התכונות בעזרת השלט שתליתם אחרי כל חלק, וסכמו: כדי שהשבט שלנו יוכל לגדול ולקלוט אליו עוד החניכים, וקודם כול לקבל באמת את מי שכבר נמצא בו – חשוב שנתבונן בעין פנימית וטובה, שנהיה עם כל אחד כאשר הוא מתמודד עם קושי ושנפתח יכולת לכבד כל אחד ואחד.

.

שאלו את החניכים:

  • איזו מהתכונות היא החשובה ביותר לשבט לדעתכם? למה?

ערכו הצבעה באיזו מהתכונות השבט הכי צריך להתקדם, ושאלו את החניכים כיצד אתם יכולים לעשות זאת בחודש הקרוב. בסוף החודש, לקראת שבת ארגון, פתחו את העניין מחדש ובדקו האם הצלחתם להשתפר בתכונה ההיא, ובחרו את התכונה הבאה J

נספחים

נספח 1 –

תעתועי ראייה

נספח

.

נספח 2 –

חכמה, רגישות, חברות אמת, הקשבה, מתן עצות טובות, הנהגה, הצחקה, שמחת חיים, אכפתיות, כנות, משקיענות, חברותיות, נדיבות, צניעות, סלחנות, עדינות, התחשבות, יזמה, סקרנות, חריצות, שאפתנות, יצירתיות, דבקות במטרה, החלטיות, זהירות, אחריות, אופטימיות, אהבה, יושר, צדיקות, פייסנות, ענווה.

.

נספח 3 –

רואה עד הלב (מתוך ‘וקראתם דרור’, רונית לוינשטיין-מלץ)

התפעלתי מהאופן שבו דרור מתנהל בטבעיות עם קצינים בכירים מצד אחד, ומשתלב בקלות עם החיילים בגדוד מצד שני. הרבה תמונות שלו צילמתי: לוחץ יד לרמטכ”ל, צ’פחה לאלוף הפיקוד, חיבוק לרס”ר ו”תיסלם” לחיילי פלוגה מסייעת. אמרתי לו את זה בסוף הטקס, כשאספתי את הציוד שלי, והילדים עזרו לי בקיפול.

“אתה יודע מה הסוד?” שאל אותי וענה מיד בעצמו, “הגובה שלי.”

אני מוכרח להודות שהתקשיתי לרדת לסוף דעתו.

“מי זה ר’ אריה לוין אתה יודע?” שאל שוב. לא ממש.

“הצדיק הירושלמי, לא שמעת עליו?” התפלא. כאילו שאני מכיר צדיקים. “הוא היה אדם גדול, שעסוק כל הזמן במעשי חסד. משהו מיוחד. עזר לעניים, הלך לבקר חולים שאין להם משפחה ואין מי שיבקר אותם, הלך אפילו לבקר מצורעים.” דרור הסתכל עלי, בודק אם אני איתו. “מספרים עליו שפעם שם לב שאחד ממכריו מתחמק מלומר לו שלום. ר’ אריה התפלא ושאל אותו מדוע. האדם הזה ענה שהוא מסתובב בלי כיפה והוא מתבייש שר’ אריה יראה אותו ככה.

ר’ אריה ענה לו בנחת: ‘אל תדאג. אני נמוך קומה. אני לא רואה אם יש לך כיפה על הראש. אני רואה רק עד הלב!'”

דרור הסתכל בחיוך לתוך עיני.

“גם אני נמוך קומה,” דרור המשיך. “ומר’ אריה למדתי שזה יתרון. בגלל זה אני לא רואה את הדרגות שעל הכתף. אני רואה רק עד הלב. מי שנותן את הלב – אני איתו.”

דעתך חשובה לנו